משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

לשמור או לא לשמור – זאת (לא) השאלה

12 בפברואר, 2007 מאת ארנון · 4 תגובות

שני זנים של אוכלוסיות עוסקים בסוגיית שינויים של שמות משפחה: גנאלוגים ונשים. דיונים בנושא בקרב בני עדת הגנאלוגים עוסקים, בין היתר, בזיקתו של השם החדש לישן, בסיבות לחריגה מן הנוהל המקובל, במקורות המתעדים שינויי שמות, ועוד. בקרב בנות עדת הנשים, עולים בדיונים אלו שאלות של האם להחליף השם, למה להחליפו, ועוד.

שמות משפחה יהודיים הינם עניין חדש, יחסית, וברוב המקרים החלו להינתן כתוצאה מפקודות של השלטונות, בעקבות הצורך לערוך רישומים מסודרים. לרוב, החלה מסורת זאת במאה השמונה-עשרה, אם כי מיעוט מקרב היהודים החל לשאת שמות משפחה עד אלף שנה קודם לכן. ציר הזמן של מתן שמות משפחה ליהודים חושף את ההבדלים בין ה"מיוחסים" ל"פשוטי העם", מפריד בין "אשכנזים" ו"מזרחים", ועוקב בשנתותיו אחר נדודיו של העם היהודי.

לפני שבועות אחדים, פורסם בעיתון "הארץ" טור בנושא אימוץ שם משפחת הבעל לאחר הנישואין, ואני שוב נדרשתי לסוגייה זו. תחת הכותרת "גב' סמית' לא גרה כאן יותר", הצהירה הכותבת, קבל עם ועדה, כי היא החליטה לשמור על שם נעוריה. הכותרת המקורית של הטור המתורגם, "Married, but nobody's property", מדגישה עוד יותר מזו המתורגמת את זעמה של המחברת. אגב, מעניין כי הטור המקורי פורסם תחת מטריית הענק של התאגיד הבריטי, Guardian Newspapers Limited, אשר לפני זמן מה החליף את שמו ל – Guardian News & Media…

בדבר אחד אני מסכים לחלוטין עם הכותבת. בארצות מערביות רבות (וארצות הברית בראשן), נהוג לכנות בני זוג בשמו המלא של הגבר ובתוספת Mrs. לפני כינוי ה – Mr. שלו. הנה דוגמא אקראית לגמרי, ובה מופיעים, למשל, Mr. and Mrs. Richard Jensen. באופן זה, "נמחק" מן התודעה גם שמה הפרטי של האשה. נוהג זה פסול בעיניי.

עניין שם המשפחה של האשה לאחר הנישואין סבוך הרבה יותר, אך כל העוסקים בסוגייה זו מתעלמים לחלוטין משאלה נוספת הכרוכה בה, והיא שאלת הדור הבא.

כאשר אני קורא על הצעות שונות ומשונות לחרוג מן הנוהג המקובל (למשל, אצל היהודים) של מתן שם משפחה פטריאכלי, אני תמיד שואל את עצמי: "ומה יהיה בדור הבא?".

הפתרון של בעלת הדעה מן ה – Guardian מצוין עבורה. היא קיבלה את ההחלטה בגיל בוגר, עת עמדה על דעתה. וכעת, תרגיל מחשבתי קטן. לאותה גברת נולדה בת. מה יהיה שם משפחתה של הבת ברגע לידתה? הפתרון המוצע חייב להתייחס גם לנקודה זו, אחרת הוא תקף רק לימי חייה הבוגרים של בעלת הדעה, ואין לו שום השלכה מעבר לכך. בעלת הדעה אינה נדרשת לכך בכלל, ובכך הופכת את הטיעון שלה לבלתי רלוונטי בהקשר ארוך הטווח של מנהגי מתן שמות משפחה. ולגמרי התעלמתי מכך ששם המשפחה אותו בחרה הוא שם המשפחה של אביה ולא של אמה, ובכך הטיעון שלה הופך גם בלתי רלוונטי בהקשר של ההיסטוריה המשפחתית המוכללת.

אם כך, נבחן פתרון אחר, מקובל למדי גם הוא: צירוף שם משפחת האשה לשם משפחת הבעל. בכך, משמרת האישה את שם נעוריה (שהוא, כאמור, לא שם נעוריה של אמה, אך נניח לכך כעת). ובחזרה לשאלה החשובה: "מה יהיה שם המשפחה של ילדיה?". אם הילדים אינם מקבלים את שם המשפחה הכפול, הרי שתוקפו של פתרון זה, בדיוק כמו קודמו, הינו לטווח המיידי בלבד. אם הילדים מקבלים את שם המשפחה הכפול, חייבת להישאל השאלה הבאה: "מה יקרה כאשר גבר עם שם משפחה כפול יינשא לאשה עם שם משפחה כפול?". אם ברצוננו לשמור על מנהג זה לאורך הדורות, הרי ששם המשפחה החדש של בני הזוג יהיה מרובע. ילדיהם של אלו עשויים למצוא עצמם נושאים, לאחר נישואים, שם משפחה מתומן, וכן הלאה וכן הלאה ככל שהחזקות של שתיים ממשיכות. כלומר, גם פתרון זה אינו ישים מעבר לטווח הזמן המיידי. על זאת, אגב, יש להצטער, כיון שאם פתרון זה היה מיושם, היה זה גן עדן לגנאלוגים…

פתרון נוסף, שגם הוא מקובל למדי, הוא לקיחת שם משפחה חדש לבני הזוג הנישאים. בכך, מוחקים שני בני הזוג את העדות השמית למשפחותיהם, אך אם ימשיכו ילדיהם כמותם – הרי שהם ימחקו, בבוא העת, גם את שם המשפחה קצר-הימים של הוריהם. האם באמת בכך חפצו ההורים? ומה יעשו מחפשי השורשים, כאשר בכל דור ודור יחליפו אנשים את שם משפחתם?…

כל פתרון אחר שיוצע, מקובל או לא מקובל, חייב להתייחס, אם כן, לשתי הנקודות הללו:

  1. האם הוא אכן משמר את ההיסטוריה המשפחתית כולה, ולא רק את זו הפטריאכלית? (אם התשובה היא "לא", הרי שאין בו אלא תיקון נקודתי ברצף ההיסטורי)
  2. האם הוא ישים גם לבני הדור הבא? (אם התשובה היא "לא", הרי ששוב הוא מתייחס לכאן ולעכשיו וזהו)

שני זנים של אוכלוסיות, כאמור, עוסקים בסוגיית שינויים של שמות משפחה. עבור הנשים, סוגיה זו עשויה לעמוד בליבו של דיון עקרוני אודות מקומן במשפחה ובחברה. עבור גנאלוגים, לנושא יש השלכות מרחיקות-לכת, הנוגעות ליכולת להתחקות אחר הסיפור המשפחתי שלהם לאורך הדורות. אבל, דיון עודף בסוגיות הקשורות לשם המשפחה עלולות להשכיח את היופי הבסיסי הגלום בכל שם ושם. אמרו בקול רם את שם המשפחה שלכם, גלגלו אותו על לשונכם, הגו בו, חשבו עליו, על משמעותו ועל הצליל שלו ועל המנגינה שלו. כל שם הוא ניגון קטן, וביחד – כל השמות הם שיר אחד גדול.


(עוד על השיר הנ"ל תוכלו לקרוא כאן)

Share

4 תגובות↓

  • 1 אורית // 13 פבר, 2007 בשעה 5:33

    במאה ה-19, ככל הנראה עופר גלזר היה משנה את שמו לאריסון, ומשה קצב – לפרדני (וזה מעורר כמובן שאלה אחרת, על הקשר בין הנישואין עם כלה מיוחסת לבין פשיעה מינית). כך שגם בהבט זה – אימוץ שם משפחת הכלה – הדור שלנו שמרן יותר מאמותינו ואבותינו.
    האם המסקנה העולה מרשימתך היא שבהעדר פתרון העונה על כל הצרכים, צריך לשמר את הפתרון המפלה המוביל נשים (בלבד) להפרד משמן עם נישואיהן?
    אני, כמובן, מעדיפה פתרונות אחרים – גם אם הם יוצרים בעיות חדשות. למשל, להפיל גורל בין בני הזוג וכך לבחור אם לשמור על שם הכלה או החתן.
    אך מעבר לזה, אם אמנם הקביעה שלך נכונה, ובעיית השם מטרידה את הנשים ולא את הגברים – למעט הגנאלוגים – נראה שההכרזה על העידן הפוסט-פמיניסטי מוקדמת מדי!
    (אני מקצרת – ורצה לשרוף את חזיותי).

  • 2 יואב // 13 פבר, 2007 בשעה 10:25

    הנה רעיון יפה שמישהו העלה פעם http://www.haayal.co.il/thread?rep=47605

    לכל אדם יהיו שתי שמות משפחה, "זכרי" ו"נקבי". בחתונה הזוג יקח את שם המשפחה הנקבי של האשה ושם המשפחה הזכרי של הבעל וזה יהיה שם משפחתם של הזוג וילדיהם העתידיים. הפתרון הזה שומר את כל ההיסטוריה הפטריאכלית לגברים ואת כל ההיסטוריה המטריאכלית לנשים (מרגע ישומו) והוא ישים לכל דור מעכשיו ועד עולם.

    מצד שני, כשניסיתי לשכנע את אישתי לממש רעיון כזה היא התעצבנה עלי והסבירה לי שהיא לא תסתובב עם שתי שמות, שכבר מזמן נמאס לה מהשם המשפחה הארוך והבלתי ניתן לאיות שהיה לה עד אז, ושאחת הסיבות שהיא הסכימה לצאת איתי זה בגלל שיש לי שם משפחה קל וקליט…

  • 3 רוני // 13 פבר, 2007 בשעה 21:19

    ויש פתרונות נוספים: במקסיקו, משמרת האשה את שם נעוריה לאחר הנישואין. לדוגמא: אם שם נעוריה "שושנה כהן" והיא מתחתנת עם "משה לוי", יהיה שמה לאחר הנישואין: "שושנה כהן de לוי". שם בנה "יוסי" יהיה: יוסי לוי כהן. אם יוסי זה יתחתן עם רחל גולדנבאום ותיוולד לו בת – שם הנכדה (ביתו של יוסי) יהיה: ציפורה לוי גולדנבאום.

    אולם, בת שמתחתנת מאבדת את השם של האמא !

    אם ציפורה מתחתנת עם גלעד קצב, יהיה שמה "ציפורה קצב de לוי. שם נעורי האם (גולדנבאום) נעלם.

  • 4 ארנון // 13 פבר, 2007 בשעה 22:33

    ובכן, שלושת הפתרונות המופיעים כאן עומדים בתנאי השני שניסחתי, היינו הם מתייחסים גם לבני דור ההמשך ומוגדרים היטב עבור "בעיית הדור הבא". אבל, שלושתם חוטאים בעניין התנאי הראשון שניסחתי, כיון שהם מפספסים חלק מן ההיסטוריה המשפחתית.

    האם באמת קיים פתרון העונה על צרכיהם של שני התנאים שהבאתי? מסופקתני…

השארת תגובה