משפחתובלוגיה

לפני ימים אחדים, הכריזה הוועידה הכללית של ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (UNESCO; להלן אונסק"ו) על 67 ימי זכרון מיוחדים, אשר יצוינו במהלך השנים 2009-2008 להוקרת פועלם של אישים, מקומות, ארגונים ומאורעות מכל רחבי העולם (הנה המסמך המקורי על ההחלטה). העיתונות בפרובינציה הישראלית התעכבה, כמובן, על שניים מן הזוכים:

• Jehuda Löw ben Bezalel, הידוע יותר כמהר"ל מפראג, רב/מחבר/הוגה דעות/פרשן/פילוסוף, אשר בשנת 2009 יצויין היארצייט שלו בפעם ה – 400 (תאריך לידתו ומקום לידתו אינם ידועים, ככל הנראה נולד בעשור השני או השלישי של המאה ה – 16 בפוזנן Poznan, פולין; נפטר י"ח אלול שס"ט, 22 באוגוסט 1609, פראג Prague, צ'כיה)
• אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, אשר יום הולדתו ה – 150 יצויין בשנת 2008 (נולד 7 בינואר 1858 בלוז'קי Luzki, בילארוס; נפטר 16 בדצמבר 1922, ירושלים)

עברתי על הרשימה בזריזות, ונתקלתי בתופעה מעניינת. רבים מן השמות איני מכיר כלל, אך מבין האישים המוכרים לי (גם אם במעורפל), מעט מאוד אני מכיר בשמם המלא (Friedrich Schiller, Max Planck) ואת רובם אני מכיר בשם משפחתם בלבד (המוזיקאי היידן Haydn, הסופר גוגול Gogol, הפיזיקאי בקרל Becquerel, ממציא הכתב ברייל Braille, הסוציולוג דורקהיים Durkheim, המתמטיקאי-פיזיקאי טוריצ'לי Torricelli). עם זאת, אצל מיודעינו יהודה ואליעזר בן-יהודה – שם משפחתם כמעט ונמחה מזכרוני. הכינוי המהר"ל מפראג נטוע כה עמוק בתודעתי, עד שאני מתקשה לזכור כי יש לו גם משפחה והוא: לב/ליווא/ליוואי Löw/Loew/Loeb (אגב, גם מי שלא משתייך למשפחה זו, עשוי למצוא עניין באתר המתעד את הגנאלוגיה של הרב המפורסם ושל יתר בני המשפחה). באשר למחייה השפה העברית, ברור ששם משפחתו בלידה לא היה עברי, וגם כאן נשתכח ממני שמו המקורי, פרלמן Perlman. מצד שני, את שמות אבותיהם של השניים קשה לשכוח, שהרי "יהודה בן בצלאל" ו"אליעזר בן יהודה" מזכירים זאת בכל פעם ששמם עולה.

מעניין הדבר. שם המשפחה הוא סימן הזיהוי העיקרי לשיוכו של אדם, לפחות מצד אבותיו הזכריים, אל עברו המשפחתי (וכמובן גם אחד מאבני היסוד של המחקר הגנאלוגי), והנה שני המאושרים אשר זכו להופיע בפרוטוקול של הוועידה הכללית של אונסק"ו, מסמלים אולי את הפיחות המשמעותי שאירע במעמדו של שם המשפחה המסורתי בעת החדשה.

ראשית, החלפתו של הזיהוי-באמצעות-שם-משפחה בזיהוי-באמצעות-כינוי. הרב גאון-הדורות ר' יהודה בן בצלאל לא היה וודאי היחיד בתקופתו שיכול היה להיקרא "יהודה בן בצלאל". אני מנחש כי אפילו הזיהוי "יהודה בן בצלאל לב" לא הצביע עליו באופן חד-ערכי. באו מאמיניו וכינו אותו בשם שיינשא לדורות ויהיה לזיהוי ברור וחד-משמעי, שהרי המהר"ל מפראג יש רק אחד. כך גם רש"י, הגאון מווילנא/הגר"א, הראי"ה, הצמח צדק, חיים מוולוז'ין ועוד רבים אחרים – כינויים המאפשרים לדובר ולשומע להתייחס בפשטות לאדם אחד, מבלי הצורך לציין שם משפחה או ייחוס משפחתי נוסף. רבים מן הכינויים הללו מבוססים על השם המקורי (בראשי תיבות), רבים אחרים מבוססים על חיבורים מפורסמים או על מקומות המוצא. אך לא רק לרבנים מפורסמים מימים עברו יש כינויים המחליפים את שמם, אלא גם לאלילי תרבות חילוניים מובהקים (ולסתם פוחזים) בימינו אנו. "הנסיכה דיאנה" (עוד שם זיהוי) כונתה בפי בני עמה ליידי דַּיי, ג. יפית יש רק אחת, וכך גם העפיפון, הגברת הזקנה (דוגמא מאלפת לכך שגם כינוי חד משמעי עשוי להיות מבלבל לעתים) ועוד ועוד ועוד…

התופעה השניה היא של עִבְרוּת שם המשפחה. לא עוד שמות גלותיים, די לשמות המסורבלים, אל נא יכבידו עלינו מוראות העבר – מעתה ייקרא כל אחד בשם עברי. בן-יהודה-לשעבר-פרלמן היה אולי אחד הראשונים שעברתו את שמם, אך בהמשך הפך הדבר למגיפה כמעט (וראו מאמר מרתק של פרופ' גדעון טורי בנושא זה), ורבים מראשיה של האומה החדשה היו גם בעלי שם חדש. תופעה דומה התרחשה גם בעת הגירה לארץ-האפשרויות-הבלתי-מוגבלות, עת רבים שינו את שמם כדי שיהיה בעל צליל "אמריקאי" יותר. אגב, הסיפור המפורסם על המהגר היהודי שנשאל לשמו על ידי פקיד ההגירה ומלמל ביידיש "שיין פערגעסען" (כבר שכחתי) ובעקבות כך כתב הפקיד Sean Ferguson – הוא, ככל הנראה, בדיה, וזאת על פי תחקיר מעמיק של כתב העת "אבותינו" (וחייבים להודות שבמקרה הזה, כמו במקרים רבים, התחקיר מרתק לפחות כמו הסיפור הנחקר). מעבר לסיבות הלאומיות-תרבותיות-חברתיות הללו, היו לאורך הדורות סיבות רבות אחרות לשינוי שם המשפחה המקורי.

עבור החוקר את שורשי משפחתו, שתי התופעות הנ"ל עשויות להיות בעייתיות מאוד. כבר נתקלתי באנשים החוקרים כינוי-מבוסס-על-ראשי-תיבות-שהפך-להיות-שם-משפחה, אשר נטבע לפי דורות אחדים ואין איש כיום אשר יודע מי היה האב הקדמון בעל הכינוי. ומן העבר השני, נתקלתי לא אחת בחוקרי שמות משפחה אשר שונו, ואין איש יודע מה היה גלגולו הקודם של השם.

וגם אני נתקלתי במחסום-שמות מפתיע ומטריד. בדיוק כשחשבתי שאני חסין מבעיות שִׁיוּם כלשהן, שהרי כל השמות בעץ משפחתי נשארו בלתי-משונים-בעליל (וגם אלו אשר עברו "ישראליזציה" או "אמריקניזציה" מופיעים בגירסתם המקורית בדור הקודם), הפתיעה אותי סבתהּ של זוגתי (ככה זה כשגנאלוגים מתחתנים – הם שמחים על סיפוחן של עוד כמה משפחות למחקר…), כאשר שוחחתי איתה על שורשיה לפני כשנתיים. "אבא שלי תמיד אמר לנו שאם ניתקל אי-פעם במישהו עם אותו שם משפחה כשלנו – אנחנו בטוח לא קרובי משפחה, כיוון שהסבא שלו או הסבא של הסבא שלו החליף את שם המשפחה לזה הנוכחי". כששאלתי אותה מה היה השם המקורי, היא אמרה (כמה מפתיע) שאין לה מושג. אז מילא שאני נמצא במבוי-סתום בכל הקשור לחקר אבותיה, הגרוע מכל הוא שאני לא יודע את מי להאשים בכך – את חובת הגיוס לצבא הצאר, את הרצון להשתלב ביבשת שמעבר לאוקיינוס או את הזיקה לרעיון הציוני…