את אבנר פגשתי לראשונה בתחילת שירותנו הצבאי, וביחד בילינו תקופה לא ארוכה בראשית המסלול בחיל תלול-המסלול. עבורי, השירות הצבאי היה חוויה מכוננת ומעצבת והיווה נקודת מפנה של ממש בהתפתחות אישיותי. לכן, אנשים רבים ורגעים רבים מאותה התקופה נחקקו חזק מאוד בזכרוני. כבר אז, כמו גם לאחר שנפרדו דרכינו, הכרתי את שם משפחתו ממדורי הכלכלה, וגם לאחר שנפרדו דרכינו המשיך שם משפחתו לככב במדיה השונות תדירות. בהמשך, כאשר הכרתי את אנשי הקהילה הגנאלוגית בארץ, פגשתי את אמו, ושוב שבו אליי זכרונות הימים ההם. 13 שנים חלפו מאז נפגשנו לראשונה במדים, והצבא זימן לנו פגישה מחודשת, הפעם בהקשר שונה. בימי המלחמה ההיא, תרמה החברה בה ממנכ"ל אביו ובה מסמנכ"ל אבנר צ'ופרים וסכומי כסף נאים לשיפור תנאי המחייה והלחימה של גדוד המילואים בו אני משרת. בטקס סיום המלחמה, הגיע אבנר לקבל תעודת הערכה מן הגדוד, אך ההמולה במקום לא אפשרה לי לגשת אליו ולשוחח איתו באופן אישי, שנים רבות אחרי שלא התראינו. מיד לאחר הטקס, שלחתי לו דואר אלקטרוני, ובאחת – לאחר מרחק השנים – ניעור אותו ניצוץ ישן. כשהזמנתי אותו להתארח בסוכת הבלוג, לא חשבתי שבאופן אישי הוא תורם למחקר המשפחתי (אחרי הכל, ידוע כי בכל משפחה ישנו משוגע-לדבר אחד, והרי ידעתי שאמו לקחה על עצמה תפקיד זה), ולכן שמחתי מאוד לקרוא את שכתב.
* * *
מדי כמה שבועות אני מקבל הודעה של eBay, אתר מכירות אינטרנטי בינלאומי, שמספר לי שעוד מישהו בעולם מציע ברגע זה למכירה גלויה של העיירות הקטנות בפולין וגרמניה מהן הגיעה משפחתי. את הגלויות, שאני אוסף באובססיביות, כמעט מבלי להסתכל על מחירן, אני מעביר בגאווה לאמי, אלן, פרופ' לא רשמי לגנאלוגיה המשפחתית שלנו. בביזנס הזה, כך למדתי מאמא, אין לבחול בכלום ואי אפשר להתפנק. לא לומדים הרבה על המשפחה רק משיטוטים באינטרנט. בסופו של יום, הרי לאבותינו לא ממש היה אינטרנט בימים ההם, ורוב מורשתם נמצאת על גבי קברים, בתמונות ישנות שמאוחסנות בבוידעמים ברחבי העולם ובראש של נשים זקנות שחגגו 90 לפני 7 שנים. אבל, מאחר ואני בכל זאת מפונק, וגם קצת פחות מתחבר לשוטטויות הפיזיות ברחבי העולם בנסיון לגלות עוד פרט קטן בפאזל המשפחתי, הפכתי את עצמי למחלקת ה – IT של המשפחה ואני מכהן כראש אגף רכש באינטרנט של כל פסיק שקשור איכשהו למשפחה (רארבשכפשא"ל), גם אם מדובר למשל בגלויה של הכנסיה הראשית של פינסק, שאני מעריך שהורי סבתי לא באמת נהגו להתפלל בה.
המשפחה שלי קטנה במיוחד ומונה באמת פרטים בודדים. היא גם תהיה על סף הכחדה, אם אני אמשיך להביא לעולם רק בנות (למרות שאני מעדיף בנות). לכן, כל איתור של גלויה מהעיירה המשפחתית בפולין, או איתור של מישהו יהודי בארגנטינה שנושא את אותו שם משפחה, הופכים להתרגשות ענקית ואת היהודי, לחבר משפחה שחייבים להשאיר לו משהו בצוואה, גם אם לא ממש בטוחים איך הוא קשור אלינו.
לפעמים, מרוב שמחפשים בכל העולם, באינטרנט וביבשה, שוכחים להסתכל מתחת לפנס. כך למשל איתרתי רק בגיל 14, אחרי כמה שנים של תודעה גנאלוגית, את בן הדוד מהדור השני שלי, אילן סטפק. זה קרה בתור להרשמה לבית הספר התיכון ברמת גן, הרשמה שהתקיימה לפי סדר א'-ב', וכך הופתע אילן לגלות, שמישהו מעז לכתוב על לוח ההמתנה את השם "סטפק" וגונב לו את שם המשפחה.
המפגש הזה היה בבחינת נס מעניין משתי סיבות: ראשית התברר כי העברנו את 14 שנותינו הראשונות בחיים במרחק של פחות מקילומטר האחד מהשני בשכונה בר"ג והיו לנו בדיעבד לא מעט מכרים משותפים (בעיקר עבריינים צעירים שהיו מסתובבים בשכונה ונותנים לנו כאפות, או בשמן דאז: "צ'פחות"). שנית, מי שמכיר את אילן יודע, שההסתברות שהוא ואני נלמד באותו בית ספר (ואפילו באותה כיתה!) הייתה בערך כמו ההסתברות שיירד שלג בתל אביב באוגוסט. מבלי להכנס להוצאת דיבה, אסתפק בכך שאילן לא היה בדיוק החנון שכובש את ספסל הלימודים, ואני כן. כך, עד מהרה גם התפצלו דרכינו, כאשר אילן המשיך להתקדם בחיים, אך לא בבית ספרנו.
התנתקנו קצת. ממש כמו כשסבא של אילן התנתק מאחיו, סבא שלי, לאחר שעלו ארצה, בגלל עוד ריב אשכנזי מטופש שעירב גם את נשותיהם והיה שקול להערכתי, לריב של שני אחים על גוגואים. עברו כמה שנים, והקשר חזר. לשמחתי, להבדיל מהסבים שלנו, היינו שנינו צעירים מספיק כדי להפגש שוב בחיים מיד אחרי הצבא ולחזור להיות בקשר מחדש. והנה חלפו השנים ואילן התחתן ומי יודע – אולי הוא גם יצליח להביא בנים לעולם ולהמשיך את השושלת הסטפקית הקטנטנה.
יחד עם אילן גיליתי ענף קטן שלם: יש לו לאילן (ועכשיו גם לי), שני בני דודים. האחד זמר אופרה (וואו!!!) והשניה שחקנית מוכשרת שמכלה את זמנה בהוראה במקום לבלות בהוליווד. במושגים של משפחת סטפק המורחבת שמנתה עד לתגלית המרעישה 8 בני אדם בישראל, זו ממש אימפריה. לתגלית אמנם לא נלוו מסמכים או תמונות של זקני המשפחה, אבל לפעמים מוטב לגלות בן משפחה חי, מאשר תמונות של בן משפחה שכבר לא איתנו, עובדה שממילא קצת מקשה עלינו להתעניין בו באמת.
לא משנה כמה מסמכים עתיקים חדשים נמצא על המשפחה שלנו ב-eBay או בספריה המרכזית של הקהילה המורמונית שעוקבת באדיקות אחרי כל יהודי באשר הוא, לפעמים צריך פשוט להסתכל מתחת לפנס. לא פחות חשוב, לפעמים, לצד העיסוק המשפחתולוגי המרתק בהסטוריה ובמתים, כדאי להציץ גם בהווה ובחיים. מתי לאחרונה גיליתם בן דוד צעיר שהוא זמר אופרה בינלאומי מבטיח?
* * *
האושפיזין השביעי הוא גם האחרון לחג סוכות זה. תודה לכל אורחינו!
