משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

השד העדתי קושר קשרים

28 בינואר, 2007 מאת אורית לביא · 10 תגובות

שוב רקמו האליטות התוניסאיות מנתיבות עלילה שפלה נגדנו, הפולנים מתל-אביב – עלילה הגורמת לנו סבל וייסורים. אין ספק שנקשר כאן קשר מצד אלה שגדלו עם פריקסה עסיסי בילקוטם, ולא יכלו לשאת את הרעיון שהגברת הראשונה במשכן הנשיא היא פולניה. 

או כך לפחות ניתן היה להתרשם מנאומו הסוער של קצב השבוע, שאמר, בין היתר:

"..ראיתי את עצמי כסמל לכל אלה שאינם שייכים לאותה קליקה אליטיסטית, שנולדו עם כפית כסף בפה, שסגורה בפני אחרים, ויש רק להם את הזכות לייצג את אזרחי ישראל".*

כמו משפחת קצב, גם אני שייכת למיעוט הפולני המקופח. והמזימה המרושעת נגד גילה קצב קשה לי במיוחד, משום שהגברת הראשונה שייכת לעץ המשפחה שלי. וליתר דיוק, ילדיהם של בני הזוג קצב חולקים גנים משותפים עם בני-דודי מקרקוב.

היה זה קצב עצמו שסיפק את קצה החוט הראשון לגילוי הזה, בנאומו בכנסת, לאחר שנבחר לנשיאות בשנת 2000:

"…המשפחה שלי הוגלתה מירושלים לפני כאלפיים שנה לגלות אשור. אני נשוי לגילה, נצר לחסידות גור, ונכדתו של רבי ישראל אלפסי, ממייסדי בני-ברק, שעלה מפולין".

כבר אז חשדתי שגילה ואני חולקות אותו עץ משפחה, אלא שנפתולי המחקר הובילו אותי אל ענפים אחרים.  אך בשבוע שעבר, בעודי עורכת רשימה חדשה בענייני גנאלוגיה וכור-ההיתוך, הרעיד קולו של קצב את קירות הבית – והחלטתי לרדת סוף סוף אל שורש הקשר בינינו. ידידי מליץ הביא בפני את הפרטים שחסרו לי, ותודות לו נפרשה בפני הגנאלוגיה לבית קצב-פרדני-אלפסי (אלפי תודות, מליץ!).

גילה קצב היא בתם של בן ציון פרדני** ורחל לבית אלפסי (אלפס) ז"ל, תושבי תל אביב מאז שנות העשרים של המאה ה-20. רחל היתה אחותו של הרב ד"ר יצחק אלפסי יבדל"א – שניהם בני ישראל אלפסי, אשר נולד ב-1890 ב-דז'עוויצה, פולין (ואמנם בעיירה Drzewica, בשנת 1891, רישום מספר 11 – מתועדת לידתו של Izrajel Alfus דנן).

ישראל היה בנם של אברהם אלפס, מצאצאי הרי"ף, וחיה יוטה בת נחמיה רוטנברג (נכדם של מנחם זאב, רבה של קוצק, ושל רבי ישראל מגור, אביו של בעל חידושי הרי"ם).  ככל הידוע, בידי המשפחה שושלת יוחסין הקושרת אותה אל גדולי הדורות – מהמהר"מ מרוטנברג ועד רש"י. קצרה היריעה מלהכיל את כל פרטי היחוס של הגברת קצב – אך אלה כוללים גם את חכם צבי, הסבא הקדוש ועוד ועוד. 

בדומה לגילה קצב, גם אני קשורה למשפחת אלפס דנן, אשר עשתה את כל הדרך ממרוקו, דרך ספרד, אל פולין: פריידל צוקר שלי, אשר נולדה ב-1851 בפינצ'וב, נישאה ליצחק יעקב בן אברהם שמואל אלפס, והם הקימו את ביתם בקרקוב. 

במבט ראשון נראה אם כן שגילה קצב ואני חולקות שורשים מרוקאים, שהרי כידוע, השם אלפסי משמעותו "מהעיר פאס שבמרוקו". אך הנה הפתעה: יצחק אלפסי, הרי"ף, הוא דוקא יליד אלג'יריה. רק בבגרותו  עבר למרוקו – לא לפני שעשה את לימודיו בישיבת קירואן שבתוניסיה. ואם כך, לא מן הנמנע שחבריו לישיבה היו אבות אבותיו של ידידנו מני מזוז.

*  *  *

המחקר הגנאלוגי שלי כרוך בפעולות אנכרוניסטיות, המנוגדות לכל הערכים עליהם חונכתי: לימוד השפה הפולנית, הידוק קשרים עם "התאחדות יוצאי לודז'" ואחיותיה, פעילות ב"פורום תרבות פולין", וכיו"ב. כבת להורים שרעיון כור ההיתוך היה יסוד מכונן בחייהם, ראיתי בתחביב החדש שלי נסיגה לאחור, לעבר הכיתתיות העדתית שהם כה התאמצו למחוק. הדיסוננס היה כה עמוק, עד שלרגעים חשתי שאני בוגדת במפעל חייהם.

אך ככל שהעמקתי לחקור, גיליתי שהמרחקים בין התפוצות השונות היו קצרים מהמצופה – כפי שמסמלת משפחת אלפסי, לתפארת חסידות גור. מדוע אם כך, במדינת ישראל, יש הטורחים ללא הרף להדגיש דווקא את כל מה שמפריד בינינו?

_________________________________________________________
* כך במקור, לפי ציטוט מ"הארץ". על כישוריו הלשוניים של קצב תוכלו לקרוא כאן.

** יתכן שהשם פרדני מצביע על מוצאה של המשפחה בעיר פארדאן שבמערב פולין. מאחר שסב-סבת-סבתי היה שמעון הלוי סג"ל, הרב הגאון דק"ק פארדאן, לא מן הנמנע שהיה זה הוא אשר קידש את נישואיהם של אבותיה של גילה קצב מצד אביה בן-ציון פרדני ז"ל.

Share

10 תגובות↓

  • 1 ארנון // 28 ינו, 2007 בשעה 21:40

    מרתק!

    משום מה הזכיר לי הפוסט הזה סכסוך עתיק יומין אחר, שגם הוא קשור לפילוג והפרדה בקרבנו. מדובר, כמובן, בפרשיות ההכרה בגיורים שאינם אורתודוקסיים ובשאלות "מיהו יהודי" למיניהן, אשר מעלות בכל פעם מחדש את עניין ספרי היוחסין, בהם מאיימים החרדים להשתמש.

    אם להיות כן, אני חייב להודות שהאיומים ההם ממש לא הפחידו אותו. נהפוכו. כמי שהגנאלוגיה היא לא עוד תחביב, אלא דרך חיים, נראה לי איום זה בשורה משמיים כמעט…

  • 2 אמירה // 29 ינו, 2007 בשעה 20:37

    וודאי יש מקומות בהם קירבה כלשהי לאשת הנשיא היא מחמאה או ייחוס. אני מודה שכאן הנושא מעציב מכל זווית שהיא. מעציב אותי להיות מקושרת עם אישה שלא זרקה את בעלה הנואף מכל המדרגות וברחה כל עוד נפשה בה. ( רצוי עם גבר מסוקס ). הנאמנות שלה היא פתיטית ומעוררת מיאוס. אבל זה עוד מילא. למרות שלא נאה לעלוב באישה על המראה שלה הייתי מעדיפה שיתגלה שאנחנו קרובות משפחה של הנסיכה נור.

  • 3 אורית // 30 ינו, 2007 בשעה 7:24

    אמירה,
    אני מקווה ששמת לב שהקשר המשפחתי שלנו אל גילה קצב הובא כאן רק כמשל
    (העובדות נכונות, כמובן, אך מדובר בקשרי נישואים רחוקים).
    כוונתי היתה להדגים שני דברים:
    א. שבעצם כולנו משפחה אחת – פולנים ומרוקאים, פרסים ופרוסים
    ב. שמושג האליטות חסר משמעות, ולפחות, דינמי ביותר בחברה הישראלית-יהודית.

    אשר לניאופים – אלימים ופליליים, או להבדיל – רומנטיים וטרגיים – גם עליהם אכתוב בקרוב, אך מהזווית המשפחתולוגית כמובן…

  • 4 יעל ישראל // 30 ינו, 2007 בשעה 16:38

    אורית, תחילה אני שמחה שהבאת לידיעתי את הבלוג המרתק שלך. שנית, גם הרשימה מאוד מעניינת, כולל מציאת השורשים. ולגבי הפוסט אצלי על השבר הנפשי שלי בקשר למזרחיות, זה רק מה שאני מרגישה, אישית, לא כתב אשמה או הטפה. וכמו שאביך דיבר ערבית, אבי דיבר אידיש. ובכל זאת, אני הרגשתי רגשי נחיתות בגלל ההורים "השחורים" בשכונה אשכנזית. וכאמור, לא היתה כוונתי בפוסט לדבר על הפילוג בין העדות, על ההפרדה שעוןשים בין מזרחים לאשכנזים, ועוד, אלא על התסביך הפרטי שלי. לא פוליטיקה יצאה מגרוני, אלא כאב אישי פרטי, שיש עוד מזרחיים המזדהים עימו. אבל חלילה, לא פילוג אני רוצה לעשות בין עדות ישראל, כי "רק על עצמי לספר ידעתי". אבוא לבקר עןד בבלוגך. ביי, יעל

  • 5 אורית // 30 ינו, 2007 בשעה 17:45

    יעל – תודה על הביקור!
    הבלוג נכתב במשותף עם חברי ארנון ורוני – הוא "שלנו".
    אני האחרונה שאתווכח עם רגשות בכלל – ושלך בפרט. וכמובן, לא נחתתי כאן מכוכב אחר, ואני ערה לסביבה שיוצרת ומזינה את הרגשות האלה.
    אך ברשימה לעיל התכוונתי להראות שהגבולות בין העדות מאד גמישים, שפולין מזרחית יותר ממרוקו, ושהמיזוג בין העדות אינו המצאה של הדורות האחרונים. ואין צורך לפרט מה צריכות להיות ההשלכות לימינו אנו…

    ולחברים ולמבקרים: הבלוג המרתק של הסופרת, העורכת והמבקרת יעל ישראל הוא כאן:
    http://www.notes.co.il/yael/index.asp

  • 6 מסע // 30 ינו, 2007 בשעה 18:57

    ארבעת הסודות שיהפכו עולמות…

    אחרי ששחררתי את הסוד הכבד הראשון וקראתי וידויים מהחבר'ה הכול נראה יותר פשוט והחיים קלים, הנה ארבעת הסודות הגורלים:
    2. אני רוכב אופניים מ….

  • 7 צביה // 1 פבר, 2007 בשעה 13:53

    למקרא ה"פוסט" (מה זה בכלל?) המרתק והתגובות, שהן עצמן עולם ומלואו, אינני יכולה שלא להזכר בסתם אמרה שגרתית ביותר של אבא: "בסופו של דבר הרי כולם הגיעו מאותו כפר קטן בפולניה", והוא אפילו לא ידע שהוא קרוב של גילה.

  • 8 אורית // 2 פבר, 2007 בשעה 9:44

    צביה,
    פוסט – מילה בשפה האנגלית שמשמעותה לשלוח דואר, לשלוח הודעה לרשימת דיוור, וגם עמוד /טור בעיתון. לעניין הבלוגיאדה, התחליף העברי הנאות הוא בעיני טור או רשימה. וכדי להבחין בין טורי עיתון לבין רשימות דיגיטליות, אפשר "טוראל", כפרפראזה על "דואל". אך בינתים אנחנו עדיין נאבקים על הטמעת ה"קישור" במקום ה"לינק" המאוס. תורו של הטוראל עוד יגיע (אני מקווה).
    אני קוראת בזאת לחברי להציע הצעות טובות מ"טוראל", או לחילופין לאמץ את החידוש.

    ובעניין אמרתו של אבא – כרגיל, את מפתיעה אותי. לא זכורה לי אימרה שכזו, אלא דוקא להפך – האבחנה בין אנשי הכפרים והעיירות לבין אנשי הערים הגדולות והנאורות.

    שוב, אשמח להרחבות!

  • 9 ישראל // 22 דצמ, 2007 בשעה 16:42

    אני מחפש שני אנשים אט בני משפחותיהם: 1) פרידמם משה- בשנת 1957 התגורר בקרית שלום (תל אביב ) 2) פרויינדליך אברהם- בשנת 1986 התגורר בראשון לציון. בתודה מראש.

  • 10 אורית // 23 דצמ, 2007 בשעה 8:21

    ישראל שלום,
    אני מציעה לך לפרט את בקשתך בפורום "שורשים משפחתיים" – מסגרת שמאפשרת סיוע קבוצתי בחיפוש (כולל מצד כותבי בלוג זה).
    בהצלחה!

השארת תגובה