משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

על הסכמות ובלוגים נבחרים

10 ביוני, 2007 מאת אורית לביא · 7 תגובות

לפני שבועות אחדים פירסם אורי קציר ("אפלטון"), את רשימת הבלוגים הנבחרים שלו לשנת 2007. בעקבות הפרסום התפתח דיון-זוטא על הקריטריונים לבחירת בלוגים לרשימה. אלי אשד הציע כקריטריון את מספר האנשים "הרציניים", המוכנים להתארח בבלוג (מאוחר יותר הוא הציע דירוג על-פי מספר הציטוטים מתוך הבלוג, המופיעים בבלוגים ואתרים אחרים). שרון ממש לא מסכימה אותו, אבל בכל זאת פתחה במבצע לאירוח כותבים בבלוג שלה (יומולדת שמח, דברים קטנים!)

את הדיון לעיל קראתי באיחור, משום שבזמן אמיתי הייתי עסוקה בעיון בספרות תורנית. לא הפכתי ל"תלמודיסטית" בסתו-ימי: ספרי הקודש כוללים מבואות והערות בהם אצור מידע גנאלוגי יקר-ערך. זהו המקור העיקרי ממנו אני שואבת מידע על אבותי בדורות מוקדמים. כמובן, רק על הידוענים מבין אבותי: אלה שהיו גדולים בתורה, ואלה שפירנסו אותם. האחרים אינם נזכרים בספרים אלה.

אך הדיון על בחירת בלוגים נבחרים הזכיר לי את ה"הסכמות", המופיעות בראש כתבי קודש רבים. מחליט מלומד, או בנו, לפרסם את הגיגיו, ואז הוא פונה לגדולי הדור, כדי שיתנו תוקף לפרסום. ה"הסכמות", המופיעות בעמודיו הראשונים של הספר, מסודרות אף הן לפי היררכיה: ראשונות מופיעות ההסכמות של הרבנים החשובים ביותר, ולאחריהן ההסכמות של הרבנים החשובים למדי וגו'. אין צורך לומר, שככל שיוקרת ה"מסכימים" נעלה יותר, כך גדל המוניטין של ספרך.

אחד מאבותי מסכים

גם על עניין ההסכמות נודע לי באיחור: הכתבים הראשונים בהם עיינתי הם אלה שכתב הרב שמעון הלוי סג"ל, שהיה סב-סבת-סבתי. ספריו אינם כוללים הסכמות. מאוחר יותר, כאשר נודע לי דבר ההסכמות, נמלאתי דאגה. האם הרב הגאון אליו אני מיוחסת לא היה חשוב דיו כדי שרבנים יתנו את הסכמתם לספריו?

את הסיבות להעדר ההסכמות בספריו של הרב שמעון לוי אני יכולה רק לשער. אולי הוא לא השתייך לעשירון העליון של הגאונים בימיו, ועיקר תהילתו נבעה מהיחוס המשפחתי. אך אם כך – מדוע טרחו בני תורה מדורנו לפענח את כתבי-היד שהותיר ולפרסם אותם בעשורים האחרונים [1]?  ואולי דוקא היו כתביו עשירים בחידושים מלאי טעם, ככתוב במבואות מאוחרים, אך כישורי השיווק שלו לקו בחסר? 

נראה גם שרבינו שמעון סבל מחסרון כיס: בעקבות מלחמות נפוליאון הוא איבד את רכושו. ספרי הקהילה של רוגוזנו מציינים שבשנת 1840, משכורתו השנתית של רב היתה 200 טאלרים. ואולם בשנת 1838 נרשם שחובו של ר' שמעון לוי לקהילה הוא עדיין 250 טאלרים – למרות שכבר לא שימש שם רב אלא בקהילה הגדולה יותר, פורדון. זו אולי הסיבה שכתביו לא פורסמו בימי חייו, ולא נאספו עבורם הסכמות.

ואמנם, רבינו שמעון לא היה בר מזל בכל הנוגע לכתביו. הוא כתב שבעה-עשר ספרים, ואלו נשמרו לאחר מותו אצל שניים מבניו, שהתכוונו להוציאם לאור. שני בנים אלה התגוררו בעיירות מרוחקות זו מזו. אך בשתי העיירות פרצה אש, אשר כילתה את מרבית הכתבים. רק למעלה מארבעים שנה לאחר מותו, בשנת תרמ"ה, הצליח אהרן בנו, שכבר היה אז ישיש בעצמו, להוציא לאור את הספר העיקרי שכתב אביו. בהקדמה לספר הוא מציין שמאמץ ההוצאה לאור היה גדול, ואולי לא נותרו בו כוחות לאסוף גם הסכמות.  

בהעדר הסבר עבור המקרה הפרטי שלי, יצאתי לדלות תובנות בשדות זרים. תובנה שכזו מספק בנו של מחבר הספר "נחלת אשר" (אשר מרגליות, 1912), בפניה שפירסם אל הקוראים. מחד, הוא אומר, היה אביו אדם צנוע, המסתייג מצביעות. ומאידך, לעתים קרובות נותני ההסכמות אינם עושים זאת מתוך הכרה בחשיבות הספר, אלא מתוך "צדקה" שהם חשים שעליהם לעשות למחבר, ואביו לא חפץ לקושש הסכמות הנעשות מניעים לא טהורים. חומר למחשבה גם לאלה המהרהרים במידרוג בלוגים.

פירסום רשימת בלוגים נבחרים מעיד על המפרסם, שהפירגון לאחרים אינו זר לו. ובכלל, מהגומחה הצדדית שלי, נדמה לי שהבלוגרים מרבים לפרגן זה לזה, ולו לשם עידוד וחיזוק. אך יש הסוברים כי באופן כללי, המניעים מאחורי הפירגון הם בעיקר תועלתניים. כבר לפני כחמש שנים, כתב גל מור שהבלוגרים מאופיינים בפירגון הדדי, בגלל שכך נוצרת רשת שיווקית המגבירה את חשיפתם. גם בימים אלה יש החושדים כי הפירגון אינו אלא תולדה של רשתות חברתיות ואישיות, ואינו מעיד כלל על עמדות החברים לגבי איכות הכתיבה עצמה.

כך היה גם בין נותני ההסכמות: חלקם לא קראו כלל את הספר ששמם פאר, והסכמתם נבעה מהיות הכותב תלמידם / בן מורם ורבם / ח' דו"ז של חו' [2], וכו'. כך שרשתות חברתיות אינן המצאה של עידן האינטרנט, ונראה שלמרות האמצעים המשוכללים העומדים לרשותנו, תיעוד הרשתות בעבר היה מקיף למדי בהשוואה לימינו אלה (תודה, אבותינו!).

אחדים מהבלוגרים מרחיקים לכת, מואסים בפירגון הדביק, וגורסים שהגיעה העת להגיד את כל האמת בפרצוף. קריאתה של רבקה פרייזלר ברוח זו הניבה שלל תגובות, תומכות וכעוסות כאחד. אך לדעתי, לעתים הפירגון נובע ממה שנתפס כנימוס בלבד, אף הוא מורשת עתיקת יומין.

כבר לפני מאות שנים לא התביישו הגדולים בתורה להודות שפיהם ולבם אינם שווים. רבי פנחס קצנלבוגן (1696 – 1767), בן לשושלת רבנים מפוארת, תאר בצבעים עזים את הווי חצרות הרבנים [3]. בין היתר, הוא כותב על גדולי הדור שהתכנסו לרגל נישואיהם של שניים מהידוענים דאז. שניים מהרבנים, מהרנ"ך ויששכר בערוש, נשאו לרגל האירוע דרשות ביום השבת. והרב הגאון שנכח שם, כותב קצנלבוגן, "…לרוב אהבתו …וקרבתו אלי, באהבה שאל אותי: איך היה נראה בעיניך דרשת הגאון מוהר"ר ישכר בערוש, ושיבחתי אותו, כי מי היה יכול לגנותו, אך דרשת הגאון מהרנ"ך ז"ל היה נראה בעיני יותר טוב באמת לאמיתו".

_________________________________________________________________
[1] רק השבוע הופתעתי למצוא פירסום נוסף של הרב דנן, בספר הזכרון "אבן ציון", שיצא לאור בירושלים בשנת תשמ"ז.
[2] חתן דוד זוגתו של חותנם.
[3] יש מנחילין, פנחס קצנלבויגן, נכתב בשנות ה-60 של המאה ה-18. האירוע המתואר התרחש ב-1712.

Share

7 תגובות↓

  • 1 שרון // 10 יונ, 2007 בשעה 20:54

    ראשית, תודה על המחמאות! (מה עם איזה פוסט אורח?) :mrgreen:

    שנית, אמנם קטונתי לדון ברבנים, אבל אני די טובה בלדון בבלוגרים.
    לפחות לטעמי, החיבוק הבלוגרי הוא כזה שמצד אחד חם ואוהב, ומצד שני, יחנוק אותך בשניה כשהוא לא מסכים איתך, או סתם יעזוב ויזרוק אותך הצידה (והרי פוסט נטול תגובות כואב לעתים אפילו יותר מתגובה זועמת או טראקבק נשכני).

    כמו שבלוגרים אוהבים להיכנס בכל העולם ואחותו אצלם בבלוג, כך הם גם לא תמיד יהססו לעשות זאת בנוגע לבלוגרים אחרים, רק אולי בצורה טיפה יותר מנומסת בהשוואה למה שהם יעשו לחברות מסחריות או פוליטיקאים. (כי בכל זאת, הבלוגספירה היא רשת חברתית לטוב ולרע, והיא מצויינת בהמלכת מלכים חדשים מדי יום, ומוטב לשמור על קשר טוב גם עם אלה שאנחנו לא ממש מסכימים איתם, לא?).

    (מצד שני, יש גם כאלה, כמו במקרה שרבקה מתארת, וחבל. על פוסטים גרועים באמת, מוטב שישתקו. אבל אולי כותבי הקפה עוד לא הגיעו לדרגה הזו של בגרות קהילתית כדי להבין שמוטב לשתוק מלהיות צבועים)

  • 2 חוה // 10 יונ, 2007 בשעה 21:50

    אהבתי את "הפכתי לתלמודיסטית .."
    נהניתי לקרוא 😀

  • 3 אורית // 11 יונ, 2007 בשעה 6:40

    שרון:
    תודה על ההזמנה – נבוא בפעם אחרת… שיהיה אירוח מוצלח!
    נראה שמשולי הרשת החורים במרכז נראים יפים יותר.

    חוה:
    אם כבר בענייני פירגון עסקנינן, תודה גדולה על שפתחת בפני את השער לאוצרות החכמים (והחכמים הפרטיים שלי בפרט)!

  • 4 אריאל // 11 יונ, 2007 בשעה 9:45

    האני לא בטוח שהבנתי את ההצעה שלך. אם נגיד אורי קציר רוצה לפרסם רשימת מומלצים, האם הוא צריך קודם לקבל הסכמה של בלוגרים אחרים לרשימה הזאת?

    זה לא הגיוני. זה חותר תחת כל מה שמגדיר בלוג. בלוג הוא אתר אישי ופרטי. אז גם הבחירה שלו צריכה להיות כזאת ולא להיות תלויה בהסכמות של אחרים. זה כמו שתבקשי את הסכמת השכנים לצבע הווילונות שאת תולה בסלון. זה לא סביר.

  • 5 אורית // 11 יונ, 2007 בשעה 10:06

    אריאל:
    ממש לא התכוונתי לזה. אני מסכימה אתך לחלוטין, ועם אורי קציר, שבאתרו הפרטי זכותו המלאה להציג את רשימת הבלוגים הנבחרים לפי טעמו והעדפותיו בלבד (ומאחר שהבלוג המשפחתי שלנו נכלל ברשימת "המבטיחים" שלו – מי אני שאחלוק עליו 😀

    רשימתי התייחסה יותר לתגובות לרשימה הנ"ל, ובפרט להצעותיו של אלי אשד – הן אלה שניסו להציע קריטריונים אוביקטיביים לכאורה לדירוג. לא התכוונתי להציע שום הצעה, אלא להאיר את הנושא מהזווית המסורתית. דוקא מזווית זו ניתן ללמוד על חסרונות ההסכמות, כפי שהיטיב לתאר בנו של אשר מרגליות בציטוט לעיל. כלומר, חתימתו של מאור הדור אינה בהכרח עדות לאיכות הספר (הבלוג).

    לסיכום, אנחנו מסכימים!

  • 6 חוה // 13 יונ, 2007 בשעה 21:21

    אין בעד מה והעיקר שירבו התגליות ועוד חכמים יצטרפו לאילן המשפחתי שלך.
    מתי יוצא הספר?

  • 7 צביה // 18 יונ, 2007 בשעה 18:56

    כרגיל, חומר למחשבה הרבה מעבר לכתוב עצמו. אורית, לדעתי העלית כאן נושא שקשה להגזים בחשיבותו. אני חושבת שפירגון הדדי חשוב מאד להתפתחות התחום – ומדובר בכל תחום, לאו דוקא בבלוגים. לכן מאד מעניין להבין מתי ה"אקלים" בתחום מעודד פירגון ומתי לא. אני מכירה היטב את התחום המדעי וכבר שנים רבות שמה לב שהמדע הישראלי מאופיין בחוסר פירגון קיצוני בהשוואה לחברה המדעית במערב. לדעתי הדבר פוגע באופן ממשי בהצלחתו של המדע הישראלי, שהייתה יכולה להיות הרבה יותר גדולה ב"אקלים" מעודד יותר. הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה הדברים כאלה ולא ידעתי לענות. יחד עם זה הייתה לי הרגשה שהמקור הוא במסורת מזרח אירופאית. יהיה מעניין אם תוכלי לעגן את ממצאייך לגבי ההסכמות באיזו סטטיסטיקה – קורלציה שלהן עם מצב הכלכלי של הקהילה או מדד דומה.

    מצפה לבאות,
    צביה

השארת תגובה