נמרוד בוסו דיווח בגיליון האחרון של "ידיעות השרון" (1.2.08), על השקת "ספר לחיים" בידי עירית הרצליה. לפי הכתבה, הספר מכיל עדויות של כ- 300 ניצולי שואה תושבי הרצליה.
מבחינה גנאלוגית, יש חשיבות לפרוייקט, שכן (לפי הדיווח): "כל עדות מסתיימת במניית שמותיהם של ילדיו, נכדיו ואף ניניו של הניצול".
לא רבים הם המקורות הגנאלוגיים, המפרטים בצורה ישירה את צאצאיו של אדם. האנציקלופדיה של תדהר (אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו) מצטיינת בכך ומביאה תועלת רבה בניסיון לקשור את העבר להווה.
הפרוייקט ההרצליני ראוי לציון ויש לקוות שיתפוס את מקומו הראוי בין המקורות הגנאלוגיים.
תגובה אחת↓
1 ארנון // 3 פבר, 2008 בשעה 8:31
אני מוכרח לשאול שאלת תם מפי הדיוט בתחום. השאלה נוגעת לנושא צנעת הפרט, המטריד אותי לאחרונה (ואני מודע לכך שאני מסתכן בכך שאולי אהפוך גם לאידיוט בפי כמה). משני צדי הסקאלה של השמירה על הפרטיות נמצאים, לשיטתי, ארכיונים והאינטרנט. לצורך הענין, הארכיונים הם המקום השמור ביותר בכל הנוגע לפרטים אודות אנשים, ומגבלות העיון לגבי כל מסמך ומסמך אוכפות את החוקים הקיימים בנושא. האינטרנט, מן הצד השני (ושוב, לצורך ההדגמה אני מעט מקצין) היא המקום הפרוץ, בו כל אחד יכול לפרסם כל דבר אודות כל אדם – ומאותו הרגע, החומר יהיה גלוי לעין כל.
אם כך, מהן מגבלות השמירה על הפרטיות הנוגעות למידע המפורסם בספרים, אשר גם הם נגישים לכל (אם כי צריך לקום מן הכיסא כדי להשיגם)?
השארת תגובה