לפני כשבועיים בחרתי לספר את הסיפור המכובס על השיבה אל קולומנה. את מה שנשר על רצפת העריכה, אספר היום.
בעודנו עולצים בבית הורינו בקולומנה, יצאה אלינו גברת קשישה מהבית הסמוך – בנין קומות ולבנים. מבלי לשאול מי אנו ומה מעשינו, היא החלה לספר בפולנית שוטפת: "הבית הזה שייך לרוזנר… אנחנו לא יכולים לשפץ, לא יכולים לעשות כאן כלום, כי בעיריה אומרים שזה של רוזנר..".
רוזנר, להזכירכם, היה שם משפחתו של סבי ואחיו. ואם דברי הגברת נכונים, הן בית העץ והן בנין הלבנים הסמוך לו שייכים לנו. מסרנו לגברת הפולניה פרטי התקשרות עמנו, והשארנו את היוזמה בעניין הסדרת מעמדו של הבית בידי הדיירים הנוכחיים של בית האבן. עד היום איש לא התקשר…
אנו מצדנו התרחקנו עד כה מעסקי רכוש בפולין, וטרם הסכמנו בינינו מהו הדבר הנכון לעשות. 14 מצלמות היו בידינו; בית האבן לא צולם…
סיפורו המלא של בית הקיט בקולומנה נודע לי רק לפני שנים אחדות. במהלך מחקר השורשים המשפחתי, הצלחתי לאתר אדם חביב ובעל זכרון מופלא, הקשור בקשרי נישואין רחוקים עם משפחתי. להפתעתי, הסתבר כי אביו עבד ב"פירמה של האחים רוזנר". הוא עצמו, כילד, שמע מאביו רבות על המשפחה. בין היתר הוא סיפר, כי שנים אחדות לפני המלחמה ביצעו הפולנים פוגרום בקולומנה. גם הבית של סבא ואחיו הותקף. אח-סבי היה בבית באותה עת, נפצע קשה, ולא שב לעצמו מאז, עד שנספה בוורשה.
הלכתי לבדוק את הסיפור. וכך כתוב על קולומנה ב"פנקס הקהילות":
"היהודים בקולומנה נפגעו מהאווירה האנטישמית שנדחסה בשנות השלושים. בשנים 1935 ו-1937 היו כאן בימים הנוראים פגיעות אלימות ביהודים. כנופיות חוליגאנים תקפו בתי יהודים, את בית המדרש ואת השטיבלך, הרסו את תכולתם ויידו אבנים במתפללים. רק המשטרה שהגיעה מלאסק הצליחה לרסן את התוקפים".
שבנו פעם אחת לקולומנה. האם לשוב פעם נוספת?
2 תגובות↓
1 רוני // 18 מאי, 2010 בשעה 23:42
(בעקבות תגובתי לפוסט הקודם בנושא) תודה על התוספת.
(תשובה שלא נתבקשה לשאלה הרטורית) פעם הייתי עונה בודאות שלא נשוב לשם פעם נוספת. היום אני כבר לא בטוח. אני חושב שנשוב לשם פעם נוספת ונעשה צדק הסטורי יחסי.
2 אורית לביא // 19 מאי, 2010 בשעה 7:31
רוני,
זו בדיוק השאלה: מהו צדק היסטורי יחסי?
הקמנו מדינה יהודית (ולאו דוקא דמוקרטית), וגרמנו עוול לרבים מיושבי הארץ בשם הצדק ההיסטורי. פרופ' שטרנהל, כמדומני, הגדיר זאת כ"צדק יחסי". האם זו לא אמורה להיות "סגירת החשבון"?
אם מימוש החזקה על הבית בקולומנה הוא צדק היסטורי, אז גם השבת האדמות לפלשתינאים בתחומי הקו הירוק היא צדק היסטורי. והשבת הבתים ליהודי עירק וצפון אפריקה. כלומר, בשם הצדק ההיסטורי נממש אולי את הבעלות על בית בקולומנה, אך נפסיד את זכותנו על חלק לא מבוטל ממדינת ישראל.
המשפט הנ"ל אינו מהווה קביעה, אלא חלק מההירהורים שמנעו ממני לנקוט בצעד כלשהו עד היום.
השארת תגובה