משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

אחרי מותו ספדו לו ככה. 55 שנה למותו של משה כרמי

10 באוגוסט, 2007 מאת ארנון · 2 תגובות

למי שמסוגל גם לשמוע וגם לקרוא, מומלץ להפעיל את הנגן, ולהתחיל לקרוא את הפוסט לצלילי "קדיש" של מוריס ג'וזף ראוול (Maurice Joseph Ravel). כינור: Alexander Skwortsow, אורגן: Bert Mooiman

[audio:http://www.skwortsow.com/mp3/Chopin_Nocturne.mp3]

בעץ המשפחה של כל אחד מאתנו, כך אני מניח, ישנן נגיעות בחיים שהם אינם חיינו. שיוך לשושלת רבנים, מאפשר גם לחילוני האדוק להתחבר לעולם השו"ת ולדמיין את סב-סב-סב-סבו תר אחרי תשובות לשאלות שנשלחו אליו מרחבי המדינה/עיר/רחוב. גילוי על היותו של בן-דוד-שני-מוזח-פעמיים שחקן חצי-מפורסם בהוליווד, עשוי לתת תחושה חזקה של "לגעת בזוהר" גם (ואולי בעיקר) למי שהוליווד מגיעה אליו רק באריזות מהוקצעות של 90 דקות. קירבת משפחה לאחד מאבות הציונות, מעניקה הזדמנות רב-פעמית להרגיש חלק מן המפעל על בסיסו הוקמה המדינה, גם למי שערכים וחזון הם ממנו והלאה. וכן הלאה, וכן הלאה. וגם לי, נגיעה קטנה בחיים אחרים שאינם שלי.

moshecarmi1.jpgהיום ימלאו 55 שנים לפטירתו של משה כרמי (ינובסקי), אשר נולד בפתח תקווה בתאריך 1 בינואר 1894[1], להוריו ציפורה (לבית גולדברג) ואברהם ינובסקי, ונפטר ב – 10 באוגוסט 1952. ציפורה היא בתו של חיים יהושע גולדברג (1839, ירושלים – 1917, יפו), סב-סבתי, מה שהופך את משה לבן-דודה של סבתי ז"ל. אל ענף זה של המשפחה הגעתי אני בעקבות המחקר. בקרב בני המשפחה הוותיקים מדובר בענף מוכר ומפורסם.

עבורי, דמותו של כרמי מאפשרת נגיעה בעולם הידוענים של ראשית המאה העשרים. כרמי לא רק שנגע בזוהר, אלא היה חלק בלתי נפרד ממנו. על הקשר שלו למשוררת אסתר ראב כבר סיפרתי כאן בעבר; במחזור הראשון של הגימנסיה העברית "הרצליה" למד, בין היתר, עם משה שרת (אשר כתב דברים חמים אודותיו כשנפטר), דב הוז, שאול אביגור (מאירוב) ואליהו גולומב; אחד מידידיו הקרובים היה יהודה שרת, איתו גם ניגן ב"רביעיית העמק" שהקימו יחדיו (את חדוות הנגינה העביר, ככל הנראה, לבתו לכל חמשת ילדיו, אשר למדו מוזיקה ונגינה וחלקם הפכו למוסיקאים: אשכל (ז"ל) – חליל; דליה, מוסיקולוגית, בעבר ראש המחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים – פסנתר; עופר (ז"ל), בעבר כנר בתזמורת הפילהרמונית הישראלית וב"רביעיית תל אביב"  – כינור, אילה – פסנתר, סמדר – פסנתר, צ'לו ועוגב); יוסף טרומפלדור, בכבודו ובעצמו, קרא לו לסייע למגיני תל-חי; ומעבר לזוהר, מאפשר לי כרמי לגעת בדמותו של הצבר-טרום-צבר, זה שנולד כאן הרבה לפני שהמדינה קמה וכרך עצמו סביבה, זה שניתן לכנותו בלי בושה "מלח הארץ", אשר שילב חלוציות עם השכלה. כרמי היה מחנך ומורה אגדי בעין-חרוד, והיה ידוע בטיוליו הרגליים בכל רחבי הארץ (ומחוצה לה), אליהם לקח את תלמידיו.

בספר "דליות הגפן" (הוצאת עיינות, 1954), האוגד מכּתביו של כרמי ואודותיו, נמצא קטע אחד אשר משך את עיניי ואת לבי למן הקריאה הראשונה בו. שמו של הקטע "אחרי מותי". הקטע הלה שונה מהותית מן הטקסטים האחרים של כרמי המובאים בספר, רובם ככולם זיכרונות ומכתבים. "אחרי מותי", למרות שמובא כפרוזה, נקרא בראשי כבר מן השורה הראשונה כשירה. המשפטים מתנגנים מעצמם, המלים חורזות עצמן זו לזו, וקשה היה לי שלא לחשוב איך היה נראה אותו הקטע כשיר.

לקראת יום השנה ה – 55 לפטירתו, אני מביא כאן את "אחרי מותי" בגירסת שיר, אותה עיבדתי מן הטקסט המקורי כמעט ללא צורך בשינוי. השינוי היחיד-כמעט שהכנסתי בו, הוא סידור מחדש של הטקסט, ומעבר לכך – החלפתן של מלים בודדות כדי לשפר את החריזה ו/או את המיקצב במקומות שנראו לי חשובים. ברור שהגירסה המובאת כאן היא פרשנות שלי לטקסט המקורי, שהוא ענוג ומופלא וקסום ועדין.

* * *

אחרי מותי ספדו לי כך:
היה ילד. רך
היה ודל-אונים ומהלך בגדולות.
כן היה הילד.
כנטף הטל
בקצה עלעל
אשר בראש הענף, כן נתלה
הילד
ויבקש בעצמו דמות הבריאה כולה.
ולא רצה לצלול בגלי הפלג הרוחש בין העצים
ולא רצה לדלוֹג, לשטוף אתם על הנהר המעצים
ולא רצה לגאות על פני המישורים הרחבים
להשקות ארץ ומלואה
להיניקה
להפרותה
ולהיבלע
בחיק הים הגדול.
והוא לא ידע כי אך תבוא הסערה
וייזרק אל בין רגבי האדמה
ונבל בם ואבד
והוא לא ידע כי הנה השמש גברה
ויינדף כולו מחומהּ
ונמוגה כל הבריאה המשתקפת בו לבד.
הוא לא ידע ולא רצה לדעת זאת.
כן היה הילד, נפשו רכה ועינו צלולה
אשר ביקש בנפשו דמות היצירה כולה.
כן היה הילד.

אחרי מותי ספדו לי זאת:
היה עלם. וכוחות
דרוכים לו לחיים
בכל עוּזם ובכל המרחבים.
ואולם צנוע היה העלם, נכלם וחרד מכל מבט
תמה וחרד לקראת
כל רחש
גאה ממעמקיו.
וילך העלם בצדי החיים ולא רצה לבוא בקהלם
ויבקש לו
פינת שקט
לשיר בה את שיריו
לגלות בה מרחביו
ולדוֹם בה את
דממתו.
והוא ידע כי אך לשווא
יבקש לו את
פינת השקט
כי בתופים ובמצלתיים
ובהמון חוגג יבואו עליו החיים
ובלעוהו עם שירתו
עם פלאי-הקשבתו
ועם
דממתו.
כן היה.
דרוך כוחותיו לחיים
התכנס כולו
לתוך עצמו
צנוע
משתומם
וחרד
לקראת הקל בזעזועי נימי-נפשו.

אחרי מותי ספדו לי כה:
היה איש והוא לא
ידע. והוא עודו מתרפק על חלומות ילדות.
עודו מאמין בחלומות ושוגה ברעוּת
הוא עודו נושא נפשו אל האל-היחיד
אשר ישכין האהבה והשלום לתמיד
והוא לא ידע כי אל-הלוחמים
הוא המנצח על החיים
וכי הגבורה היא הכובשת
וכי אין דבר אשר יעמוד בפני התאווה הפורצת.
כן היה האיש.

והוא רקם לו בחשאי את רקמת חייו.
ורעוֹ הקרוב לו, רעו היחיד עליו
עלה לרמוס את גינתו, לבוסס את הפרח היחיד
אשר טיפל בו וישכין בו את כל חלומות העבר והעתיד.
כן.
רעו היחיד עלה
לבוסס את הפרח הלה
והוא לא חשף זרועו
והוא לא כונן אגרופיו כנגדו.
אך את ראשו הֵשַׁח
על הערוגה בה פרח
הפרח היחיד, ידיו נשמטו ויבך
כילד.
כילד.
כי לא ידע האיש את המלחמות.
כי שגה בחלומות
ואת הרעוּת לא יכול לעקור מלבו.
ובהושיט לו רעו
את ידו
והוא בוסס ברגליו
את ערוגת הפרח היחיד
בשלוח אליו
רעו את ידו כידיד
לשלום
ואת ידו השניה ישא לקטוף את הפרח ולמוללו
והושיט האיש ידו אל רעהו
לשלום
ויבך כילד.
כילד.
כן היה האיש.

* * *

[1] תאריך הלידה המדויק לא היה ידוע לכרמי, ובידיו לא היו תעודות כלשהן המעידות על כך. הוא ידע רק שנולד בסוף שנת 1893, בסוף נובמבר (לא הרחק מ – 26 בנובמבר, יום ההולדת של אחת מבנותיו) או בראשית דצמבר, בסמוך לחנוכה (חל באותה השנה ב – 4 בדצמבר). כאשר נעשה רישום התושבים במדינה ונדרש ממנו לנפק תאריך לידה כלשהו, "עיגל" פקיד הרישום את התאריך וציין: 1 בינואר 1894. במשפחתו, ציינו תמיד את יום ההולדת על פי שנת הלידה 1893 ולא 1894.

Share

2 תגובות↓

  • 1 אמנות, גנאלוגיה, והשבילים שבדרך | משפחתובלוגיה // 19 ספט, 2010 בשעה 10:15

    […] מעט על הקשיים שמלווים את תיאטראות ישראל; קרוב אחר היה מוזיקאי ציוני, ומיצירותיו ומהסיפורים אודותיו הושפעתי בכל הנוגע לקשר […]

  • 2 reuyah shiran // 21 פבר, 2012 בשעה 17:27

    ארנון –

    ניראה לי שאנחנו "משלימים" האחד טת השני. נהניתי לדעת שאתה בקיא גם ב"דליות הגפן". נחמד לראות את יאנוש קורצאק וכו'. באמת התלבטתי אם להוסיף את תמונת המחזור הראשון של גמינסיה הרצליה, ואת תמונת עבריה אתו. אני ניפגשתי עם עבריה כמדומני 2-3 פעמים. היכרתי גם את עופר ז"ל.וניפגשתי אתו לאחרונה, זמן קצר לפני מותו, כשהייתי בקונצט קמארי בבית-יצחק, לשם הגעתי מ"בן שמן" ששהה זמנית בכפר ויתקין, שם עבדתי. מאד חרה לי והירגשתי את שברון לבו בעת הפילוג בעין חרוד. אגב, כשהיה ב"הדסה" י-ם הוא שהה גם אצל "הדודה מרי" ברח' דוד ילין .

השארת תגובה