על פניו, סניף משרד הפנים (בחדרה, למשל), אינו קשור בתודעתנו לחוויות רגשיות עמוקות. אך בפעם הבאה שתבקרו בסניף כלשהו, הביטו סביבכם באלו הממתינים לתורם, ונסו לדמיין את סיפורם. הגבר שלפניכם, אולי בא לרשום לידת בת ראשונה – אחרי שנים ארוכות של צפיה? האשה משמאלכם, הגיעה לקבל את תעודת הפטירה של אביר נעוריה – תעודה אשר תחתום רשמית את קיצם של החיים בזוג. והזוג החייכן שמסתודד בפינה – האם תפגשו בו עוד שנים אחדות שוב, באותו הסניף, כשעיני השניים למודות אכזבה? האירועים המשמעותיים ביותר בחיינו מתחילים ומסתיימים במשרד הזה, במסמך תמציתי ויבש.
***
זר יתקשה להבין כיצד שורה קצרה, יבשה, ובירוקרטית יכולה להוביל לסערת רגשות. אך זה מה שארע לי אמש, כאשר למסד הנתונים על יהודי פולין התוספו נתונים חדשים.
ביניהם מצאתי: "1874, רישום לידה מספר 34: שלמה חיים רוזנר". וזה הכל.
אך הרגע הקצר הזה בו נגלתה השורה לעיני נרשם בתודעתי כגל אדיר, שהציף לעברי את התלאות והשמחות שהיו מנת חלקי בשנים האחרונות. והשמחה שחשתי ברגע הראשון התחלפה עד מהרה באכזבה עמוקה.
שנה ארוכה ניסיתי להתחקות אחר אבותיו של סבא-רבא שלי, שלמה חיים רוזנר – אך לשוא. לא נותרה אבן שלא הפכתי, מיקרופילם בלתי קריא בעליל שלא טרחתי לפענח, ארכיון אליו לא פניתי, או מומחה אותו לא "הכיתי" – אך אף תעודה המעידה על קיומו של סבא רבא לא נמצאה. וחוקרות אמריקאיות, יסודיות ומקצועיות, טרחו ושלחו לי את כל מסמכי המשפחה שאינם נגישים מישראל – אך שוב, לשוא.
שבעת אכזבות, התגברתי על המכשול באמצעות מעקף מסובך, עליו אולי עוד ארחיב בהמשך. ולאחר מאמצי בילוש שלא היו מביישים את שרלוק הולמס עצמו, הצלחתי לקבוע בוודאות מי היו אבותיו של סבא רבא, ולהעמיק את שרשי העץ דורות רבים נוספים.
והנה עתה, מתגלה כי לידתו של סבא רבא דוקא נרשמה כחוק. אמנם, למעלה מעשר שנים מאוחר מהמועד המשוער – אך עדיין בעיירה המתאימה.
כיצד דילגו ידידותי באמריקה דוקא על התעודה החשובה לי ביותר – איני יודעת. אך מהו אנטי-קליימקס אני חשה עתה היטב. האם סיפור המחקר המפואר הפך לרשלנות פשוטה?
ניתן להגיב↓
עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.
השארת תגובה