משפחתובלוגיה

גם בעץ המשפחה שלי – כמו בעציהם של משפחות רבות אחרות – ישנם ענפים שהקשר עמם נותק לפני שנים רבות. עובדה ידועה היא זו: כל המשפחות הבלתי-מסוכסכות דומות זו לזו, אך המשפחות המסוכסכות – מסוכסכות הן כל אחת לפי דרכה. הסכסוכים הללו, כחלק מן המטען הגנטי המשפחתי, עוברים מדור לדור, ולמעט מוטציות פה ושם, נותרים כעובדה מוגמרת ובלתי-ניתנת לערעור.

אך מה לעשות שאדם סקרן אני? תוך כדי המחקר המשפחתי, אני נתקל מדי פעם בענפים "עלומים" מבחינתי: מעולם לא היינו איתם בקשר, מעולם לא פגשתי באנשיהם, ובעצם איני יודע דבר וחצי דבר על עליהם. במקרים אחדים, התשובה לשאלותיי בדבר פשר-הנתק היא מזן "זה סיפור ישן", ואפילו מזן "אני לא בדיוק זוכר/ת". במקרים אחרים, בהם הנתק הוא בין חלקיו הפנימיים של תת-ענף מסוים, התשובה עשויה אף להיות מזן "אף פעם לא ידעתי".

הנחת המוצא היא שככל שחולפות השנים, עוצמת הנתק המשפחתי מתחזקת, אך הקשר אל גרעינו מתרחק, עד שכעבור שני דורות – אין מי שיידע לומר על מה ולמה, אך גם אין מי שיידע בדיוק איך לגשת ולשאול. (ממש כשם שילדים שבוכים ובוכים, נותרים רק עם הבכי ובלי סיבה ממשית לו.)

אפרים סידון כתב את "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" הנפלא (מנפלאות הרשת – הנה הטקסט), ומי שפגש אי-פעם מקרוב או מרחוק סכסוך משפחתי לא יכול שלא לצקצק בהסכמה.

כאמור, גם בעץ המשפחה שלי – כמו בעציהם של משפחות רבות אחרות – ישנם ענפים שהקשר עמם נותק לפני שנים רבות. ואני מרכיב את חלקי הפאזל המשפחתי, ומחבר אותם בדבק-גנאלוגי, החזק לרוב יותר מן הדבר המשפחתי. והנה, לאחרונה, מצאתי לי שיטה מעניינת לעקוף את הסכסוכים המשפחתיים הקיימים בענפי העץ השונים: יצירת קשר ישיר עם בני הדור הצעיר. וכיצד יוצרים קשר עם קרובי משפחה רחוקים, שמעולם לא היית בקשר עם משפחתם? באמצעות פייסבוק, כמובן!

הרשת החברתית הענקית הזו משמשת אותי זה מכבר ביצירת קשר עם רחוקי-משפחה צעירים רבים, וכעת החלטתי לנצל אותה על מנת ליצור קשר עם רחוקי-משפחה-מנותקים צעירים. נדמה שבסביבה מוכרת, בה אתה עצמאי ומנותק מבני משפחתך מדורות קודמים, ובאמצעות תקשורת דיגיטלית, הנחיתה רכה יותר. במסר בקשת-החברות אני מזכיר את הקשר המשפחתי המדויק שלי, תוך ציון העובדה כי אנחנו לא ממש מכירים, וכי אולי הגיע הזמן לעשות כן. בנסיונות הפיילוט – אישור לבקשת החברות הגיע מהר מאוד, ואחת מהן אף הגדילה לעשות, ובתגובה להודעתי אליה כי "יש לי המון שאלות," ענתה: "גם לי!".

איזה כיף שאפשר לדלג על משוכות רבות-שנים ולפגוש את אלו שמעבר לקשת-המאבקים-שאיש-כבר-לא-זוכר-מתי-בדיוק-התחילו. והכל בזכות פלאי הטכנולוגיה. סיפורים על איחודים מרגשים שהתאפשרו בזכות פייסבוק צצים מדי פעם – אמה ובנה שמסרה לאימוץ, אחיות שלא התראו במשך 36 שנים – וכמי שניסה זאת בקטנה, אני יודע היום, בדיעבד, שאחרי החששות מלנסות, ואחרי ההחלטה הנחושה ליצור קשר, ואחרי שליחת ההודעה, ואחרי ההמתנה, ואחרי שנוצר הקשר (ואפילו עם חיוך) – נותרת רק שאלה אחת: למה לא עשיתי את זה עד עכשיו?!