משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

מה לא ניתן ללמוד ממצבות?

26 במרץ, 2009 מאת ארנון · תגובה אחת

כל אדם אשר שורשי משפחתו מעניינים אותו במידה זו או אחרת, אינו יכול שלא להבין את חשיבותו הרבה של מידע המצוי על גבי מצבות. אי לכך, לא מפתיע למצוא שמצבות מככבות בפוסטים לא מעטים בבלוג זה. כך, למשל, קראנו כבר את ווידויה של אורית כי הספר היקר לה ביותר בספרייתה הגנאלוגית הוא ספר המתעד את כל המצבות בבית העלמין היהודי הישן בלודז'; דיסקסנו על ערכת בית קברות, ולא רק פעם אחת; ואפילו התפעלנו מאנשים שחיים בתוך בית עלמין (וזה לא אוקסימורון…), אשר ניתן בעזרתם להקים סטארט-אפ מטורף.

בתי עלמין יכולים לשמש כר פורה לפעילויות מגוונות, שעיקר עניינן אינם בהכרח השוכנים-מתחת-לקרקע. כך, למשל, יש מי שמציע פעילויות חינוכיות בבתי עלמין בתחומים כגון מדע (למשל: השפעת סוג האבן על שרידותה), מתמטיקה (למשל: חישוב גילאים, המרת תאריכים), או אמנות (למשל: סמלים ואיורים על גבי מצבות ומשמעותם). ואם טרם השתכנעתם שיש לכם ולו דבר אחד לעשות בבית עלמין, הרי לכם רשימה בת 100 פעילויות אפשריות; בין היתר, אפשר למצוא ברשימה רעיונות לפעילויות מרתקות כמו הכנה של חוברת צביעה או ארגון טיול ציפורים. ועוד לא הזכרתי את קוליגותינו הכותבים בלוג שכל כולו עוסק בבתי עלמין יהודיים.

כל ה"התפעלות" ממצבות ומבתי עלמין, וכל החשיבות אותה אנחנו מייחסים למקום בו שוכנים לנצח קרובינו ורחוקינו – נובעות מן העובדה שמה שכתוב על גבי המצבות הוא בעל ערך רב. לפיכך, אנו שואלים את עצמנו תמיד מה ניתן ללמוד ממה שכתוב על גבי מצבות. אך שאלה לא פחות מעניינת היא מה לא ניתן ללמוד מן הכתוב על גבי מצבות?

זאת ועוד: על הרבה דברים המופיעים על גבי המצבה קל לערער ("הגאון", "החכם", "היפה" וכו') ועל חלקם אפשר בנקל להתווכח ("רב פעלים", "איש חשוב"), כיוון שהנוהג הרווח הוא להמשיך את רוח אחרי מות קדושים אמור. הפוסקים לפי "בית שמאי" יאמרו שעל הכל ניתן להתווכח ועל הכל אפשר להתדיין, חוץ מדבר אחד. זוהי העובדה הפשוטה, הברורה, הישירה, הנהירה, המוסכמת והחדה, העולה מקיומה של מצבה כלשהי בבית עלמין כלשהו: האדם המונצח בה מת.

ובכן, מסתבר שגם העובדה הזו אינה חד-משמעית כפי שניתן היה לחשוב…

המבקרים בבית העלמין של כנסיית טריניטי (Trinity Church Cemetery) במנהטן Manhattan, ניו-יורק, יוכלו למצוא בו את המצבה הזו, אשר הנוסח על גביה אומר כך (בתרגום חופשי שלי):

אדוורד א. קוץ'
ראש העיר ניו-יורק 1989-1978
"אבי יהודי, אמי יהודיה, אני יהודי"
(דניאל פרל, 2002, רגע לפני שראשו נכרת על ידי טרוריסט מוסלמי)

שמע ישראל יי אלהינו יי אחד

היה גאה עד חירוף-נפש באמונתו היהודית. הגן בחירוף-נפש על העיר ניו-יורק ואהב מאוד את אנשיה.
מעל הכל, אהב את המדינה שלו, ארצות הברית של אמריקה, אשר במסגרת צבאה נלחם במלחמת העולם השניה.

אפשר להתווכח עם אמונתו היוקדת של אדון קוץ', ואפשר להתווכח על אהבתו את העיר ניו-יורק ואת תושביה. אפשר אפילו להתווכח על אהבתו את המדינה, ואולי גם על העובדות ההיסטוריות בדבר שירותו הצבאי.

על דבר אחד אי אפשר להתווכח: נכון להיום, סוף חודש מרץ 2009, אד קואץ'… עדיין בחיים! ומה יגידו על זה בבית שמאי?…

Share

תגובה אחת↓

השארת תגובה