משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

קירבה משפחתית למלפפון (הרהורים על נבירה בחיים של אחרים)

27 בנובמבר, 2009 מאת ארנון · 2 תגובות

לפני ימים אחדים, הגיעה לידיי תחלופת דוא"לים בין קולגה-לתחביב ובין קרוב-משפחה-פוטנציאלי אותו ניסה לאתר זמן רב. הקולגה – אשר יכונה להלן "אלון" (כל השמות והמקומות המוזכרים מכאן ואילך – בדויים) – ביקש את חוות דעתי, כיצד ניתן לחצות את החומה הבצורה בה נתקל. האדם מן העבר השני של המקלדת, אותו מחפש הקולגה כבר שנים אחדות, היה נחרץ. לא רק שסירב לשתף פעולה, הוא אף הפליא להתבטא בניסוחים שהם על גבול הישירות והבוטות. לא רק שהטיח, האשים, תקף – הוא אף לא הסכים לומר אם הוא אכן האדם המדובר. אולי אני שוגה ברומנטיוּת-יתר או בפסיכולוגיה-בגרוש, אך נדמה לי שדווקא התגובה החריפה והמתמשכת שנתן – בניגוד, למשל, להתעלמות או לתשובת דחייה קצרה ומנומסת שיכול היה לתת – מאששת את קרבתו.

הקולגה (כלומר, אלון) ביקש את עצתי, ואני עניתי לו בפשטות, אחרי שקראתי הלוך וחזור את התכתובת המרתקת שתובא כאן מיד, כי עליו להניח לעניין ולוותר על נסיונות שכנוע נוספים של הסרבן. לכל היותר, המלצתי לו, תוכל לנסות ולהגיע, בדרכים עקיפות, למידע בו אתה מעוניין, באמצעות קרובי משפחה אחרים (אך לא ילדיו של העקשן, חו"ח, שכן הוא אולי כבר "הרעיל" גם אותם).

ותוך כדי זאת, עלו בי הרהורים רבים על ההתעסקות האובססיבית שלי, ושל אחרים כמותי, במה שהוא, בסופו של דבר ובתחילתו של דבר, חיים של אחרים. על הנבירה בעבר ועל החיטוטים בהווה, על "הטרדות" תמימות-לכאורה של אנשים שהנושא רחוק מליבם, ובפרט על רצונם של אנשים רבים לא להתעסק במה שהיה. והרצון הזה – אשר עלול לגרום לתאונה חזיתית קטלנית כאשר בא איתו במגע אדם אשר כל רצונו לתעד, להנציח, לשמר זכרונות (והכל מכוונות טובות, כמובן!) – לא בהכרח מתפוגג עם לכתו של אדם אל מחוזות-לבלי-שוב, בהם הוא אינו יכול עוד להביע את התנגדותו. תהיות מסוג זה של צנעת הפרט הועלו בעבר, ואני חש שהמעט שיש ביכולתי לעשות בשלב זה הוא להעלותן שוב ושוב.

אך מעבר לכיבוד רצונו של אדם שלא לשתף פעולה עם אחרים, מתחדדות – לאחר קריאת התכתובת הזו – שאלות הנוגעות ללב-לבו של התחביב אותו לקחתי על עצמי לפני יותר מעשור: מדוע חשובים לי כל כך רחוקי-משפחה עימם אין לי דבר מן המשותף, פרט אולי לחלקיק די.אנ.אי? איך, אם בכלל, אני מסייע לשימור אותה מורשת אשר על תיעודה אני עומל כה רבות? ולכן אני, כמי שאינו מעורב אישית בפרשה, לא יכול להרגיש כעס כלפי אותו סרבן-שיתוף-פעולה, אלא דווקא מלא הערכה כלפיו, על כך שאילץ אותי להתמודד עם סוגיות קשות ומורכבות מאין כמותן.

את התכתובת של "אלון" עם "שי" אני מביא כאן באישורו של הראשון ובתרגום שלי לעברית, תוך השמטת פרטים מזהים וטשטוש הפרטים המובאים.

* * *

16 בנובמבר 2009, 21:12
מאת: אלון
אל: שי

שלום שי, שמי אלון, ואני גר בישראל. מזה זמן רב אני מחפש אחר שורשי משפחתי. אם אמך היא שושנה, ואם שם נעוריה הוא X ושם נישואיה הוא Y ואם היה לה אח בשם צבי – הרי שאנו עשויים להיות קרובי משפחה.

אם כל הפרטים הללו נכונים – הרי שאבי הוא בן-דוד ראשון של סבך (מצד אמך). אשמח מאוד לקבל תשובתך לדוא"ל זה, ואשמח עוד יותר אם יתברר שאנו אכן קרובי משפחה.

תודה רבה על הזמן שהקדשת לקריאת הדוא"ל,
אלון X

* * *

17 בנובמבר 2009, 1:37
מאת: שי
אל: אלון

אדון X היקר,

מעולם לא הבנתי מדוע אנשים מתעניינים ביצירת קשר עם קרובי משפחה רחוקים שמעולם לא פגשו ושאין להם דבר מן המשותף. ציינת כי הקדשת לתרגיל הזה זמן רב. מדוע? אתה יכול באותה מידה לכתוב למלפפון, שהרי גם עמו אתה חולק שיעור מסוים של DNA זהה.

אם אתה מצפה לקבלת פנים נלהבת, אני חושש שתתבדה. אוכל רק להציע לך להמשיך בחייך ולהתרכז באנשים שאתה כבר מכיר ומוקיר, במקום להטריד אנשים זרים באינטרנט.

שי Y

* * *
18 בנובמבר 2009, 4:50
מאת: אלון
אל: שי

שי היקר,

תודה על תשובתך. קיבלתי אותה בהבנה. הרשה לי לחלוק עמך את הידוע לי אודות הגברת שושנה Y, אשר אני חושב כי היא אמך:

[הפרטים הושמטו – א.ה.]

לדעתי הכנה, שושנה, לאור תרומתה הרבה למדינה, צריכה לקבל הכרה כלשהי על פועלה. יחד עם זאת, לא מצאתי בארץ שום אתר המנציח אותה ומספר את סיפורה. יש בידינו מסמכים המאמתים את הפרטים שהבאתי כאן.

כפי שאתה יכול בוודאי להניח, משפחתי (ואולי, משפחתנו) נותרה קטנה מאוד לאחר השואה. המעטים ששרדו, חיו בישראל והקימו משפחות. אני מנסה לאתר את צאצאיה של שושנה, אשר ככל שאנו יודעים חיים באוסטרליה, על מנת לפגוש ולהכיר אותם.

אם אתה אכן בנה של שושנה Y לבית X, אני מבקש ממך לקחת חלק בגילוי פרטים אודות סיפורה ההיסטורי. אני מזמין אותך לבקר אותנו בישראל, ומקווה שיחדיו נוכל להשלים את החלקים החסרים בפאזל.

בברכה,
שלך,
מר אלון X
ישראל

* * *
18 בנובמבר 2009, 7:57
מאת: שי
אל: אלון

אדון X היקר,

אני בספק רב אם המידע שבידיך מדויק. לאמי לא היה עניין רב בנושאים הקשורים לישראל, ובאופן כללי לא היתה מן התומכים בהקמתה של המדינה. במקרים הנדירים בהם דיברה על המזרח התיכון, היא דיברה בחיבה על לבנון, אשר נדמה כי חשבה אותה למדינה מתורבתת יותר.

אין לי רצון לבקר בישראל, ואין לי מושג מדוע אתה חושב שארצה לפגוש אותך או אחרים ממשפחתך. הקשר שאתה מתאר, במידה והוא נכון, הוא כה רחוק עד שאינו רלוונטי. שני אבות קדמונים רחוקים משותפים הם בקושי סיבה לשיחת-חולין של 5 דק', וממילא אינם מהווים קשר מעניין.

שי Y

* * *
18 בנובמבר 2009, 20:44
מאת: אלון
אל: שי

אדון שי היקר,

שוב תודה על דוא"לך.

אני קורא בהודעתך כי אתה כועס על כל דבר שקשור לישראל, ומבין זאת בהחלט. יתרה מזאת, אני יכול להזדהות עם כעסך. עם זאת, אני מבקש ממך לקחת כמה דקות מזמנך ולחשוב האם אינך צריך, במקרה זה, להפריד את הזכרונות הפרטיים מן הזעם הכללי.

לפני כשלוש שנים, נכחתי, ביחד עם אחי, בטקס זכרון לטייסים וותיקים. גם דודך, מר צבי X, אשר היה טייס בחיל האוויר של ישראל, נמנה עליהם. הטייסים הוותיקים קיבלו מחיל האוויר מדליות, כאות תודה על תרומתם לצה"ל ולמדינה. את המדליה של דודך לקחתי בשמו והעברתי אותה לאשתו, המתגוררת במלבורן.

הדור שלנו אינו יכול להסכים לטעויות שנעשו, אם היו כאלו, ואף לא לברוח מהן, אך איננו יכולים להחליט בעבור הדורות שיבואו. הכעס אינו מפריד אותך מישראל. משפחת Y חיתה כאן, עבדה כאן, ויש מסמכים המוכיחים זאת. ועדיין, חסרים כאן זכרונות אודות אנשים כמו שושנה. מסמכים נמצאים תמיד בתיקים וארכיונים, אך אתרי הנצחה יהיו תמיד פומביים לכולם. אחי ואנו לחמנו במלחמות ישראל, ממש כמו שושנה. הנצחתם של אנשים ששירתו את המדינה היתה תמיד קרובה ללבי, ואני מתנדב במסגרות שונות בהקשר זה.

אינך יכול להתכחש לעובדה כי שם המשפחה X, אותו נשאה שושנה בלידתה, הוא השם המשותף לכל בני המשפחה. על מנת לשתף פעולה, אינך צריך להגיע לישראל, אך אני מניח שיום אחד עוד תשנה את עמדתך זו. אני מאוד מקווה שתמצא פנאי לחשוב על מה שכתבתי.

בינתיים, טרם אישרת כי אתה אכן האדם אותו אנו מחפשים. אבקשך בצורה חברית לאשר או להכחיש את הקשר שלך למשפחה כפי שתיארתי אותו, גם אם מבחינתך אין מדובר ב"קשרי משפחה".

שוב תודה,
שלך,
אלון X

* * *
19 בנובמבר 2009, 15:24
מאת: שי
אל: אלון

מר X היקר,

בחרת להסיק כי לאדישות שלי כלפי מחקרך יש נגיעה כלשהי לעובדה כי אתה כותב מישראל. אתה טועה. מוקדם יותר השנה, יצר עמי קשר אדם החוקר את עץ המשפחה של משפחת אבי. בניגוד אליך, היה מדובר בבן-דוד קרוב, אשר אפילו זכר כי פגש אותי לפני שנים רבות, כאשר הייתי ילד קטן. אמנם, הייתי מודע לקשר המשפחתי, אך לא הייתי אז – ולא הייתי מאז – מעוניין בחידוש הקשר אתו או עם מישהו אחר ממשפחתו (והם, ככל הידוע לי, כלל לא ישראלים). נתתי לו פחות או יותר את אותה התשובה שנתתי לך.

אם כך, ישראל אינה קשורה לעניין. העובדה הפשוטה היא, כפי שציינתי במכתבי הראשון אליך, שאיני מבין מדוע מישהו מתעניין ללא אבחנה בעץ המשפחה המורחב שלו. בכל מקרה, הדבר אינו מעניין אותי.

איני יודע כלפי אילו "זכרונות" שלי אני כועס, כפי שכתבת. עם זאת, הצלחת להרגיז אותי בחוצפתך להטיף לי מה עליי לחשוב ולהרגיש.

שי Y

Share

2 תגובות↓

  • 1 יעל // 28 נוב, 2009 בשעה 11:53

    שלום רב.
    ההתכתבות שנפרשת כאן מרתקת ביותר. אין ספיק שיש כאן בסיס למחזה, תסריט, או פואמה. שני הכותבים האינטליגנטים מאד, משתתפים במין ריקוד של צעד קדימה צעד אחורה, רודף-נרדף.
    מה גורם לעיקשותו של מרY ? מרירות וציניות?שלילת נוסטלגיה באשר היא ? היעדר ענין בבני אנוש?התמסרות טוטאלית לפרוייקט מדעי וחשש מהטרדות וביטול זמן?חששות למניעים כלכליים?האם הכל אבוד או שעדיין ניתן לפצח את הצופן לליבו הקשוח של מר Y ?אין לי מושג אבל נשארתי עם סקרנות עצומה.

  • 2 שרון // 28 נוב, 2009 בשעה 17:34

    מרתק ומקסים

    מחכים להתעדכן בהמשך העלילה

השארת תגובה