משפחתובלוגיה

הנה ווידוי קטן מחדר העריכה: הכותרת המקורית של הפוסט הזה היתה "מי צריך יצירתיות כשיש נסיון?". הפסקה הפותחת אותו (זו שאתם קוראים כעת), כמו גם אלו המסיימות, לא היו בו. הסיפור המרכזי – אשר עומד בליבו של עמוד זה – היה אמור להדגים את הדרכים השונות בהן תופסים אנשים שונים סיפורי פיצוח. מה שלאחד נראה ברור וישיר – נראה לשני יצירתי להפליא. אלא מאי? לאחר שהכל היה מוכן כבר לפרסום, קיבלתי עוד פיסת מידע קטנה אשר הוציאה את הרוח ממפרשי זווית המבט המקורית, והפנתה את הזרקור לנקודה חשובה הרבה יותר לדיון. אם כך, ראשית – הסיפור המקורי.

* * *
לפני שבועות אחדים, נחתה בתיבת הדואל שלי הודעה מעניינת מגברת שאיני מכיר. בהודעתה, כתבה ע"ל שהופנתה אליי על-ידי קרוב משפחתי, א"ל, אותו פגשה לראשונה ימים ספורים קודם לכן. שיחתה עמו הותנעה על ידי דואל שקיבלה היא מספר ימים לפני אותה פגישה אקראית, מאדם אשר מתגורר בבלגיה, ושאותו אינה מכירה. אביו של הבלגי נפטר לאחרונה, ובין חפציו של האב – מצא הבן אזכור לקרוב משפחה שהתגורר בזמנו בישראל, ככל הנראה בעיר רחובות, ושמו ד"ל. כפי שניתן לנחש, כל הלמ"דים מרמזים לכך ששלושת האנשים הללו (קרוב משפחתו של אביו של הבלגי, קרוב משפחתי, והגברת שהודעתה נחתה אצלי) חולקים את אותו שם המשפחה. ללא מידע נוסף בידיו, שלח הבלגי הודעות דוא"ל לישראלים שמצא ברשת אשר נושאים את שם המשפחה המדובר ומתגוררים ברחובות.

לאחר שענתה ע"ל לבלגי הנואש, היא ניסתה לדלות ממנו פרטים נוספים על הקרוב המסתורי של אביו. הבלגי סיפר לה את כל מה שידע (לא הרבה), ואף שלח לה מספר תמונות של המשפחה הישראלית, אותן מצא בעזבונו של האב. מאחורי אחת התמונות, הופיעה הקדשה ובה מספר שמות של בני המשפחה.

במסיבת יום הולדת אליה הגיעה ימים אחדים לאחר קבלת הדואל מן הבלגי, סיפרה ע"ל לחבריה על בקשתו המרגשת לסייע באיתור בני המשפחה. "איזה צירוף מקרים," אמר לה אחד ממכריה, "ישנו כאן אדם נוסף הנושא את שם המשפחה ל' ומתגורר ברחובות. אולי הוא קשור אליהם." ע' ניגשה לא' (קרוב משפחתי), והציגה בפניו את הסיפור. "אמנם שמו המלא של אבי הוא ד"ל," אמר לה א', "אך פרט לכך – הנתונים אינם מתאימים למשפחתי." באותה הנקודה, הפנה אותה א' אליי.

וכך אני יושב בביתי, קורא את השתלשלות העניינים ואת הפרטים ששלח הבלגי. במבט ראשון, המשימה נראית לי מעניינת, ואני ניגש מיד לנסות ולפתור אותה.

כיוון שאני נהנה מן המחקר הגנאלוגי, התחלתי מיד לפעול בשיטות שונות ומגוונות, ותוך דקות ספורות היו בידיי פרטי פטירתו של ד"ל הרחובותי, שם אשתו ופרטי פטירתה, ואף חשד סביר לגבי זהותו של בנו של ד"ל, כולל מספר טלפון בביתו בירושלים ומספר טלפון בעבודה של רעייתו.

ועם זאת, משהו הטריד אותי ולא נתן לי מנוח. את פרטי פטירתם של ד"ל ורעייתו מצאתי בקלות במאגר מידע אינטרנטי אשר אמור להיות מוכר לכל גנאלוג (ובמקרה מאונדקס שם בית העלמין של רחובות) – אבל ע"ל וודאי לא מכירה את האתר בו מאוחסן המאגר; את הבן ורעייתו איתרתי בעקבות קריאה קפדנית של השמות אשר הופיעו על גב התמונה (תוך ניתוח הקשרים ביניהם לאור הסדר בו הופיעו), ולאחר מכן בעזרת חיפוש אינטנסיבי באינטרנט – אבל ע"ל אינה בהכרח "חיית רשת". האם אוכל להגיע לאותן התוצאות בדרכים מסורתיות, בהן יכול לפסוע כל אדם, גם אם לא שמע מעולם על המילה "גנאלוגיה"?

ובכן, החלטתי לנסות. השעה היה שעת בוקר, והחלטתי לחשוב כאחד האדם. בידיעה שד"ל התגורר בגיל מבוגר ברחובות, ישנו סיכוי גבוה כי הוא גם קבור שם. צלצלתי, אם כן, לחברה קדישא המקומית. תוך שניות מעטות, העלה האדם-שמן-העבר-השני-של-השפופרת את פרטי פטירתו של ד"ל, ולשאלתי אם יש בידיו פרטים על בני משפחתו, אמר: "כן, מופיע לי כאן השם של אשתו". כיוון שד"ל כבר נפטר, רציתי לבדוק אם גם אשתו נפטרה. התשובה היתה חיובית, וכאשר שאלתי מי מבני משפחתה מופיע ברשומות, קיבלתי מיד את שמו של הבן, כולל כתובתו ומספר הטלפון בביתו בירושלים.

מעבר לכך שקיבלתי אימות לנתונים שמצאתי באמצעות נבירה ברשת, השיחה עם האיש מחברה קדישא ייתרה את כל מה שעשיתי קודם לכן, ובעצם אוששה את הנחתי כי גם אדם מן השורה יכול היה להגיע לאותן התוצאות.

ע"ל התרגשה מאוד לקבל את תשובתי, ובה ה"פיצוח" לחידה. יותר מכך, היא התפעלה מן היצירתיות שהפגנתי. לעצמי חשבתי: "מי צריך יצירתיות כשיש נסיון?"…

* * *
מאז הפיצוח הנ"ל חלפו מספר שבועות. ביום בהיר אחד, כחודש לאחר ששלחתי לה את פרטי ההתקשרות עם הבן הירושלמי, קיבלתי שוב דואל מע"ל. "חיכיתי שיחזרו אליי עם תשובות מלאות," היא כותבת, "אבל זה לא קרה". הסיפור-שאחרי-הפיצוח נשמע כבר עגום הרבה יותר מן הפוטנציאל שהיה גלום בו. הבן הירושלמי זכה לשיחת טלפון מפתיעה מע"ל. הוא סיפר לה שאמו היתה בת יחידה ואחיו היחידי של אביו ניספה בשואה, כך שהוא גדל לאורך השנים בידיעה ש"אין לו משפחה"; היא הביאה את בשורת הקרוב הבלגי המחפש אותו, ואף שלחה לו תמונה ישנה של בני משפחתו. להתרגשותו לא היה גבול.

עוד באותו היום, התקשר הירושלמי לקרובו-לכאורה הבלגי. בשיחה הראשונה ביניהם הם לא מצאו את הקשר ביניהם. עובדה זו כשלעצמה אינה מפתיעה במיוחד. המעניין הוא שמעולם לא היתה שיחה שניה או התכתבות המשך בדואל. הבן הירושלמי, אשר היה נלהב ונרגש לגלות כי קרוב משפחה מאי-שם מחפש אותו, פשוט עזב את העניין והמשיך הלאה.

אני יכול רק לחשוב מה הייתי עושה אני לו היה מישהו משומקום מחפש אותי (ע"ע ההתלהבות של רוני לאחר שדבר דומה קרה לו). כמה הייתי נלהב לגלות את מהות הקירבה המדויקת בינינו, כמה שאלות היו לי אליו, וכמה שאלות חדשות היו צצות ועולות בהמשך לתשובותיו.

"יש עניין של קשר דם, שמוציא מאיתנו הרבה רגשות" סיכמה ע"ל, "ויש ענין של יחסי אדם-אדם והתקשורת ביניהם. בתקשורת היומיומית קשר הדם לא ממש משנה." וכך, מה שנותר לאחר הגילוי הוא שקט, ממש כשם שהיה לפניו. אותי מעסיק השקט-שאחרי הרבה יותר מאשר השקט-שלפני.