משפחתובלוגיה

כרטסת העבודה של גטו לודז' היא תיעוד בירוקרטי מצמרר. כ-23,000 כרטיסי עבודה נשמרו בארכיון לודז', והעלעול בהם לאורך שבועות ארוכים מעיק מאד והופך את הסיוט של גטו לודז' למוחשי. אך כמעט בלתי אפשרי להנתק ממנו.

בגטו לודז', העבודה היתה תנאי, לא מספיק, לקיום. ילדים וקשישים, בריאים וחולים, נאלצו לעבוד כדי להבטיח את שרידתם. ככל שתכפו הגירושים למחנות ההשמדה, גדלו גם המאמצים לשלב עוד ועוד מבין אסירי הגטו במערך העבודה. בעולם הבלתי האפשרי ההוא, כרטיסי העבודה היו אלה שהוכיחו את התועלת שבקיום אלה המחזיקים בהם.

אלה למשל הפרטים המופיעים בכרטיס העבודה של אברהם שמייסר. גילו ב-1943: 8 שנים.
מקום העבודה: מפעל 8, מתפרה. מקצועו: מתלמד. כמוהו, גם רחלה יבלוצ'ניק היתה בת שמונה ב-1943. מקום עבודתה: מפעל 66, Leder und Saddler (מוצרי עור, רתמות ואוכפים). מקצועה: מתלמדת. רחלה התגוררה בגטו עם אמה צירלה יבלוצ'ניק. אך אמה עובדת כאורגת במפעל אחר: מספר 34, Teppicherzeugnisse Abt. II (אריגת שטיחים).

פרט ועוד פרט, ודמותם של כל אחד מתושבי הגטו מצטיירת לעינינו. לכל עובד יש בני משפחה עובדים המתועדים אף הם, והכרטסת בלתי נגמרת.

בניגוד לדפי העד ביד ושם, כרטיסי העבודה מכילים את טביעות ידם של הנספים עצמם: כל כרטיס חתום על ידי בעליו. לעתים, במקום חתימה, מופיע הצירוף xxx, או ooo, ולעתים אולי אף טביעת אצבע ממשית. וגם תמונתם מופיעה: צעירים וקשישים, וצעירים שנראים קשישים, וכולם נראים עצובים ועיניהם שקועות.

כמובן, הכרטיסים מפרטים את המפעלים שבהם הועסקו אסירי הגטו: מתפרה I ומתפרה II, ועשיית כובעים, ואריגת שטיחים, יצור נעלי קש, ומתכת I ומתכת II, ניקוי יבש, ואחזקת צנרת ותיקון שעונים, מחלקת הירקות, ומחלקת הלחם, מחלקת הבריאות והפחם, מנהלה ומשטרה – למעלה ממאה "מפעלים" יצרניים, ועוד מחלקות שירותים.

על כרטיסים רבים מוטבעת החותמת "טרנספורט", תוך ציון הפרטים המדוייקים של הטרנספורט בו שולחו. על רבים לא פחות מוטבעת החותמת Gestorben, "מת", עם ציון פרטי הפטירה.

הכרטסת כוללת מידע מראשית 1943 ועד לחיסול הגטו ביוני-אוגוסט 1944. 23,000 הכרטיסים הקיימים במאגר מייצגים לכל היותר שליש מאלה שחיו בגטו בתקופה זו ועד לחיסולו. לא ידוע מה ארע ליתר הכרטיסים.

בסופו של דבר העבודה אמנם "קנתה זמן" לאסירי הגטו, אך הצילה רק מיעוט מהם. מתוך למעלה מ-200,000 האנשים שהיו בגטו, ניצלו פחות מעשרת אלפים.

* * *

אלק אסטור (Alec Astor) נולד בלודז' ב-1915, שרד את השואה, ונפטר ב-2006. בנו, ריצ'רד אסטור, בחר להנציח את אביו באמצעות תרומה לפרוייקט פיענוח ודיגיטציה של כרטסת העבודה של הגטו, והפיכת המידע לזמין לבני המשפחות ולחוקרים.

הפרוייקט מנוהל על-ידי רוני לייבוביץ (Roni S. Liebowitz), העושה ימים כלילות לקידומו. עשרות מתנדבים ברחבי העולם עמלים על ההקלדה וההגהות. כאשר פרוייקט הדיגיטציה יסתיים, ניתן יהיה לצפות במידע באמצעות מאגר השואה של JewishGen. הכרטיסים עצמם שמורים על-גבי מיקרופילמים בארכיון הלאומי בלודז', ובמוזיאון השואה בוושינגטון, וניתן לצפות בהם שם.

בשלב זה לא ניתן להעלות לבלוג דוגמאות של כרטיסי העבודה. הארכיון הלאומי בלודז', ומוזיאון השואה בוושינגטון, הסכימו לפרוייקט רק כאמצעי עבור בני משפחות ללמוד על גורל קרוביהם. דוגמאות לכרטיסים מופיעות אמנם במספר אתרי אינטרנט ובספרים, אך אני העדפתי לא למתוח את גבולות ההסכמים הכתובים וזכויות היוצרים במקרה זה.