משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

אושפיזין בבלוג: מירי גרינשפון על סבא ועל מוסיקה

1 באוקטובר, 2007 מאת רוני · 10 תגובות

האורחת שלי היום היא מירי גרינשפון, אמא של שירה (שכבר הגיבה כאן בעבר לאחד הפוסטים של ינוקא). מירי היא חברה טובה שלנו, ואת הסיפורים המשפחתיים שלה (שרק קצה שלהם נחשף כאן) אני מכיר (ובודאי לא את כולם). אחרי הרבה שנים של היכרות בינינו, האזנו, ביחד עם הילדים, לתקליט ילדים ישן נושן, שנמצא אצלי מאז ילדותי. בתור ילד האזנתי לו רבות. מה רבה היתה הפתעתנו כאשר גילינו שבתקליט היה אחד השירים של סבא של מירי, שאותו שמעתי פעמים כה רבות ואני כה אוהב.

*   *   *  

בפרוס השנה החדשה, לאחר החופשה הנפלאה, ליוויתי את ביתי לבית ספרה במחשבות על איך לעזאזל זה היה בזמננו…

נו, כן גם אני…

ביתי לומדת בבית הספר תל נורדאו בתל אביב, שם למדו אביה, אבי אביה ושם גם לימד סבי, פואה גרינשפון (1966-1900) בשנות הארבעים. סבי היה מראשוני מלחיני הזמר העברי, ממנו נפרדתי כשאני בגיל ביתי היום. קפצתי על ההזדמנות לספר עליו ועל המשחקים והסיפורים שנהג לספר לי – אלו שנותרו בזכרוני:

פואה נולד באודסה ובגיל ארבע, בראשית ימי העלייה השנייה, ירד בנמל יפו עם בני משפחתו למקום מגוריו הראשון בנווה צדק. אבי המשפחה, נחום גרינשפון, יוצק ברזל במקצועו, הוזמן לנהל את בית היציקה במפעלו של שטיין, חלוץ התעשייה העברית בארץ ישראל. פואה למד בגימנסיה "הרצליה" במחזור השלישי וזכה להיות בין תלמידיו של חנינא קרצ'בסקי המיתולוגי, המורה לזמרה והמלחין הראשון של תל אביב. הוא היה מן התלמידים הראשונים בקונסרבטוריון "שולמית", שם למד כינור אצל משה הופנקו. בעקבות גירוש תושבי תל אביב בפסח 1917 על ידי הטורקים, השתקעה המשפחה בחיפה ופואה החל ללמד זמרה בבית הספר הריאלי ולנצח על מקהלות ותזמורות מקומיות. באותה עת, הלחין את שיריו הראשונים.

בשנת 1923 יצא לאיטליה להשתלמות בנגינה ובלימוד הוראת הכינור בקונסרבטוריון ורדי במילאנו. בשנת 1928 שב לתל אביב והחל ללמד זימרה ומוסיקה בגימנסיה "הרצליה", בה סיים את לימודיו עשר שנים קודם לכן. הוא נהג לשתף את התלמידים במקהלה, גם את הסוררים, ולחלק להם תפקידים וקולות כדי לשמור על הרמוניה.

tizmoret.jpg

בתמונה: התזמורת המרכזית של בתי הספר בתל אביב במסגרת המכון (ליחצו להגדלה)

קובץ שיריו הראשון, "שירת הדור", ראה אור בשנת 1929. "בחברי את המנגינות," כתב בהקדמה לקובץ, "התאמתי אותן למבטא הספרדי המקובל בארץ וחושב אני כי על ידי כך נתגלגלה הזכות בידי להעניק לבית הספר ולבית העברי שירים אשר יועילו להפצת הזמרה ולהשרשת שפה צחה."

בתקליטור שהוציאו בניו, מיכאל ואשר (שרי), מופיע פס קול בו הוא מספר על לידתו של הלחן: נהג ללמד את הלחן החדש ולפי תגובתם של תלמידיו והדרך בה שרו, הכניס בו שינויים. בפתיח המצורף לדיסק, אותו כתב אליהו הכהן, הופיעו אנקדוטות אותן שמענו לראשונה.

הוא הדריך מורים ומחנכים בקורסי הקיץ של הוועד הלאומי בנושאי הוראת הזימרה, הסולפג', הנגינה בחלילית וגם בבניית כלי נגינה שונים על ידי התלמידים. היה מיוזמי עריכת קונצרטים לנוער עוד לפני הקמתה של התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית, שימש בהם כמנחה וערך חוברות הסבר למשתתפיהם.

גולת הכותרת של פעילותו החינוכית-מוסיקלית היתה הקמת המכון לשעורי נגינה והשכלה מוסיקלית עממית. מוסד זה, שהחל לפעול בשנת 1940, תחילה בתל אביב ואחר כך גם בירושלים ובחיפה, הטביע את חותמו לאורך שנים רבות על מערכת החינוך המוסיקלית. המכון נועד להקנות השכלה מוסיקלית לתלמידי בתי הספר העממיים. שיטת הלימוד בו הייתה בקבוצות. כך למדו נגינה בפסנתר, בכינור, במנדולינה ובחלילית. במסגרת זו הגה וחידש שיטות לימוד מקוריות, כתב וערך ספרי לימוד, תכנן ויצר כלי עזר מיוחדים לשימושם של תלמידים ומורים למוסיקה.

hamachon.jpg
בתמונה: המכון לשעורי נגינה ותזמורת מרכזית שליד עירית תל אביב 1941. עומדים, מימין לשמאל: שלמה הופמן, פואה גרינשפון, וחיים לוזובסקי. ליד הלוח, עמנואל עמירן פוגצ'ב (ליחצו להגדלה)

תלמידים שגילה בהם כשרון מוסיקלי בולט נשלחו על ידו, ובמימון המכון, ללימודים מתקדמים במוסדות אחרים. המכון פעל בשיתוף פעולה הדוק עם מחלקת החינוך של עירית תל אביב בראשות שושנה פרסיץ, ובעידודו של יצחק אלתרמן, מנהל המחלקה.

פואה גרינשפון היה מחלוצי ייצור כלי נגינה בארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והפסקת היבוא לארץ, הקים (בשנת 1941) מפעל לייצור חליליות, שהיה ראשון מסוגו בארץ. בעת ההיא כונו בשם חליל כל סוגי החלילים, ואולם פואה ייחד לחלילית את שמה, ואף למפעלו קרא בשם זה.

שני בניו, מיקי ושרי, המשיכו במפעלו, וכיום מוצרי "חלילית" מוכרים ומשווקים בעולם כולו. בנוסף לפעילות הייצור והיצוא, מייצגת ומשווקת "חלילית" את מוצריהם של טובי יצרני כלי הנגינה בעולם.

*   *   *

מחר תתארח בסוכת הבלוג אמירה אור, ותציג את עקרונות הקמת הסוכה המשפחתית.

Share

10 תגובות↓

  • 1 חוה // 1 אוק, 2007 בשעה 20:22

    אך… הזכרת לי נשכחות.
    נגינה על חלילית ולאחריה מפוחית הפה בתזמורת מפוחיות הפה של רמת גן בניצוחו של שמואל גוגול
    http://tinyurl.com/24gtjr
    ולבסוף אקורדיון.
    תודה על הסיפור המעניין.

  • 2 גלי // 2 אוק, 2007 בשעה 1:54

    איזה יופי. מרגש!
    כדאי לציין שאת שירים מהתקליטור של פואה אפשר להוריד חוקית כאן:
    http://www.netiva.co.il/Whatsnew/Pua/Pua.htm

  • 3 רוני // 2 אוק, 2007 בשעה 16:22

    תודה, גלי !
    התקליטור עם שיריו של פואה גרינשפון הוא מדהים ואני ממליץ בחום להאזין לו.

  • 4 עופר טוריאל // 5 אוק, 2007 בשעה 15:12

    התרגשות אפופת חמימות מענגת ליוותה אותי בעת קריאת הדברים על פואה היקר בעיני. הייתי תלמידו במשך שנה שלמה במדרשה למורים למוסיקה בתל-אביב. אמנם היה פואה אמור ללמד אותנו נגינה בחלילית אולם למעשה זכינו לאוניברסיטה של החיים: גישות ושיטות בחינוך, דרכי הוראת הנגינה בקבוצות, אהבת הזולת, אהבת המוסיקה, ובכלל אורח חיים נאות על כל המשתמע מכך. את שיריו לימדתי בבתי הספר בהם עבדתי והילדים מאד אהבו אותם וחבל, חבל, שהיום הטעם השתנה ואמצעי התקשורת מכתיבים טעמים שלא אפרט עליהם. את השירים בשני קולות שלו תלמידי אהבו לבצע בכנסי המקהלות. במהלך השנים נקשרו ונרקמו יחסי ידידות מיוחדים ביניינו וניסיתי להמשיך את דרכו בהוראת החלילית בקבוצות בהיקפים גדולים, כשאני מנצל כל מה שהוא לימד אותי ובשל כך זכיתי להצלחה מרשימה. שנים אחדות לאחר שפואה נפטר הצעתי לבניו (מיקי ושרי) שננציח את שיריו בשירון שיוקדש לשירים של פואה. קיבלתי מהם חומר רב, אספתי דפי שירה בקיבוצים שונים, והבנים אכן הוציאו לאור שירון נפלא שמצא את דרכו למוסדות רבים ברחבי המדינה. לימים הוציאו את התקליטור המרגש שכל מי שמאזין לו נזכר בימים הנפלאים בהם השירים של פואה היוו חלק בלתי נפרד מהווי החיים בבתי הספר ובקהילות שהקיפו אותם. כפי שזמרים רבים מתחילים "לגלות" את הזמר העברי של ימי הראשונים אני מאד מקווה ומצפה שייעשה כן גם עם שיריו הנפלאים של פואה. עופר טוריאל – מורה למוסיקה שנהנה מכל רגע בעבודת ההוראה בבתי הספר.

  • 5 אבי עילם אמזלג // 12 אוק, 2007 בשעה 19:34

    מירי היקרה
    גם אני הייתי תלמידו של פואה גרינשפן. למדתי אצלו חלילית במדרשה למורים למוסיקה. בגלל שאהבתי מאד לנגן בחלילית נוצרה בינינו ידידות. פואה לקח אותי פעמים רבות לביתו, ליד הבימה, הציג אותי בפני ילדיו שהיו קטנים והיה אלי מעין אבא. אז הייתי עולה חדש ממרוקו, עליתי בלי הורי והוא חש את בדידותי והזמין אותי לא אחת ולא שתים לאכול פה ושם וגם שילם עלי. אהבתי מאד את השיעורים שלו וראיתי בו אדם גדול שידע בקסמו הרב לרכוש לבבות. פואה ז"ל היה נעים הליכות במיוחד, איש טוב, שנים אחרי שהכרתי אותו, כשקראתי על ה"אדם הרוסי" או על ה"לב הרוסי הרחב" הייתי נזכר בו. נזכרתי גם בשיריו הנפלאים והמתנגנים שכמובן הבולט ביניהם היה "כבה השמש שיקד", שיר שלא היה כנס מקהלות שבו לא הושר השיר הזה בעיבוד קל מאד למקהלות מתחילות.
    באחד הימים לקח אותי לבית החרושת לחליליות, מול השעון ביפו, והראה לי איך אבקת בקליט שחורה נהפכת מיד לחלילית. אהבתי את האיש הזה אהבת נפש בגלל העממיות ובגלל המוסיקליות העמוקה שלו. פואה היה מעל לכל אדם חברותי וצנוע חינך בידידות ובנועם, אנשים רבים למוסיקה ולנגינה בחלילית. מעבר לנגינה, הביע דיעות שונות אודות המוסיקה ודיעותיו הקסימו אותי. לעולם לא אשכח את האיש היקר הזה. יהיה זכרו ברוך לעולמי עד.

  • 6 אריאל // 20 נוב, 2007 בשעה 22:19

    פואה גרישפון לימד את אבי בגמנסיה הרצליה ואותי, בביתהספר הקליר בתל אביב, בתחילת שנות הששים. במקרה שמעתי תכנית ברדיו, שבה השמיעו את אחד משיריו, שהזכיר לי ימים רחוקים.

  • 7 ilana.pa // 12 נוב, 2010 בשעה 6:49

    תודה על הסיפור המרגש. בזכות פואה גרינשפון יש לנו שירים יפהפים כל כך

  • 8 נאווה // 13 דצמ, 2010 בשעה 9:53

    פואה גרינשפון לימד אותנו בבית הספר הקליר בתל אביב בשנות הששים ואני זוכרת את טקס הפרידה ממנו(פרש לגימלאות?)שהיה מאד מרגש לגבי, שכן אני הייתי הילדה הקטנה שנבחרה לתת לו מתנה מכל תלמידיו -דומני שהיתה זו מחברת עם הקדשות של הילדים.פואה היה מורה אהוב מאוד על כולם ועלי במיוחד. האם מחברת זו עדיין קיימת בעזבונו ?אנא עדכנו אותי. barneana@017.net.il

  • 9 רוני // 15 דצמ, 2010 בשעה 20:58

    נאוה שלום,

    העברתי את פנייתך המרגשת למשפחתו של פואה גרינשפון. אני מקווה שהם יענו לך בהקדם.

    רוני

  • 10 רוני // 16 דצמ, 2010 בשעה 0:22

    Breaking news !
    המחברת שנאווה העניקה לפואה גרינשפון בשם כל תלמידי בית הספר נמצאת בידי בניו של פואה. נמסר לי גם שבקרוב היא תיסרק ועותק ממנה ישלח לנאווה.
    אני מקווה שנוכל לראות גם אנחנו 🙂

השארת תגובה