משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

אושפיזין בבלוג: צביה אגור על שורשים, גבעולים, עלים ומה שביניהם – מחשבה קטנה לסוכות

29 בספטמבר, 2007 מאת אורית לביא · 3 תגובות

נכתב על ידי צביה אגור, אחותה של אורית,  ששואבת מאחותה הצעירה ומחבריה המשפחתובלוגים ידע עצום על עצמה, ועל בית גידולה.

בשנים האחרונות אני מהרהרת על מה הופך אותנו למי שאנחנו. למה אני חושבת, ואפילו מנסה, לשנות את העולם לבד ונגד כל הסיכויים, ואילו אחרים, שאינם פחות טובים או חכמים ממני, מגדלים טופח ריחני בפינת הגינה ומסתפקים בריחו העדין וביפיו הענוג. אני מביטה מסביב. העולם, כמנהגו, אוהב דברים שהוא מכיר ולכן הולך בדרכיו הסלולות תחת רגליהם של בני דורות רבים.

ואילו אני עושה הכל דווקא בדרכי שלי. מהלכת לבדי בדרכים שאינן סלולות ומהמורותיהן מקשות על ההליכה, מביטה לאחור ורואה בחשכת השממה הדוממת את ההמונים שעוד יבואו בעקבותי.

היום אני חושבת שאין דברים קטנים ודברים גדולים, וכמעט כל מה שקורה לנו כלאחר יד, ואין אנו נותנים עליו את הדעת יותר מדי, הוא פיסת חוט צבעונית בשטיח הדורות הצפוף, שתמונתו נארגת בקפידה רבה זה זמן רב והכל כבר צפוי מאז ימי דור.  

*   *   *

במוצאי יום כיפור אמרו הילדים בואו נלך להביא אתרוגים מהפרדס של בארות יצחק. אנחנו, הילדים במושב העובדים החילוני היינו מתחילים לארגן את ארבעת המינים שלנו כבר במוצאי יום כיפור וידענו שבפרדס הקיבוץ הדתי, הנטוע מהלך תלמים לא מעטים מהמקום בו שיחקנו באותו רגע, ישנה שורת עצי אתרוג שפירותיהם החלקים ללא מתום כבר נקטפו, משאירים אחריהם את אחיהם הפגומים. מתוך אלה בחרנו פירות צהבהבים וריחניים, שבשבילנו נראו דווקא יפים מאד, למרות איזה גבנון קטנטן פה ושם, והלכנו בין השדות חזרה לכפר. עמליה ואני מצאנו את אבא של עמליה שכבר הבטיח שינסר לנו לולבים מעץ התמר הצעיר בחצר שלהם. הלולב שקיבלתי ממנו היה יפה וכמעט סגור ושמחתי בארבעת המינים שליקטתי, למרות שאתמול כשנסעתי עם אמא העירה ראיתי באוטובוס אברך צעיר ובידו ארבעה מינים קלועים בעלי תמר, כמו חרב, והבנתי שכך ארבעה מינים צריכים להראות.

אבא שלי היה עובר באותה שעה בין סוללות העופות בלול, והיה חופן כף פח ענקית בדלי גדול שבחיקו ומפזר תערובת מזון אבקתית באבוסי התרנגולות. אבא, אמרתי לו, צריך כבר לבנות סוכה. כמו כל שנה גם הפעם כבר ראיתי סוכות הולכות ונבנות בחצרות הילדים האחרים, וידעתי שקירות כל אחת מהן יחזרו בעוד כמה ימים להיות שמיכות הצמר הקלות שכבר דרושות בבית כי הסתיו הגיע.

אבי אמר בובה`לה אל תדאגי, תהיה לך יופי של סוכה ואני הלכתי לדרכי. למחרת ראיתי את אבא מותח מיתרי ברזל מסביב לעמודי חוטי הכביסה שבחצר, כך שנוצרה מעין תיבה מדומה שגגה חוטי ברזל זרועי אטבים וקירותיה מרומזים בשלוש שורות חוט ברזל דקיק. בעודי מסתובבת בחצר חסרת מעש ראיתיו רותם את הסוסה לפלטפורמה הגדולה, ומניח עליה חרמש, מגל וחבלים. הוא התיישב בראש הפלטפורמה והסוסה התחילה להלך בצעד מתון בשביל אל השדות, כשהיא מנערת ראשה ימינה ושמאלה ומתיזה לצדדים רוק ושאריות אוכל. רצתי אחריהם, נתליתי על הפלטפורמה והתיישבתי בצידה האחורי כשרגלי מתנדנדות באוויר. הסוסה החלה לרוץ בקלילות וראיתי שאנחנו נוסעים לשדה התירס הגדול שלא מכבר נקטף. אחרי שעה חזרנו לחצר באותו השביל כשאני הייתי ישובה במרומי ערימת גבעולי תירס ענקיים שעלוותם שרטה את רגלי העירומות. הרגשתי קצרת רוח כי ערב סוכות ולנו עוד אין כלום.

בובה'לה אל תדאגי, הוא אמר שוב והתקרב עם הפלטפורמה לכיוון תיבת חוטי הכביסה. הוא שלה מהערימה גבעול תירס ירוק שעליו אך החלו להתייבש בקצוותיהם. הגבעול היה גבוה יותר מאבא, שהיה גבוה בעצמו. הוא התבונן בו היטב ואחר העבירו בתנועה זריזה בין חוטי הברזל המתוחים, שתי וערב. הוציא גבעול שני וצופף אותו אל הראשון במין אריגה קוסמית כזו וכך, בתנועות מיומנות, הלך וארג לי את הסוכה, שתי וערב, בגבעולי תירס ירוקים שעלוותם הצפופה יוצרת מיקשה עבה אחת. בגבעולים שנשארו סכך את הסוכה בעזרת ילדי הכפר, שכמובן כבר הגיעו לראות, ואני הייתי מאד גאה בסוכה המיוחדת והיפה שלנו.

אם באמת יש לכל אדם רגע אחד בחייו שהופך אותו להיות מה שהוא אז הרגע שלי היה בערב חג הסוכות, עם שקיעת השמש על סוכת התירס הקוסמית שאבא בנה לי במיוחד.

* * *

מחר יתארח בסוכת הבלוג הילדון של ארנון (בן שלוש וחצי), ויספר כל מיני דברים משעשעים.

Share

3 תגובות↓

  • 1 יעל // 29 ספט, 2007 בשעה 12:27

    ממש נהניתי.
    הסיפור היפהפה הזה מאשר את תפיסת העולם : לא כל כך חשוב מה אומרים לילדים ( אם כי "אל תדאגי בובהלה "זה בהחלט משפט "צידה לחיים " נהדר ) חשוב מה הם רואים אותנו עושים.
    מסתבר שבפעולה הפשוטה של הבאת ענפי תירס לסוכה מקופלים כל כך הרבה מסרים, כמו למשל : אל תלכי בתלם כפות התמרים, תמצאי בסביבה את מה שצריך, תישעני על המצוי ( חוטי כביסה )
    ותהיי מיוחדת.
    הרבה יותר חשוב מדקדוקי כשרות קטנוניים, לא ?

  • 2 ארנון // 29 ספט, 2007 בשעה 16:14

    צביה, הסיפור על סוכת התירס – כפי שהבאת אותו כאן – כתוב מתוך נקודת מבט מיוחדת והוא מרגש ביותר! תודה על ששיתפת אותנו בחוויה הזו. בהקשר של יחסי הורים-ילדים, אני לוקח מן הסיפור משהו קצת שונה מיעל: חשוב מה אומרים לילדים, בהנחה שגם מקיימים…

  • 3 רחל // 30 ספט, 2007 בשעה 20:45

    נהניתי מהסיפור.
    תודה!

השארת תגובה