משפחתובלוגיה

ההיסטוריה חלפה לידי השבוע, כאשר בין עיסוקיי המקצועיים להחלפת חיתול ולקניות בסופר – התבשרתי כי נולדה מדינה. בשעה טובה ומוצלחת (לפחות לקוסוברים, כי לרבים אחרים, כך מסתבר, זוהי שעה פחות מוצלחת), הכריז השבוע חבל קוסובו הסרבי על עצמאותו, והפך בזאת למדינה בחיתולים. אישית, אני חייב להודות, לא הרגשתי שהידיעה הזו משמעותית עבור חיי היומיום שלי, וכדי להפסיק להרגיש שצר עולמי, נקטתי מיד בצעד הזדהות וקניתי בסופר יוגורט בלקני חדש (8% שומן). כאזרח העולם, נותר לי רק לקוות שהחיתולים של התינוקת-מדינה החדשה יספגו רק צואת פוליטיקה בינלאומית, ולא דם.

אך בניגוד לאזרח-שוחר-השלום שבי, החי לו בשלווה יחסית בפינתו הקטנה והמעורערת-ממילא במזרח התיכון, הגנאלוג שבי החל לרעוד ולהסתחרר, עד שנעשה בשרי חידודין חידודין. הזדהות עזה חשתי לפתע עם גנאלוגים מכל רחבי העולם אשר חוקרים משפחות מלפני-רגע-סרביה-ועכשיו-קוסובו, אשר יצטרכו כעת לעמול קשה על מנת לעדכן את תוצרי מחקרם על מנת שיתאימו למוסכמות הקהילה. שהרי בגנאלוגיה, ממש כמו בחיים האמיתיים – העבר רודף אחריך לאן שלא תלך, נושף בעורפך ודוחק בך: "נו!". ובגנאלוגיה, כמו בנגאלוגיה – הנאמנות של החוקר הינה כפולה, הן לעבר והן להווה.

במה דברים אמורים? במוסכמה הגנאלוגית בכל הנוגע לתיעוד שמות מקומות. גם ליישובים, כמו לאנשים, יש "שם מלא", הכולל:

• "שם פרטי" – שם היישוב
• "שם משפחה" – שם המדינה
• "שם אמצעי"  – שם האזור האדמינסטרטיבי במדינה בה נמצא היישוב, חשוב במיוחד במקרים בהם מופיעים יישובים שונים עם שם זהה באותה המדינה (תופעה נפוצה ומקובלת בכל העולם. בארצות הברית, למשל, התחרו לפני כשנה לפחות 16 יישובים בשם Springfield על הזכות לארח את הקרנת הבכורה של The Simpsons Movie, כיוון שסדרת הטלוויזיה הפופולרית לא ציינה מעולם באיזו מדינה נמצא היישוב בו גרה המשפחה הצהובה). ל"אזור" הזו שמות שונים: State (בארצות הברית וגרמניה, למשל), Oblast (באוקראינה ובולגריה, למשל), Cantons (בשוויץ, למשל; לא להתבלבל עם הקנטונים של צרפת, שהם חלוקה אדמינסטרטיבית ברמה רביעית), Territories (באוסטרליה, למשל) וכו'.

המוסכמה הגנאלוגית קובעת כי כאשר מתעדים שם של מקום, מתייחסים לשמו המלא (או הכמעט מלא, כיוון ש"השם האמצעי" לא תמיד רלוונטי; בישראל, למשל, הוא אינו רלוונטי) כפי שהוא נכון היום. שמותיהם המלאים של יישובים עשויים להשתנות מעת לעת בכל אחד מחלקי השם:

• שם היישוב משתנה. קובץ "יישובים בישראל" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הנה המסמך בפורמט PDF, וממנו קישור לרשימת השינויים) מפרט שינויים בשמות יישובים בישראל. "מבוע" הפך ל"עין יהב", "למקור" הפך ל"כפר גליקסון" וכו'. לעתים, שינוי השם נובע בעקבות איחוד רשויות, כגון אלרואי שאוחד עם יישובים סמוכים והפך, ביחד אתם, לקרית טבעון. שינויי שמות מקובלים במקרים של חילופי שלטונות, וכך Koloszvar, Cluj ואפילו Klausenburg – עיר אחת הן.
• שיוכו המדיני של היישוב משתנה. תופעה ידועה ומקובלת בעולמנו רווי המלחמות. ואם לחזור לפסקה הפותחת, הרי שפרישטינה Pristina שהיתה עד אמש בסרביה (אמנם בתוך טריטוריה אוטונומית, אך עדיין במדינת סרביה), היא מהיום במדינת קוסובו.
• שיוכו האדמינסרטיבי בתוך מדינה משתנה. ברבות השנים, השתנו במקרים מסוימים גם החלוקות האדמינסטרטיביות בתוך המדינות.

המוסכמה בדבר תיעוד שמות מקומות אינה נשפטת כ"טובה" או "לא טובה". יש לה אי אילו יתרונות (למשל: השיוך המדיני הנוכחי מכתיב את מדיניות הנגישות לחומרים ארכיוניים, אפילו אם הם מתקופה בה היה שייך היישוב למדינה אחרת; אם תרצה להגיע למקום במו רגליך, אין לך ברירה אלא לדעת היכן הוא נמצא היום) וכמובן גם חסרונות (למשל: הצורך לשנות תיעוד במקרה של שינוי כלשהו בשמו המלא של היישוב, ראו דוגמת קוסובו; חוסר התאמה תרבותי במקרים רבים – נסו, למשל, להגיד ליליד מזרח גליציה שהוא נולד באוקראינה…). היא נקבעה על מנת לאפשר שפה משותפת בין חוקרים, וככזו היא צריכה להישפט.

ניתן היה לחשוב על חלופות למוסכמה זו. למשל: תיעוד שמו של מקום בהקשר היסטורי יהיה תואם לשמו בעת בו התרחש המאורע (יתרון בולט: תקשורת פשוטה עם אנשים שחיו שם; חסרון בולט: חוסר עקביות בנראוּת שמו של מקום, אשר יקשה על מי שאינו מכיר את המקום לדעת כי מדובר ביישוב אחד). למשל: ציון שמו של מקום באופן חופשי אך תמיד לצד הקואורדינטות הגיאוגרפיות שלו (יתרון בולט: אפשרות פשוטה למצוא את המקום על גבי מפה; חסרון בולט: מי יודע בכלל להתעסק עם קואורדינטות?). בכל מקרה, זוהי המוסכמה, והיא אפילו מתועדת בכתב במספר מקומות.

באופן זה, נופלת מירב האחריות בדבר העדכון השוטף של תיעוד המחקר על החוקרים, שכן הם אלו שצריכים לדאוג לשינויים המתרחשים מסביב לעולם. אם, למשל, בעץ המשפחה שלי מצוי אדם שמתועד כמי שנולד ב"פרישטינה Pristina, סרביה", הרי שאני צריך לדאוג לשנות את מקום לידתו ל"פרישטינה Pristina, קוסובו". גם המשתמשים בתוכנות מחשב לתיעוד עץ המשפחה אינם פטורים מצורך זה, כיוון שרוב התוכנות (ושמא כולן?) אינן מחזיקות "מאגר ערים" עם שיוכן המדיני. חיבורן של התוכנות הגנאלוגיות למאגר שכזה היה פוטר את הצורך לעדכן באופן שוטף את תיעוד המקומות. אגף JGFF (באתר JewishGen), בו יכול כל גנאלוג לתעד את שמות המשפחה והעיירות אותן הוא חוקר, מקושר לבסיס נתונים של עיירות ומדינות, ולכן במקום שכל אחד מן החוקרים שהזין למאגר עיירה ששייכת מעתה למדינה החדשה יבצע את השינוי בעצמו – נדרש מהלך מערכתי אחד (אם כי אולי לא פשוט) של שינוי המאגר. עדכונם של מאגרים כאלה הוא הליך ביורוקרטי (ובמקרה קוסובו, גם פוליטי), אך פלטפורמות חדשניות יכולות להקל על התהליך (ראו למשל את רשימת "מדינות העולם" המעודכנת מאוד בוויקיפדיה).

אם כך, נדמה שהשאלה שהכותרת של פוסט זה ניתנת להתבוננות כפולה. המקרה ה"פשוט" לתפיסה הוא זה של אדם אשר נולד בשנת 1902 בעין זיתים, ישראל – אך היישוב הזה לא קיים יותר. נעזב. פורק. חוסל. מה יעשה אז הגנאלוג אשר רוצה לתעד את מקום הלידה? הוא שרוי במבוכה רבה. מקרה שני אפשרי הוא, למשל, אדם שנולד, על פי עדותו, בשנת 1910 בעיר קולושׁבר Koloszvar, בחבל טרנסילבניה Transylvania אשר באימפריה האוסטרו-הונגרית, אך כשנבוא לתעד את מקום לידתו היום, נבחין בקלות כי אין "יצור" כזה. אנו נכתוב כי הוא נולד בעיר קלוז'-נאפוקה Cluj-Napoca, רומניה, ואז המעיד יהיה זה ששרוי במבוכה, שהרי הוא נולד ב"הונגריה" ולא ברומניה.

הקפדה על כללי הכתיבה הגנאלוגית היא אבן-יסוד בתקשורת נכונה בין החוקרים, אם כי צריך לקחת בחשבון שהיא אינה פוטרת אותנו מהיתקלות במקרים מוזרים (אלא אם אדם שנולד במקום ש"לא קיים" לא נראה כמקרה מוזר). ואם יש מקרים שאינם מוזרים לנו, שהרי אנו פועלים לפי הכללים, הם עשויים בהחלט להיות מוזרים לבני משפחתנו.