מזה שנים אחדות, ניטש ויכוח עז בקרב כמה שחקנים בביצה הגנאלוגית, בנוגע למקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. אפשר לומר זאת גם כך: יש המאמינים כי מקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. הטיעונים לכך מגוונים, אך משותפת לרובם התפיסה הרב-תחומית של הגנאלוגיה. כמובן, על מנת שתחום מסוים יוכר כדיסציפלינה אקדמית, עליו לעמוד בשתי דרישות עיקריות: האחת, שיוכר כתחום עיסוק חשוב; השנייה, שתהיה לו תוחלת אקדמית. שתי דרישות אלו שונות בתכליתן זו מזו: הראשונה היא מדעית בעיקרה, השנייה כוללת גם מרכיבים פוליטיים-חברתיים משמעותיים. במאמר שפרסמתי בנושא לפני מספר שנים, שילבתי בין שתי הגישות האלו, בניסיון להבין כיצד מוגדר המושג "דיסציפלינה אקדמית", והאם הגנאלוגיה עומדת בדרישות אלו. בהמשך, במאמר נוסף שפסמתי בנושא – הדגשתי את הרב-תחומיות המובנית בגנאלוגיה, והדגמתי כיצד היא יכולה לבוא לידי ביטוי במחקר אקדמי. כך, למשל, מנקודת המבט שלי, בהיותי חוקר חינוך, אדם העוסק במחקר גנאלוגי של משפחותיו חווה תהליך למידה פר אקסלנס; במחקר משותף עם ד"ר שרון הרדוף-יפה הצלחנו להגדיר את הייחודיות של תהליך הלמידה הזה. המחקר הזה הוא דוגמה למחקר אקדמי שעסק בגנאלוגיה.

מי שפתח את הקישור הראשון אליו קישרתי בפיסקה הקודמת, פגש את פרופ' דניאל חנוך וגנר. וגנר הוא מומחה בחקר חומרים במכון ויצמן למדע, ובמקביל הוא גנאלוג ותיק ובעל הישגים משמעותיים בתחום; בפרט, בולטת תרומתו הגדולה לחקר הקהילה היהודית בעיירה זדונסקה-וולה (פולין). וגנר הוא גם אחד הסניגורים של תיזת הגנאלוגיה-כתחום-מחקר-אקדמי. אחרי שנים רבות של להט שִׁכְנוּעִי בנושא, הוא החליט לעשות מעשה ולארגן את הכנס האקדמי הראשון שיסייע, אולי, בקידום התיזה הזו. הכנס הבינלאומי, גנאלוגיה והמדעים, התקיים השבוע במכון ויצמן למדע, ובארגונו היה שותף המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית – גוף שהוקם במטרה לקדם את שילובה של הגנאלוגיה היהודית באקדמיה. במהלך שני ימי הכנס הוצגו 29 הרצאות בנושאים שונים הקשורים, ישירות או בעקיפין, לתחום הגנאלוגיה. אז מה אפשר ללמוד מן הכנס הזה?

הדבר הראשון שבלט הוא מגוון התחומים הקשורים-פוטנציאלית לגנאלוגיה כתחום מחקר. המשתתפים הגיעו ממגוון דיסציפלינות אקדמיות מוצקות, כגון ביולוגיה (ובפרט, ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה) ורפואה, היסטוריה וארכיאולוגיה, בלשנות, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה, ואפילו – רחמנא ליצלן, וזאת בזכות עבדכם הנאמן – חינוך.

ועם זאת, בולט מאוד הנושא השני: הקשרים המורכבים בין גנאלוגיה לתחומים האחרים. קשרים בין דיסציפלינות אקדמיות מוגדרים על ידי מספר מונחים, כאשר את המילה disciplinary מקדימות התחיליות הבאות: intra, cross, multi, inter, trans (לכל אלו יש מקבילות בעברית…). ההבדלים ביניהם עדינים-לפעמים ומתייחסים, באופן כללי, לאופן בו מגוון התחומים מתגבשים לתחום אחד או, לחילופין, נשארים עצמאיים. (כדאי לקרוא עוד כאן.) אם תרצו, ההבדלים בין הסיווגים הללו מעידים על הרווח המתאפשר בעקבות הרב-תחומיות – מי תורם למי? ואולי, כולם ביחד תורמים ליצירה של משהו חדש? ממגוון ההרצאות בכנס עולה תמונה מבולבלת… כך, למשל, הוצגו בכנס הרצאות המדגימות תרומה בכיוונים שונים, למשל:

• מה ניתן ללמוד ממודל מתמטי שפותח כדי לאפיין את פרדוקס האבות הקדמונים על התפתחות אוכלוסיות? במקרה הזה, המתמטיקה תורמת להבנה שחשובה לגנאלוגים.
• מה ניתן ללמוד מעִבְרוּת שמות פרטיים בישראל בנוגע להיבטים סוציולוגיים-דתיים-לאומיים בקרב האוכלוסייה? כאן, ישנו מיקוד בשמו של אדם – שהוא מרכיב משמעותי בחיפושים גנאלוגים – והמידע שמגיע מכיוון חקר השם תורם בעיקר תובנות סוציולוגיות.
• מה ניתן ללמוד מגנטיקה גנאלוגית על "האבות המייסדים" של האוכלוסייה? המקרה הזה (שהוא נפוץ למדי) מדגים איך חקר הביולוגיה/גנטיקה יכול לסייע לגנאלוגים בתובנות שעשויות להיות קשורות למשפחתם.
• מה ניתן ללמוד מרישומים היסטוריים של קהילה מסויימת על ההיסטוריה והתרבות שלה? כאן, חומרים שמשמשים, בדרך כלל, גנאלוגים מסייעים כדי לקבל תובנות היסטוריות-תרבותיות.
• מה ניתן ללמוד מאוסף גדול של עצי משפחה על תורשה? במקרה הזה, תוצר עבודתם של גנאלוגים רבים מתברר ככלי מחקר חשוב בשירות הביולוגיה/גנטיקה.

כפי שניתן לראות, ישנן מבין השאלות האלו כאלו במסגרתן לומדים מתחומים אחרים על היבטים גנאלוגיים וישנן כאלו שמדגימות למידה בכיוון ההפוך. במהלך הכנס, בלטו גם הרצאות אשר הקשר שלהן לעיסוק הגנאלוגי היומיומי (במובן של חוקרי משפחה) היה רחוק למדי (בפרט, הרצאות מתחום הארכיאולוגיה, כולל מתחום הארכיאוגנטיקה, כלומר, שילוב של אריכואלוגיה וגנטיקה).

וזה מוביל אותי לנקודה השלישית שבלטה: אם אכן הגנאלוגיה היא מדע, במה עוסק מדע הגנאלוגיה? בבסיסו, עוסק המחקר הגנאלוגי בחקר הקשרים בין אנשים וההיסטוריה המשפחתית. ולכן, בבואנו לבחון אותו דרך זכוכית מגדלת אקדמית, ועל מנת להבין הקשרים שלו לתחומים אחרים – בזה אנו צריכים להתרכז. בניגוד להרבה תחומים מדעיים אחרים – למשל, פיזיקה, ביולוגיה, היסטוריה – העיסוק הגנאלוגי האינדיבידואלי הוא אישי. קחו שני פיזיקאים שחוקרים את מידת הגמישות של הפלסטיק – לא תהיה להם בעיה לשתף פעולה ולדבר זה עם זה על הפלסטיק הנחקר, גם אם האחד משתמש בשיטות מתמטיות והשני – בשיטות מתחום הכימיה. לעומתם, שני גנאלוגים שונים שעוסקים באיתור מידע על סבא שלהם מתייחסים כל אחד לאדם אחר. אם ייפגשו – הם יוכלו לדבר על השיטות, על דרכי חיפוש, על מאגרי מידע (ונתעלם לרגע מן העובדה שאלו ספציפיים מאוד לכל חיפוש), אך ככל הנראה אף אחד מהם לא יוכל לתרום לשני מידע על הסבא של האחר. ככל הנראה, אף אחד מהם לא יתעניין בסבא של האחר.

לאן אני חותר? לכך שהמחקר הגנאלוגי הפרטיקולרי – אין לו מקום בעולם האקדמיה, כיוון שהוא מעניין רק את מי שעורך אותו (ולפעמים עוד כמה מבני משפחתו). מתי הגנאלוגיה היא בעלת עניין לציבור האקדמי? באופן כללי, בשני מקרים. הראשון, כאשר מחקר מסוים – ולא משנה מאיזה תחום – יכול להועיל לכלל הגנאלוגים (או לתת-קבוצה שלהם). למשל, פיתוח שיטות לאיתור התאמות גנטיות מועילה לכל הגנאלוגים באשר הם, כיוון שהן מסייעות להם לאתר קרובי משפחה בדרכים חדשות. המקרה השני, כאשר המחקר המשפחתי מעלה תובנות שמשמעותיות למדעים אחרים. למשל, אם גיליתי שסבי היא חייל בצבא הסורי במלחמת העולם הראשונה, ואם עובדה זו יש היא בגדר חידוש להיסטוריונים – הרי שהיא מעניינת מאוד (ובלבד שהמחקר שלי נערך ומדווח כמו שצריך). דוגמה נוספת: אם המחקר שלי את בני הקהילה היהודית בעיירה מסויימת באוקראינה מעלה ממצאים חדשים על מנהגי נישואים בקרב בני אותו האזור בתקופת זמן מסויימת – הרי שיש בכך עניין לציבור האקדמי הכללי.

כלומר, עניין אקדמי בגנאלוגיה מתרחש כאשר הגנאלוגיה תורמת למדעים אחרים (ובהמשך ישיר או עקיף לזאת, לאנשים מסויימים בפן המעשי), או כאשר מדעים אחרים תורמים לגנאלוגיה (וגם ישירות או בעקיפין לגנאלוגים). רק כאשר יגבר העיסוק במחקרים שעונים על אחת משתי הדרישות האלו (או על שתיהן), אפשר יהיה להמשיך ולבחון לעומק את מקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. בקיצור, כפי שרומזת כותרת הפוסט, רק כאשר נדע משהו חדש בגנאלוגיה אם נגלה משהו חדש בתחום אחר – או להיפך – נוכל להתקדם. הכנס שהתקיים בשבוע שעבר במכון ויצמן למדע, הדגים בבירור כי יש יסוד להניח כי כדבר הזה אכן יקרה, אך גם כי נדרש עוד מיקוד ונדרשת עוד הרחבה של הביסוס האקדמי הלה.

לפני ימים אחדים, השיקה חברת Ancestry שיתוף פעולה יוצא-דופן-לכאורה עם שירות הזרמת המוזיקה, Spotify. מהות היוזמה החדשה – התאמת רשימת האזנה (ב"ספוטיפיי") על פי המגוון האתני המשתקף בתוצאות בדיקת ה – DNA (שנעשית על ידי "אנססטרי"). לכאורה, יוזמה מעניינת, אשר מאפשרת לכל אחד – על פי הסלוגן אשר מלווה את החיבור הזה – "להאזין לדי.אנ.איי שלו". הרעיון הוא לאפשר לאנשים להתחבר דרך המוזיקה – ולא רק דרך נתונים "יבשים" – לעברם ולמוצאם.

חשבתי רבות על הנושא – באמת – ועדיין, המיזם החדש נראה לי מופרך להחריד. אז כן, אני מבין שמדובר בסך הכל בהזדמנות לפרסומת (אתר "אנססטרי" מדורג במקום ה – 955 על פי דירוג Alexa, הרחק מן המקום ה – 129, שם נמצא "ספוטיפיי"). לגיטימי. ובכל זאת, הנחת היסוד של היוזמה הזו כל כך הזויה עד שאי אפשר להתעלם ממנה.

ההנחה הראשונה היא שאדם יכול להתחבר לעצמו, לעברו, להיסטוריה שלו, למורשתו, דרך מוזיקה. ההנחה הזו – בהקשר מעט אחר – מתבטאת בפרסומת של חברת "אנססטרי", בה אדם שגדל במשפחה ממוצא גרמני מגלה כי מוצאו הגנטי הוא בכלל מסקוטלנד, ובמחי יד הוא מחליף את מכנסי הלדרהוזן שלו בקילט. העיסק במחקר המשפחתי – הגם שהוא מרחיב את המבט החוצה מן העוסק בו – נעשה, במקרים רבים, דווקא כדי להתבונן פנימה; זוהי תובנה שעולה ממעט המחקר בתחום, למשל ממחקרה המרתק של הסיוציולוגית הבריטית, אן-מרי קריימר (Anne-Marie Kramer). וכשהגנאלוג אינו עסוק בלהסתכל רק על עצמו, הוא מסתייע במחקר המשפחתי כדי לזקק קשרים עם אחרים; קריימר טוענת זאת, ואנו – במחקר אחר – מצאנו כי זהו אחד המאפיינים של המחקר הגנאלוגי, ולעיתים הקשרים הללו הם לדמויות שלא הכרנו. אבל (וזה אבל חשוב) הקשרים שאנו מחפשים – גם אם הם לדמויות שלא הכרנו – הם קשרים משמעותיים לגנאלוג שבהווה, למי שהוא היה בעבר ולמי שהוא חושב שיהיה בעתיד. לא מדובר על קשרים לאדם קדמון דמיוני שחי לפני מאות ואלפי דורות במקום לא ידוע.

הסתכלו רגע על מפת המוצאים שלי, כפי שנותחה מן המטען הגנטי שלי על ידי חברת Family Tree DNA:

האם אני מוצא את עצמי – או קשר משמעותי כלשהו בעבורי – במפה הזו? כשאני רואה בה את השוליים הבהירים במולדובה, אני חושב מיד על סבתי (אם-אמי), אשר מוצא משפחתה לוט בערפל, אך העדויות המעטות הקיימות בידינו מכוונות אותנו לאיזור ההוא. אני מתקשר לאיזור הזה דרכה. כשאני בוחן את השוליים הבהירים באזור רומניה, אני מתפלא על שהעיר ממנה הגיעה משפחת הרשקוביץ שלי – גלאץ (Galati) – נמצאת מחוצה להם, ונזכר במה שאמר לי פעם מומחה לשמות משפחה: "לפי הצורה של שם המשפחה שלך, המשפחה הגיעה בעבר לרומניה דרך רוסיה". אז כן, יש לי סקרנות אינטלקטואלית בנוגע לאיזורים הכחולים והתכולים, אך קשר של ממש אליהם איני מרגיש. אני מתחבר למשהו כשיש לי משהו – ולו שבריר סיפור או היעדרו של סיפור – להיאחז בו.

ההנחה השנייה היא שאנשים בעלי מוצא משותף מתחברים לאותה המוזיקה. הטענה המופכרת הזו מתבטאת בפרסומת אחרת של "אנסטטרי", בה שכנים זרים-זה-לזה הופכים להיות כמו אחים אחרי שגילו שהם חולקים מוצא-גנטי משותף. והרי החיבור לשכנינו – ובכלל, לאנשים מן הקהילה שלנו – הוא הדוגמה הכי מובהקת לאותו "קליק" בלתי-ניתן-לפענוח, שוודאי לא קשור למוצא גנטי, אלא לחיבור בינאישי. קחו רגע והביטו סביב, אבל קרוב: בחנו את הטעם המוזיקלי שלכם ואת זה של אחיכם והוריכם – האנשים שהכי קרובים לכם מבחינת המטען הגנטי שלכם. האם בהכרח יש לכם טעם דומה במוזיקה? ברור שלא! ומצד שני, הסתכלו מסביב כאשר אתם נמצאים בקונצרט של אומן אהוב עליכם – כמה מן האנשים מסביב הם "כמוכם", בין אם מבחינה תרבותית ובין אם מבחינה גנטית?

ובכלל, מעבר לשתי ההנחות המופרכות הללו – איך ניתן לאפיין מוזיקה ממדינה כלשהי? קחו, למשל, את אירלנד. הנה שני קליפים של מוזיקה מאירלנד – צפו, האזינו, ושאלו את עצמכם מה המשותף להם.

httpv://www.youtube.com/watch?v=0-EF60neguk

httpv://www.youtube.com/watch?v=EcJR9y4bLHA

בוודאי יהיו חלק מכם שיאמרו שהקליפ השני (אתם מוזמנים להתוודע גם לגירסה העברית שלו) הוא "יותר אירי", שכן הוא "מסורתי" (בן 250 שנה לערך). אבל ההסבר הזה רק מחזק את הטיעון שלי! 250 שנה הם כלום במונחים היסטוריו-גנטיים (יש מונח כזה?…); החיבור לשיר הזה של אדם שגדל בתרבות אירית – אם קיים בכלל – יהיה מסיבות של חיבור לאנשים (אולי ממשפחתו ואולי לא) מאירלנד (או לא) ולסיפורי המלחמה האיריים (או לא) שלהם. האנשים שחיו באירלנד לפני 5,000 או 10,000 שנה לא שרו את השיר הזה, והשירים שהם (בוודאי) שרו לא הושרו בשפה שנבין היום ועסקו בנושאים שיהיה לנו קשה להתחבר אליהם היום. כלומר, החיבור שלנו למוזיקה הוא תרבותי ולא גנטי, ותמיד תמיד אישי. ותרבות היא עניין של ממשות (כולל ממשות סיפורית).

* * *

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. מחקרים רבים בחנו את ההשפעות הגנטיות והסביבתיות על תכונות ומנהגים הקשורים למוזיקה. למשל, כשרון מוזיקלי, ז'אנר מוזיקלי מועדף, או התמדה באימון בכלי נגינה. במקרים רבים, נמצאה השפעה גנטית על משתנים אלו (מעורבת בהשפעה סביבתית, כמובן). אךמחקרים מסוג זה מצביעים על כך שהעדפות אישיות הקשורות למוזיקה הן בעלות קשר (מסוים) למטען הגנטי הנוכחי. כיוון שכל אחד מאיתנו נושא רק קמצוץ מן המטען הגנטי של אבותיו הקדמונים – אין בכך כדי לחזק את הקשר המוצג על ידי "אנססטרי" בין מוצא גנטי לבין מוזיקה.

* * *

עוד זה מדבר וזה בא… עת סיימתי לכתוב שורות אלו, הגיעה חדשה מרעישה נוספת הקושרת בית גנאלוגיה ומוזיקה. חברת "מיי הריטייג'" הוכרזה כספונסרית הראשית של אירוויזיון 2019 אשר ייערך בתל אביב. בפוסט שפורסם בבלוג הרשמי של החברה, מתגאים אנשי "מיי הריטייג'" כי החיבור הלה יסייע להם להגדיל את נוכחותם באירופה. אנשי רשות השידור האירופי (המפיקה את התחרות) קושרים בין ערכי הליבה של התחרות – שונות, הכלה, חיבורים, גילויים ויצירתיות – לערכים שמייצגת "מיי הריטייג'" (ואולי שדה הגנאלוגיה בכלל). לא נותר אלא לקוות שב"מיי הריטייג'" לא יילכו צעד מיותר אחד קדימה וינסו לחזות את הזוכה באירוויזיון באמצעות המטען הגנטי של השד-יודע-מי…

הבוקר הלך לעולמו איש הטלוויזיה, דניאל פאר. פניו וקולו של פאר ליוו אותי במהלך ילדותי, ובשנים האחרונות חזר קולו לככב בחיי, כאשר התחלתי להאזין – ביחד עם ילדיי – לדיסקים בסדרת "סיפורי הילדים הגדולים בכל הזמנים", ובהם "הנשיקה שהלכה לאיבוד", בקולו המיוחד.

רבים מכירים את פאר מהופעותיו הטלוויזיוניות והרדיופוניות לאורך כחמישים שנות הקריירה שלו, אך לא רבים יודעים כי שם משפחתו המקורי אינו פאר, אלא פרוידנרייך. את שם משפחתו שינה כצו התקופה הבן-גוריונית בה החל לפעול (ממש כשם שחיים קלוגר הפך לחיים יבין ודן קאנער – במלעיל – הפך לדן כנר).

בספרם של בני הזוג היינריך וולטר ואווה אוגוסטה (לבית הורוביץ) גוגנהיימר, Jewish Family Names and Their Origins: An Etymological Dictionary, מופיע השם פרוידנרייך (Freudenreich, Fraidenraich, ושאר איותים אפשריים) ומצוין כי זהו הלחם של שתי מילים בגרמנית, שמשמעותו: עשיר בשמחה. כלומר, השם העברי שבחר לו פאר מרמז אולי על המילה "רייך" שמופיעה בשם המקורי – אם מתייחסים לכך שפאר קשור לעושר – אך משמיט ממנו לחלוטין את השמחה. הדבר מובן לגמרי, שכן בחירת שם עברי – מאז ועד היום – לא בהכרח הלכה יד ביד עם תרגום השם המקורי. כבר דנו כאן בעבר בנושא זה (למשל, כאן וכאן), וידוע הוא שבמקרים רבים הקשר היחיד בין השם החדש לשם המקורי הוא בזהות האות הראשונה בשני השמות…

חיפוש במאגר שינויי השמות, כפי שמופיעים ב"ילקוט הפרסומים" הרשמי, מעלה כי השם פאר הוא שם עברי שנבחר כחלופה לשמות רבים ומגוונים, וכי אכן במקרים רבים נשמר "כלל האות הראשונה ותו לא", למשל: פרשקובסקי, פרלמוטר, פיקרסקי, פרקש, פקטנרגר, פרלמן, פרקוביץ. מצד שני, ישנו לפחות רישום אחד על שינוי השם פרוידנרייך לגירסה עברית שאכן מזכירה את השמחה שבשם המקורי: גילור.

ניתן לחשוב על גרסאות עבריות אשר משמרות את מלוא משמעותו של השם המקורי פרוידנרייך, למשל: רב-גיל או מָלֵאוֹר (=מלא+אור), ואולי אפילו טבח (ראשי תיבות של טחון בחדווה). בעצם, אם העושר השמחתי בו מצוי האדם יאפשר לו להיות שמח למשך כל ימי חייו – אפשר לעברת-לתרגם את פרוידנרייך לשם קיים של רשת מרכולים גדולה: אושר עד.

httpv://www.youtube.com/watch?v=ymNhCKnUZXg

מי שמכיר אותי, יודע על אהבתי – התבלטתי בין "הערצתי", "אהדתי", ובסוף בחרתי במילה החזקה הזו – לשלמה ארצי, לשיריו ולהופעותיו. אהבתי זו מתחרה רק באהבתי לכנאפה (שגם עליה יודעים היטב מכריי). לארצי, שאין צורך להציגו, יש – מעבר לקריירה מפוארת – גם עץ משפחה מעניין מאוד. שלושת ילדיו – שירי, בן ויונתן – הם אמנים מוכשרים; חתנו (ואולי, בעצם, חתנו-לשעבר?) הוא שחקן פורה, ואף כלתו היא שחקנית. ובמסורת הנישואין בתוך הברנז'ה, ארצי הוא סוג-של-מחותן של יגאל שילון. ואם הולכים מעט "אחורה", אחותו של ארצי היא סופרת ומחזאית מוערכת ובעלה הוא איש תיאטרון. אביו של ארצי היה איש ציבור ושימש, בין היתר, כחבר כנסת (אגב, גם אביו של נועם סמל, גיסו של ארצי – כלומר, המחותן של יצחק ארצי – היה איש ציבור ושימש, בין היתר, כראש מועצה). ואם מפשפשים עוד בעץ, מוצאים שדודהּ של אמו הוא הרב יהודה מאיר שפירא, כלומר ארצי קשור למשפחת שור המיוחסת.

אך מבין המופיעים בעץ המשפחה שלו, מי שמככב תדיר בסיפוריו של ארצי – בהופעות, בראיונות ובטורים שהוא כותב – הוא דווקא אדם שתרומתו העיקרית למשפחה היתה… שערוריה. נאוה סמל, אחותו של ארצי, הוציאה לפני ימים אחדים את ספרה החדש, פאני וגבריאל. הספר עוסק בדרמה שהיא חייהם של סבה וסבתה, שהם גם סבו וסבתו של ארצי, ההורים של אביהם, יצחק ארצי (הרציג). לפני כמה שנים, פירסמה סמל את סיפור חייהם רצוף התהפוכות של הסבא והסבתא, גבריאל ופאני הרציג, בעיתון הניו-יורקי "פורוורד". את הכתבה ניתן לקרוא בעברית באתר של סמל (כמו גם ב – ynet). וכך כותבת סמל בפתח דבריה:

סבא עזב את סבתא. בדור ההוא זו נחשבה שערוריה, סוד שהתלחשו בו בחדרי חדרים, כזה שלא נועד חלילה לאוזני ילדים. גירושין כמובן היו הס מלהזכיר, בדיוק כמו מוות. בדור ההוא אנשים לא התגרשו ולא מתו. לא רק את סבתא סבא עזב, אלא גם את אבא שלי שהיה אז תינוק בן שישה חודשים – והיגר לאמריקה. זה קרה בשנת 1919. זה קרה בשנת 1919 כשבעיירות היהודיות הקטנות באירופה חלפה השמועה שבניו יורק יש מדרכות מזהב ולאמריקה קראו ביידיש "גוֹלְדֶנֶע מֶדִינֶע".

זהו בסיס הטרגדיה שליוותה את המשפחה מאז ועד היום. עובדה היא שגם בחלוף 100 שנה כמעט מן העזיבה ההיא, היא מטרידה עדיין את נכדיהם, אשר נולדו וגדלו רחוק מן העיירה היהודית הקטנה באירופה, בה נטש הסב את הסבתא, ורחוק מאמריקה, אליה נטש הסב. התיאור של סמל חי כל כך, ולמרות הדרמה העזה – מלבב כל כך, עד שלא יכולתי להימנע מלנסות ולהתחקות אחר קורותיו של הסב הסורר באמצעות מה שמכונה בעגה הגנאלוגית the paper trail (שובל הנייר?). בקיצור, הלכתי לחפש את התיעוד ה"יבש" של מה שסמל מתארת בשפה ציורית. אישית, התיעוד הדל-לכאורה הזה מסייע לי להבין טוב יותר את התמונה המצטיירת מן הסיפור העשיר העוטף אותו.

סמל מציינת כי סבהּ עזב את רעייתו בשנת 1919, אך שובל הנייר מצביע על נסיעה של Garbiel Herzig מנמל המבורג לניו-יורק ב – 1 בדצמבר 1921. על פי המסמך¹, נולד גבריאל בשנת 1889 ב – Mihova, הוא בעל אזרחות רומנית, והוא התגורר, בטרם נסיעתו, ב – Sereth (הלוא היא סירט Siret, עיירת הולדתו של יצחק ארצי, בו של גבריאל).

גבריאל הרציג, סבו של שלמה ארצי, ברשימת הנוסעים (ליחצו להגדלה)

מעניין לציין כי מיהובה וסירט – אשר נמצאות במרחק של כ-70 ק"מ זו מזו – היו שייכות שתיהן לחבל בוקובינה ההיסטוריה, אשר היה חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. כיום נמצאת הראשונה באוקראינה (ונכתבת Myhove) והשנייה ברומניה.

סמל ממשיכה לגולל את סיפורו של הסב:

בטפסים שקיבלתי לימים ממוזיאון אליס איילנד בניו יורק, מצהיר גבריאל הֶרְצִיג שהותיר באירופה אשה, אבל את התינוק יצחק מעלים. האם חשש משלטונות ההגירה, או שמא הדחיק את העובדה שזנח את בנו יחידו?

והנה, אני מציץ במסמך אשר מתעד את כניסתו של הסב לארצות הברית, דרך שער הכניסה המפורסם אליס איילנד, ביום 19 בדצמבר 1921, על גבי האנייה Cedric. האנייה עזבה את נמל ליברפול Liverpool (בריטניה) ב – 10 בדצמבר (וגם ברשימת הנוסעים שלה ניתן לצפות בקלות). תחת העמודה אשר כותרת "השם והכתובת המלאה של קרוב המשפחה הקרוב ביותר או של חבר במדינה ממנה הגיע הזר", אכן מציין גבריאל – כפי שמדווחת סמל – את פרטי אשתו בלבד². עם זאת, הסיבה לכך פרוזאית ואינה נובעת מחשש או מרצון להסתרה: בעמודה זו, צויין שמו של אדם אחד בלבד.

פרטיה של פאני הרציג, כפי שמופיעים ברישום הכניסה לארצות הברית

כאשר הגיש את הבקשה להתאזרחות – מאורע אשר מאופיין מאז ועד היום בחשש גדול מצד הפונים – לא הסתיר הרציג דבר. בטופס הבקשה, אשר מולא בשנת 1921, מציין הרציג את שם אשתו ואת פרטי ילדם היחיד. הוא מציין גם את עיסוקו: סוכן ביטוח³.

קטע מבקשת ההתאזרחות של גבריאל הרציג, 1927 (ליחצו להגדלה)

את האיחוד המשפחתי בארץ, נקודת מפנה ביחסים בין בני המשפחה, מתארת סמל כך:

[בשנת 1949] אחר כך אוחדה המשפחה בברית של אחי הבכור שלמה בקיבוץ שבעמק יזרעאל. סבא הגיע ארצה להכיר את נכדו הבכור ואת בנו – שניים במחיר של אחד. סבתא סירבה לקבל את פניו בנמל חיפה

שובל הנייר מוסיף נופך מעניין לסיפור. הנה המסמך המתעד את יציאתו של הסב לביקור בחיפה, על גבי האניה Laguardia, אשר יצאה מניו יורק ביום 15 בנובמבר 1949. הרציג מציין כי הוא מתכנן לשהות בחו"ל (כלומר, בישראל) 3 חודשים. הפרט המעניין הוא תאריך היציאה⁴. אחיה של סמל – הלוא הוא שלמה ארצי – נולד ב – 26 בנובמבר באותה השנה. כלומר, הסב, אשר "הגיע ארצה להכיר את נכדו הבכור", יצא למסע עוד בטרם נולד הנכד. ומכאן אנו יכולים לשער על הקשר שהיה לו עם המשפחה בארץ ועל כך שידע מבעוד מועד על הלידה הצפויה.

רישום היציאה של גבריאל הרציג לביקור בישראל, 1949 (ליחצו להגדלה)

כתובת המגורים של הסב, כפי שמופיעה ברישום זה, היא ברח' נורפק Norfolk, אותו מזכירה סמל בסיפור. אגב, השם הזה הוא דוגמה נהדרת להבדל שבין טרנסליטרציה (Transliteration) לטרנקריפציה (Transcription). על פי הראשון, היינו צריכים לכתוב בעברית נורפולק, אך אז היינו מפספסים את אופן ההגייה של המילה בשפת המקור: נורפֶק (זאת, בשל ה – L הדוממת, ממש כפי שקורה במילה Lincoln אשר מבוטאת באנגלית כך: לינקֶן). אבל זה קשור יותר לפוסט קודם של רוני ופחות לפוסט הנוכחי.

רחוב נורפק נמצא ב – Lower East Side של מנהטן, ובראיון המצולם עם שלמה ארצי, אשר קושר למעלה (הנה הקישור שוב), אפשר לראות אותו משוטט ברחוב הזה, בניסיון להחיות את דמותו של הסב (החל מחותמת זמן 0:13).

סיפור חייו של גבריאל הרציג מסתיים ב – 2 בדצמבר 1968, אז נפטר בביתו בתל אביב. גם מאורע זה מתועד בשובל הנייר האמריקאי, שכן הרציג היה אזרח אמריקאי. על פי המסמך, הדיווח לשגרירות ארה"ב בישראל נמסר כשבועיים לאחר מותו⁵. תמונת מצבתו מופיעה באתר BillionGraves, עליה חקוק שמו המלא: גבריאל צבי.

דיווח על פטירתו של הרציג, כפי שתועד ברשויות האמריקאיות, 1968 (ליחצו להגדלה)

כל אחד מן המסמכים הללו, שהם חלק משובל נייר ארוך אשר סוחב אחריו מבלי דעת כל אדם, מספר סיפור מופלא. כאשר אני מעיין בהם, גומע בצמא את הפרטים הרבים המופיעים בהם, אני מנסה לדמיין את המאורעות המתועדים בהם, כמו גם את רגעי התיעוד עצמם. במקרים רבים – כמו במקרה דנן – מקיימים המסמכים הללו סימביוזה מופלאה עם סיפור החיים של האדם: הם מוסיפים לו עוד נדבך, והוא (כלומר, סיפור החיים) מאפשר לקרוא אותם באור בהיר. כל המסמכים הללו זמינים לכל במאגרי מידע גנאלוגים שונים (את המסמכים המובאים כאן מצאתי באתר Ancestry.com).

את הפרק הישראלי בסיפור חייו של גבריאל הרציג יהיה קשה להשלים באמצעות חיפוש אחר שובל הנייר המתעד אותו, שכן המסמכים הישראלים הרבה פחות זמינים מאחיהם האמריקאיים. מזל שנכדתו שמעה סיפורים רבים אודותיו ותיעדה אותם בספר. כך, מהווה הספר הזה חלק משובל הנייר שהשאיר אחריו סבהּ, גם אם אין מדובר במקור ראשוני…

הערות שוליים

¹ Staatsarchiv Hamburg. Hamburg Passenger Lists, 1850-1934 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations, Inc., 2008.

² Year: 1921; Arrival: New York, New York; Microfilm Serial: T715, 1897-1957; Microfilm Roll: Roll 3063; Line: 7; Page Number: 42.

³ The National Archives and Records Administration; Washington, D.C.; Petitions for Naturalization from the U.S. District Court for the Southern District of New York, 1897-1944; Series: M1972; Roll: 50

⁴ The National Archives at Washington, D.C.; Washington, D.C.; Series Title: Passenger and Crew Lists of Vessels and Airplanes Departing from New York, New York, 07/01/1948-12/31/1956; NAI Number: 3335533; Record Group Title: Records of the Immigration and Naturalization Service, 1787-2004; Record Group Number: 85; Series Number: A4169; NARA Roll Number: 57

⁵ The National Archives at College Park; College Park, Maryland, USA; ARC Title: Reports of Deaths on American Citizens [Abroad] 1963-1974; NAI Number: 613857; Record Group Title: General Records of the Department of State, 1763 – 2002; Record Group Number: RG 59; Box Number: 55; Box Description: 1968 GU – IZ

קירבה משפחתית בין ידוענים היא עניין חדשותי, ואפילו אנחנו כבר נדרשנו לכך בעבר. לכן, לא ייפלא כי מה שפירסם הזמר סטטיק (לירז רוסו) בחשבון האינסטגרם שלו הפך מיד לידיעה חדשותית לוהטת. לצד תמונה שלו עם אמו, עם המנהל האמנותי שלו (אורון כלפון) ועם הרמטכ"ל והשר לשעבר, רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון, כתב סטטיק כך:

הרבה שואלים איך האסטרטגיה שלנו עובדת.. אז הרבה בזכות הדוד האהוב שלי. מזהים אותו עם אורון ואמא שלי בתמונה?

וכך, התחילו לגלגל עורכי החדשות את הידיעה כי יעלון הוא דודו של סטטיק, כלומר סטטיק הוא אחיינו של יעלון. הנה, למשל, הידיעות באתר ערוץ 7  ובוואלה!. תחקיר קצר העלה כי המונח "דוד" אינו מדויק מאוד, וכי התמונה מעט יותר מורכבת. בישראל היום ציינו כי "יעלון הוא הדוד של אמא של סטטיק" – עובדה שגויה, ואילו ב – ynet דייקו וציינו כי אמו של סטטיק ואשתו של יעלון הן בנות דודות. ומשהבנו את הקשר המדויק, עולה השאלה: מה הכינוי לקשר בין סטטיק ליעלון? (ונתעלם לרגע מן העובדה שמדובר בקשר מתווך-נישואין ולעובדה שהזמר אומץ בילדותו, כלומר שבכל מקרה אין קשר דם בינו לבין אשתו של יעלון).

כינויים לקירבה משפחתית שאינם שגרתיים מעוררים תמיד בלבול, ואפילו אנחנו כבר נדרשנו לכך בעבר (וראו גם הפרסום אודות האפליקציה שתסייע לכם בנושא). בערך אודות סטטיק בוויקיפדיה מיהרו לעדכן אמש אודות הקירבה המשפחתית המפתיעה, ושם נכתב כי הוא אחיינו מדרגה שנייה של בוגי יעלון. במילון "משפחה" (תש"ג) של האקדמיה ללשון העברית לא מופיע מונח המתייחס לקירבה משפחתית זו, וגם פרסומים עדכניים יותר של האקדמיה אינם עוסקים בקשרים סבוכים כגון זה בו אנו דנים כאן. עם זאת, אתר "השפה העברית", אותו עורך רוני הפנר, אכן מזכיר את המונח הזה. בפוסט אודות "כל קרובי המשפחה", מציין הפנר כי אחיין מדרגה שנייה הוא בנו של בן הדוד. ואם אכן כך, אזי סטטיק הוא אחיין מדרגה שנייה של (אשתו של) יעלון. באנגלית קוראים לזה first cousin once removed. בניגוד למינוח העברי, המונח האנגלי הוא הדדי, כלומר בעוד יעלון הוא בוודאי לא אחיין מדרגה שנייה של סטטיק, הוא כן first cousin once removed שלו. וראו לעניין זה את הטבלה לחישוב קירבה משפחתית אשר מופיעה בוויקיגניה.

וחשוב להזכיר בהקשר זה את המונחים המקובלים ביהדות לקירבת בני דודים מסוג once removed. בהלכות עדות, קבע הרמב"ם מיהם הפסולים לעדות, וכתב כך:

האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הן ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי (הלכה ג)

כלומר, אחים הם זה לזה "ראשון בראשון", שכן אם מתחילים לספור מן האב הקדמון המשותף המאוחר ביותר שלהם – במקרה הזה, אביהם – כל אחד מהם הוא צאצאו מדרגה ראשונה. על פי אותו ההגיון, בני דודים הם "שני בשני", שכן שניהם צאצאים מדרגה שנייה (נכדים) של סבם המשותף, ובני דודים מדרגה שנייה הם "שלישי בשלישי", שכן שניהם צאצאים מדרגה שלישית (נינים) של סבא רבא משותף. על פי אותו ההגיון בדיוק, "ראשון בשני" מתאר קירבה בין שני אנשים שהאחד הוא בן והשני הוא נכד של אותו אדם. בקיצור, "ראשון בשני" מתאר קירבת אחיין-דוד. ואם נמשיך, אזי "שני בשלישי" מתאר קירבה בין שני אנשים שהאחד הוא נכד והשני הוא נין של אותו אדם. ובקיצור, "שני בשלישי" מתאר קירבת first cousin once removed.

ואם כך, הגידו מעתה: הקירבה בין סטטיק לבין (אשתו של) בוגי יעלון היא שני בשלישי. ובא לציון גואל.

כולם יודעים מהי הקירבה המשפחתית בין בני-דודים, אך כאשר מוסיפים מספרים נוספים למונח זה – למשל, בן-דוד שני או בן-דוד מדרגה שניה – רבים מתחילים להתבלבל. מושגים המתארים קירבה משפחתית רחוקה-יחסית אינם שגורים בשיח היומיומי שלנו, וכיוון שהם אינם נלמדים בשום מקום – רב הבלבול בכל הנוגע להם. מזמן מזמן כבר פרסמתי פוסט בנושא ולפני כמה שנים אף פיתחתי אפליקציה שתסייע להתמצא בסבך המושגים המשפחתיים.

אז בואו נחזור לקירבה הבסיסית: אני ובן-דודי. די להבין כי כשאנו אומרים "בן-דוד", אנחנו מתכוונים ל"בן-דוד מדרגה ראשונה". כאשר אנו אומרים ששני אנשים הם "בני-דודים" (מדרגה כלשהי) איש של רעהו – אנו מתכוונים כי יש להם אב קדמון משותף. ואם כך, יש להם הרבה אבות קדמונים ואמהות קדמוניות משותפים, ולכן מתייחסים לאב הקדמון המשותף המאוחר ביותר. במקרה של בני-דודים "רגילים" – כלומר, מדרגה ראשונה – האבות הקדמונים המשותפים המאוחרים ביותר הם סבא וסבתא, היינו בני-דודים מדרגה ראשונה הם ילדיהם של שני אחים. במקרה הזה, דרגת הקירבה היא כמספר הדורות המפריד בינם לבין האב הקדמון המשותף המאוחר ביותר שלהם, פחות אחת (מספר הדורות המפריד בין אדם לסבו/סבתו הוא שניים). רגע לפני שנעבור לדרגות גבוהות יותר, נבין כי אחים הם בני-דודים מדרגה אפס. וגם כאן תקף הכלל: האבות הקדמונים המשותפים המאוחרים ביותר של שני אחים הם הוריהם; מספר הדורות המפריד בין האחים לבין הוריהם הוא אחד, ולכן דרגת הקירבה היא אפס. נשים לב כי יכול להיות שיש רק אב-קדמון-משותף-מאוחר-ביותר יחיד ולא זוג. במקרה של אחים זה ברור, שכן אנו מכירים הרבה אחים שחולקים רק אב משותף או רק אם משותפת. במקרה זה, נאמר כי הם "חצי אחים". אותו דבר תופס לגבי בני דודים מדרגה ראשונה שחולקים רק סב משותף, ללא סבתא משותפת – או אז הם "חצי בני-דודים (מדרגה ראשונה)".

נמשיך. האמת היא שמכאן והלאה – ובהנחה והפיסקה הקודמת הובנה כהלכה – הדברים פשוטים למדי. אם לבני-דודים מדרגה אפס יש הורים משותפים (כלומר, הם אחים) ולבני-דודים מדרגה ראשונה יש סבים משותפים (כלומר, הם ילדים של אחים), הרי שעל פי אותו הגיון:

• לבני-דודים מדרגה שניה יש הורי-סבים משותפים, כלומר הם נכדים של אחים;
• לבני-דודים מדרגה שלישית יש סבי-סבים משותפים, כלומר הם נינים של אחים;
• לבני-דודים מדרגה שלישית יש הורי-סבי-סבים משותפים, כלומר הם בני-נינים של אחים;
• וכו'.

פשוט, לא? ובכן, מדוע נזכרתי שוב בנושא הפשוט הזה? כיוון שב"ידיעות אחרונות" המציאו פרשנות חדשה למושגי הקירבה הללו. בידיעה שהופיעה בעיתון לפני ימים אחדים (12.1.16, מאת איתמר אייכנר), דווח על כך ששר האוצר, ח"כ משה כחלון, גילה כי הח"כ החדש מטעם הליכוד, אמיר אוחנה, הוא קרוב משפחתו. איך הוא גילה זאת? בזמן שידור טקס ההשבעה של הח"כ הטרי אוחנה, סימסה לשר כחלון בת-דודתו (של כחלון) ועדכנה אותו בנושא.

אם כך, מהו הקשר המשפחתי המדויק בין שר האוצר לח"כ מן הליכוד? אתם מחזיקים חזק? זה הולך כך:

מתברר שאחות של אמא של בת־הדודה של כחלון נשואה לאח של אבא של אוחנה — מה שאומר שהשניים הם בני דודים מדרגה שלישית

טוב, התיאור הזה קשה לעיכול, אז בואו נפרק אותו לגורמים:

• לשר כחלון יש בת-דודה (היא זו שסימסה לו בזמן הטקס)
• לבת-דודה הזו יש דודה (אחות של אמא)
• הדודה נשואה לדוד של הח"כ אוחנה

לפי כל אמת מידה – וכפי שהסברתי קודם לכן – כחלון ואוחנה אינם בני-דודים מדרגה שלישית (או מדרגה אחרת כלשהי), כיוון שהם לא חולקים אב קדמון משותף. לקח לי זמן להבין מדוע הוגדרה הקירבה המשפחתית ביניהם כפי שהוגדרה. בסוף נפל לי האסימון. הבה נניח שלדוד של ח"כ אוחנה ולרעייתו – הלוא היא הדודה של בת-דודה של השר כחלון – יש ילד. אותו ילד הוא בן-דוד של בת-הדודה של כחלון (האמהות שלהן אחיות) והוא גם בן-דוד של ח"כ אוחנה (האבות שלהם אחים). אם כך, הח"כ אוחנה הוא בן-דוד של בן-דוד של בת-דודה של השר כחלון – שלוש פעמים בן-דוד, והרי לכם "בן-דוד מדרגה שלישית"!

* * *

הסיפור הלה מדגים עוד שני נושאים חשובים הקשורים לקירבה משפחתית רחוקה. ראשית, הגילוי המקרי של קירבה כזו. רבים מאיתנו מגלים במקרה קירבה משפחתית לאדם שאנחנו מכירים זמן רב, או לאדם אותו אנו פוגשים בפעם הראשונה. שנית, בולט כאן "מבחן החתונה", אותו אני מפעיל מדי פעם על מנת לבחון מידת הקירבה של קשר משפחתי סבוך. בבסיסו, עומדת השאלה: האם ייתכן כי שני האנשים ייפגשו בחתונה משפחתית (או באירוע משפחתי אחר)? אם התשובה חיובית, הרי שהקשר ביניהם לא מסובך כל כך. ובכן, במקרה של הקשר כחלון-אוחנה, "מבחן החתונה" הופך את העניין כולו לברור יותר ואת עובדת גילויו ה"פתאומית" למובנת: בת-דודתו של כחלון בהחלט יכולה למצוא עצמה ביחד עם ח"כ אוחנה באותה חתונה/בר-מצווה/בת-מצווה/ברית משפחתית/וכו' – בפרט, באירועים במשפחתו של בן-הדוד המשותף להם. כחלון, לעומת זאת, יתקשה למצוא עצמו ביחד עם אוחנה באירוע משותף (אלא אם יוזמן אליו שלא בשל קירבת משפחה מיידית). לכן, בת-דודתו של כחלון עלתה מיד על הקשר – היא וודאי מכירה את ח"כ אוחנה מן המעגלים המשפחתיים הישירים שלה והיא מכירה, כמובן, את כחלון מאותה הסיבה בדיוק; כחלון, לעומתו, לא יכול היה לדעת על הקשר.

ועכשיו, נותר רק להוסיף את הקשר הסבוך הנ"ל למפה הסבוכה של קשרים בין חברי הכנסת לדורותיהם.

כ"א בטבת, אשר חל לפני ימים אחדים, הוא יום השנה להולדתו של אליעזר בן-יהודה, מי שדבק בו הכינוי "מחייה השפה העברית". בן-יהודה, שהשנה צוינו 158 שנים להולדתו, נולד בשנת 1858 בעיירה לוז'קו Luzhki, כיום בשטחי בילארוס ובזמנו חלק מן האימפריה הרוסית. יום זה נקבע כ"יום הלשון העברית" בהחלטה מספר 5234 של ממשלת ישראל בשנת 2012 (הנה הנוסח המלא של ההחלטה, שכותרתה "קידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם").

על פועלו לקידום העברית כשפה דבורה בין יהודים ברחבי העולם אין צורך להרחיב (וגם אם כן – לא זו הבמה המתאימה לכך). כאן, אבקש להדגיש פנים שונים בסיפור חייו, המדגימים תופעות שכיחות הקשורות למחקר הגנאלוגי. אפשר ללוות את קריאת הפוסט הזה בהאזנה לשיר הנפלא אשר נכתב על ידי ירון לונדון והולחן על ידי מתי כספי, כאן בביצוע משותף של חוה אלברשטיין, מתי כספי והפרברים.

• צמדי שמות עבריים. כולם יודעים כי שמו הפרטי של בן-יהודה הוא אליעזר, פחות אנשים יודעים כי שמו הפרטי המלא הוא אליעזר יצחק. במקרים רבים, מוצמד לשם העברי שם נוסף. הדוגמאות הבולטות: בנימין-זאב (הרצל, בגין, כהנא, בכר, לעוו, ועוד), נפתלי-צבי או נפתלי-הרץ (אימבר, פרוש, הלברשטאם, הורוביץ, ועוד), יהודה-לייב או יהודה-אריה (אלתר, קלוזנר, וכו'), יואל-משה, חיה-שרה, יעקב-יוסף, אסתר-מלכה. שלושת הצמדים הראשונים שהודגמו כאן (בנימין-זאב, נפתלי-צבי, יהודה-אריה) – מקורם בברכת יעקב לבניו, וגם האחרים – מקורם בתנ"ך, בפסוקים "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ" (שמות ב', כ"א), "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כ"ג, א'), "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף [וגו']" (בראשית, ל"ז, ב'), "וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (אסתר, ה', ב'), בהתאמה. הצירוף אליעזר-יצחק שכיח אף הוא, וניתן להזכיר את אליעזר-יצחק אִילָנָאֶה (תרגום לעברית של שם משפחתו המקורי ביידיש: שיינבוים), פעיל ציוני, הרב אליעזר-יצחק פריד, ראש ישיבת וולוז'ין, ועוד ועוד.
• החלפת שם המשפחה בילדות/נערות. בנערותו, הוחלף שם המשפחה של בן-יהודה לאליאנוב, וזאת כדי לפטור אותו משירות צבאי. מה הקשר? החוק הרוסי פטר בנים בכורים מגיוס לצבא, ולכן היה נהוג בקרב משפחות רבות לתת שמות משפחה שונים לבנים שנולדו, כך שבהתייחס לשם המשפחה החדש – הילד הינו בכור. לכן, רבים מן הבנים נשאו את שם המשפחה של אמם מנעורים ובהתייחס לשם משפחה זה נחשבו בכורים. במשפחת פרלמן בחרו בדרך אחרת: השם אליאנוב היה שמה של משפחה חשוכת-ילדים, ולכן בהתייחס למשפחה זו היה אליעזר בן בכור, ולכן לא חלה עליו חובת גיוס.
• עברות שם משפחה. כנושא הדגל של השפה העברית הדבורה, עיברת בן-יהודה את שם משפחתו המקורי, פרלמן. השם שבחר, בן-יהודה, הוא התגלמות העצמי שלו, שכן שם אביו היה יהודה (ולמען הדיוק, ואפרופו הסעיף הקודם, יהודה-לייב). עיברות שמות משפחה הפך למנהג רווח ביהדות המתחדשת, ובעיקר בזו הציונית בארץ ישראל, ובהמשך – כאשר קמה מדינת ישראל – הכריז ראש הממשלה, דוד בן גוריון (במקור: גרין), על עיברות שמותיהם של בעלי תפקידים רשמיים, בפרט כאשר יצאו את גבולות הארץ. בדרך כלל, שם המשפחה החדש (העברי) נשאר צמוד לשם המשפחה הישן, על מנת להותיר זיקה לזהות הקודמת (בפרט, כאשר דובר בדמות שהתפרסמה בשנה הקודם), אך אל הצאצאים הוא עבר כשם משפחה יחיד. לעתים, כפי שקרה במשפחתי, עבר שם המשפחה המעוברת גם אל בני משפחה אחרים. דודי, אשר היה טייס בחיל האויר, נדרש לעברת את שם משפחתו, ליבמן, במהלך שירותו הצבעי, ובחר בשם לבנת. בדף החלל שלו מופיעים שני השמות, אלמנתו וילדיו נושאים רק את השם החדש. לאחר נפילתו בקרב (במלחמת ששת הימים), שינו גם הוריו את שם משפחתם ל"לבנת", וכך עשו גם אחיו ואף אחיו של אביו (אשר העבירו אותו בירושה לילדיהם ומשם הלאה).
• שם המשפחה של הבן שונה מזה של האב. בנו הבכור של אליעזר בן יהודה, בן-ציון, החליף בהמשך את שמו הפרטי לאיתמר. מעניין מכך, הוא החליף את שם משפחתו מבן-יהודה לבן אב"י, על שם אביו (אב"י – ראשי תיבות של אליעזר בן יהודה). כזכור, גם האב החליף את שם משפחתו לכזה המנציח את שמו הפרטי של אביו שלו… חילופי שמות שכאלו הם, לרוב, כאב ראש גדול לגנאלוגים. לא תמיד קל לחבר בין שני אנשים הנושאים שם משפחה זהה וחשודים כבני משפחה – על אחת כמה וכמה אם שם משפחתם שונה… בעבר, סיפרתי כאן על מקרה בו בני משפחה החליפו את שם משפחתם לכזה שמנציח את שם יקירם שנפל בקרב (השם המקורי: שמואלי, השם החדש: איתמרי, להנצחת השם איתמר) – ורק במקרה הצלחתי לאתר את בני משפחתו.
• שם משפחה שהינו ראשי תיבות. שם המשפחה החדש של הבן מדגים גם כי במקרים רבים שם משפחה הוא ראשי תיבות המנציחים אדם או שייכות קבוצתית. ברד"ש הוא בן רבי דוד שלמה, מזא"ה הוא מזרע אהרון הכהן, וכו'. עוד שמות משפחה שכיחים שנכתבים כבר ללא סימן המרכאות, אך מסורתית הם ראשי תיבות: אזולאי, בן חמו, ולך, כץ, מזאה, סגל, שך, ועוד רבים (ראו פירושיהם כאן). במידה וראשי התיבות מייצגים קירבה לאדם מסוים – סביר כי שני אנשים הנושאים שם משפחה זה הינם קרובי משפחה.
• נישואים לאחות האשה המתה. לאחר מותה של רעייתו, דבורה לבית יונאס, טיפלה אחותה הצעירה, חמדה, בילדיהם הקטנים של אליעזר ודבורה. לבסוף, נישאו השניים. גם תופעה זו מוכרת לנו מסיפורים רבים, המפורסם שבהם: אריאל שרון, אשר לאחר מותה של אשתו הראשונה, מרגלית, נשא לאשה את אחותה, לילי. דוגמאות נוספות: אביו של יהושע שטמפפר (ממייסדי פתח תקווה), חכם שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), חמיהו (אבי-אשתו) של סיר משה מונטיפיורי – כל אלו, לאחר פטירת נשותיהם נישאו לאחות של האשה הראשונה. (ועוד שנים רבות לפני כן, יעקב אבינו נשא לנשים שתי אחיות, את רחל ואת לאה, אבל זה כבר סיפור אחר…) נישואים כאלו הופכים את עץ המשפחה למעניין ו"חוסכים" במספר המשפחות אותן יש לחקור בענפי האבות ומהם מטה.
• צאצא מפורסם. לעתים, בחיפושים אחר צאצאים של ענף משפחתי מסוים, אנו מגיעים למבוי סתום. איתור צאצא מפורסם עשוי לחלץ אותנו מן הדרך-ללא-מוצא, שכן אל אנשים מפורסמים ניתן תמיד להגיע איכשהו (גם אם לפעמים נתקלים בסירוב). וחוצמזה, תמיד נחמד לעטר את עץ המשפחה באנשים מפורסמים… נינו המפורסם של אליעזר בן-יהודה הוא העיתונאי גיל חובב. חובב הוא בנה של דרורה, בתו של איתמר בן אב"י. לפני כשנתיים, יצא חובב למסע שורשים וביקר בעיירת הולדתו של הסבא-רבא.

כל התופעות הללו מוכרות וודאי למי שעוסק במחקר משפחתי. הן מופיעות, בדרך כלל, באגפים שונים של עץ המשפחה, ונדיר למצוא ביטוי לכולן בענף משפחתי אחד, ובטח שלא בסיפורו של אדם אחד. אבל, כידוע, אליעזר בן-יהודה לא היה אדם רגיל, ולכן לא מפליא שגם מבחינה גנאלוגית סיפורו האישי מדגים תופעות רבות כל כך. באופן כללי, שפות הן נדבך חשוב ביותר במחקר הגנאלוגי, ובהקשר להן מוכרות תופעות רבות ומרתקות הקשורות למחקר המשפחתי. על כך בפעם אחרת.

אמא שלי היתה בדרך כלל בת 38. כך היא נהגה להשיב לי כששאלתי, כשחיוך קל (וערמומי מעט) משוך על שפתיה. מאוחר יותר, כשעשיתי את צעדיי הראשונים בחיטוט במסמכים, למדתי את תאריך לידתה הרשמי בישראל. וכמה עשרות שנים אחר-כך, כשהשגתי את תעודת הלידה המקורית שלה מפולין, תאריך הלידה שהופיע בה היה זהה לזה שהכרתי. אך לא כך אצל מרבית הנשים האחרות שאת קורותיהן חקרתי.

לילי, הגננת אדמונית השיער, היתה ילידת 1916 לפי מסמכיה בישראל. כאשר הגיעה לפלשתינה בשנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים, היתה עדיין, אם כך, נערה. אך לפי ספרי הרישום בעיר מולדתה בגליציה היא נולדה ב-1910 – שש שנים קודם לכן. ואולי היא נולדה מוקדם אף יותר, והוריה איחרו לרשום את לידתה: לפי טופס הבקשה לרשיון עליה עבורה, שנחתם ב-1929, היתה אז לילי בת 24. כלומר, ילידת 1905 לערך. הדרך בה הצליחה לילי להצעיר את גילה בשש שנים, או אף ב-11 שנים, נותרה עלומה [וכך גם הסיבה לרווקותה; בטופס העליה רשם המבקש כי לילי היא ארוסתו – האם נואש מלהמתין ונישא לאחרת?].

הלינקה היתה בפולין במהלך השואה, והצליחה להנצל תוך שימוש בזהות ארית. וכמו גברים ונשים אחרים, שניצלו תודות לזהות ארית, היא המשיכה להשתמש בשם הארי ממסמכיה המזויפים עד יומה האחרון. וגם בגיל המזויף: שש שנים פחות מגילה לפי רישום הלידה המקורי שלה, שמצאתי בפולין.

ויש מי שהיו בעלות תעוזה יתרה. מריה היתה רשומה בישראל כאלמנה, ילידת 1906. אך מסמכיה המקוריים בפולין הראו שהיא נולדה ב-1893. ואולי עוד קודם: לפי רישומי הלידה שלה ושל אחיה התאומים, הם נולדו כשלושה חודשים אחריה. השאלה אם היתה זו מריה שנולדה מוקדם יותר, או דווקא אחיה התאומים, תישאר לא מענה לעד. ואגב, מריה לא היתה אלמנה כי מעולם לא נישאה: כרטיסי הניצולה שלה מראים כי היתה רווקה, וכי שם הנישואין לכאורה בו השתמשה היה אף הוא השם שהופיע על מסמכיה האריים המזויפים.

אך הסיפור של סופיה היה מסובך יותר. לפי מסמכיה בישראל, סופיה נולדה ב-1922, כאשר אמה כבר היתה בשנות החמישים לחייה. לפי הערכתי היא נולדה לפחות עשר שנים קודם לכן. רישומי הלידה ממקום הולדתה לא שרדו, ולי היה חשוב להעריך את שנת לידתה.

היתה בידי תמונה של סופיה, משנת 1950. ערכתי סקרון קטן, וביקשתי להעריך את גילה של האשה. התשובות היו מפתיעות. הגברים בין המשיבים העריכו את גילה של סופיה בכ-7 שנים פחות מהערכות הנשים. כל מילה נוספת מיותרת.

לבסוף, סופיה לא החמיצה שום הזדמנות, גם ברגעים קשים. היתה זו היא שהוציאה את תעודת הפטירה של אמה, שנים אחדות אחרי עלייתן ארצה. שנת הלידה של האם, לפי התעודה, מאוחרת בכמעט עשרים שנה משנת הלידה המופיעה במסמכיה האחרים. הכל, כדי שסופיה תוכל לומר על עצמה כך:

* * *

בשנים האחרונות, לא קשה לפספס את ההמולה העסקית בשוק הגנאלוגיה. חברת MyHeritage הישראלית הפכה להיות אחת השחקניות החזקות בשוק לאחר שביצעה מספר לא קטן של רכישות, הגדולה שבהן היא של מתחרתה, חברת Geni; היקפה של עסקה זו, אשר הושלמה בחודש נובמבר 2012, לא נמסר, אך בהודעה בה פורסם על הרכישה פורסם גם כי MyHeritage השלימה סבב גייס של 25 מיליון דולר, כך שאולי יש קשר בין שני פריטי המידע האלו (ואולי ממש לא). העסקה הזו משמעותית לא רק בגלל התחרות שנחסמה, אלא גם בגלל ש – Geni.com היתה שחקנית רצינית מאוד בזירת הווב 2.0. מי שהקים את ג'ני היה דייויד סאקס David Sacks, אחד מהיזמים הבולטים באינטרנט, שהיה קודם לכן אחד ממקימי PayPal ו – Yammer (רשת חברתית עסקית). Yammer נרכשה באמצע 2012 על ידי מיקרוסופט, ומאז משמש סאקס סגן נשיא בחברה.

והנה, לפני שבועות אחדים, הכריזה MyHeritage על שיתוף פעולה חדש ומרתק עם חברת Billion Graves (שבלי שום קשר היתה מעורבת כצד הנרכש בעסקה שהושלמה לפני כשנה). "מיליארד קברים", למי שלא שמע עדיין, פיתחה שירות מרתק שמסייע במיפוי קברים ובמפתוח הכתוב על גבי מצבות. בפשטות (כדאי לצפות בקליפ המשעשע שבדף-הבית של החברה), השירות עובד כך:

• באמצעות אפליקציה לסמארטפון, יכול כל אחד לצלם מצבות בבתי עלמין ברחבי העולם;
• התמונות המצולמות עולות אוטומטית למאגר הנתונים של החברה, וכוללות נקודת ציון גיאוגרפית (על פי ה – GPS שבמכשיר). דבר זה מאפשר לחברה למפות את המידע ברמת המצבה הבודדת;
• במקביל, גולשי האתר מסייעים בפענוח הטקסט שעל המצבות – שימוש נבון בשיטת ה – Crowdsourcing, באמצעות ממשק פשוט ונוח;
• באופן זה, המצבות לא רק ממופות-אוטומטית, אלא גם ממופתחות ביעילות;
• כל מי שמשתמש בשירות – גם אם לא צילם וגם אם לא מיפתח – יכול לחפש מצבות על פי פרטים שונים, ומבלי הצורך לדעת היכן האדם המבוקש טמון.

המתחרה הגדולה של "מיליארד קברים" הוא השירות Find a Grave, הוותיק יותר, אשר גם הוא מבוסס על העלאת תמונות מצבות על ידי מתנדבים (אם כי ללא הפיצ'רים החדשניים של "מיליארד קברים"). השחקנית הצעירה הודיעה לפני כתשעה חודשים כי הגיעה ל – 5 מיליון קברים במאגר הנתונים שלה. מספר זה מתגמד לעומת 113 מיליון קברים הממופתחים בשירות של השחקנית הוותיקה, ואולי לאור זאת מגיע שיתוף הפעולה עם MyHeritage. אה, כן, וגם לאור העובדה ש – Find a Grave נרכשה לפני כתשעה חודשים על ידי… Ancestry.com, השחקנית החזקה ביותר(?) בזירת הגנאלוגיה המסחרית, ונכון לעכשיו המתחרה הגדולה ביותר של MyHeritage. אגב רכישות, גם אנססטרי החליפה לאחרונה בעלים, אחרי שנרכשה על ידי חברת ההשקעות האירופית Permira, תמורת 1.6 מיליארד דולר (אכן, המולה בזירה…).

אם כך, מהי מהות שיתוף הפעולה החדש בין MyHeritage לבין "מיליארד קברים", ובמה הוא עשוי לתרום לכל אחד מאיתנו? או, טוב ששאלתם!

ראשית (וברור מאליו), מנוע החיפוש של MyHeritage, ה – SuperSearch, יאנדקס גם את המאגר של "מיליארד קברים" וינגיש אותו בחינם לכולם (שכן "מיליארד קברים" הוא שירות חינמי).

שנית, המאגר של "מיליארד קברים" יהיה זמין לאלגוריתמי ההתאמה החכמה של MyHeritage, ובכך יגדל טווח הרשומות אליהם נגישים אלגוריתמים אלו. כך, יוכלו משתמשי MyHeritage ליהנות מעוד "התאמות חכמות" (המרכאות הן רק בגלל שזהו שם של מוצר) פוטנציאליות.

שלישית, הטכנולוגיה של MyHeritage תאפשר לאפליקציה של "מיליארד קברים" להיות זמינה ב – 25 שפות, ולהציע, בין היתר, מיפתוח תאריכים על פי הלוח העברי, לצד הלוחות הגריגוריאני והיוליאני.

בקיצור, נראה שכולם מרוויחים.

ואיך, לדעתכם, חוגגים שיתוף פעולה שכזה? התשובה ברורה: הולכים לבית קברות! וזה בדיוק מה שעשו בחברת MyHeritage. שמונים מעובדי החברה יצאו למבצע מתוכנן-היטב בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה, ובתוך 3 שעות – תוך שימוש בסמארטפונים ובאפליקציה של "מיליארד קברים" – צילמו והוסיפו למאגר הנתונים המקוון למעלה מ – 50,000 צילומי מצבות, אשר מהווים כמעט שלושת-רבעי מן המצאי במקום! חשוב לציין כי בית העלמין "סגולה" מאונדקס היטב באתר המתוחזק על ידי חברה קדישא המקומית, אך החיפוש דרך "מיליארד קברים" – ברגע שיסתיים המיפתוח של המצבות הללו – מאפשר חיתוך לפי שדות רבים.

* * *
בהיותם חלון הצצה קריטי אל העבר, מהווים בתי עלמין מקור מידע מהותי עבור מחפשי שורשיהם. לכן, לא ייפלא כי חידושים טכנולוגים רבים בתחום הגנאלוגיה מתרכזים במקומות אלו. כבר היום יש "ים" של מידע אודות בתי עלמין ברחבי העולם – למשל, פרוייקט המיפוי הבינלאומי של בתי עלמין יהודיים ביוזמת IAJGS, המאגר הבינלאומי המקוון לרישומי קבורה מבית JewishGen, פרוייקט "נשמה", מיפוי בתי העלמין בהר הזיתים, לצד אתרים רשמיים של חברות קדישא רבות (הגדולות שבהן: תל אביב והסביבה וחיפה) ושל יישובים רבים (ראו כאן), ועוד רבים רבים בעולם הגדול. בקרוב, כך נדמה, יהפוך הים הזה לאוקיינוס בו יהיו לכולנו הרבה יותר קל לשחות.

החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה הוקמה מכוחו של חוק נכסים של נספי שואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), תשס"ו -2006.

כמוסבר באתר של החברה להשבת נכסים, מטרת החוק הוא"עשיית צדק עם בעלי הנכסים שנספו בשואה והשבת נכסי נספי השואה ליורשיהם החוקיים".

בכנס ה- 30 של האגודות הגנאלוגיות היהודית שנערך בשנת 2010 בלוס אנג'לס נתתי הרצאה על השימוש בגנאלוגיה לצרכי השבת נכסי נספי שואה. בעקבות ההרצאה אף פירסמתי מאמר בנושא, ברבעון Avotaynu המתפרסם בארצות הברית (Restitution of Holocaust Victims’ Property in Israel and Genealogy).

מדי פעם מושמעת ביקורת על פעילותה של החברה להשבה. לא תמיד ביקורת זו מוצדקת.

הערה ראשונה

עתון "הארץ" פרסם בחודש נובמבר 2012 ("מוסף הארץ", 9.11.2012, עמ' 14) כתבה קצרה תחת הכותרת "שתיקת הארכיב", מאת אורי בלאו (אשר הורשע בעבירות של החזקת ידיעות סודיות בפרשת ענת קם).

בכתבה מדווח בלאו על סרובו של מושב כפר חסידים "לאפשר לאנשי החברה להשבה לעיין במסמכים ובארכיון הנמצאים ברשותו".

על פי המדווח בכתבה, סבורים אנשי החברה, כי בארכיון כפר חסידים עשויים להמצא מסמכים העשויים לבסס את בעלותם של נספי שואה שונים בקרקעות המצויות בסביבה.

משסרב המושב לאפשר את העיון, פנתה החברה לועדת הערר המוסמכת על פי החוק, על מנת לחייב את כפר חסידים למסור את המידע. כמדווח בכתבה, הסביר היועץ המשפטי של החברה, עו"ד אופיר פורת, כי זה המקרה השלישי בלבד שבו נזקקה החברה להליך כזה.

בהקשר זה יש לשאול את השאלה מי העניק את הכותרת לכתבה? האם הכתב מר בלאו או העורך? שם המאמר ("שתיקת הארכיב") מזכיר באופן די מובהק את "שתיקת הארכיון", שהוא סרט דוקומנטרי שיצרה יעל חרסונסקי ב- 2012 ובו היא בוחנת את סרט התעמולה הנאצי, אשר תעד את החיים בגטו ורשה.

httpv://www.youtube.com/watch?v=Elsj3y8gGn4

הערה שניה

מוסף הארץ פרסם ב- 22.6.2012 כתבה מאת גידי וייץ, שכתורתה "0 בסולם יעקובס". שימו לב שבאתר האינטרנט של "הארץ" קיבלה הכתבה כותרת אחרת: הון, "שלטון והפרטות. כך זה נראה מבפנים" . ירון יעקובס, אשר שימש כמנהל רשות החברות הממשלתיות, ושימש בתפקידי מפתח במשק הישראלי, "מספר סיפורים מסמרי שיער על לחצים מצד ….אנשים בעלי השפחה, בניסיון להטות חסד לאילי הון ולמקורבים" (כמפורט בכותרת המשנה של המאמר). המשך כותרת המשנה מתייחס לחברה להשבה:

"…בתפקידו הקודם כמנכ"ל החברה להשבת נכסים של נספי השואה, הגיע יעקובס למסקנה רדיקלית שיש צורך לפרק את החברה".

בכתבה נחשפים גילויים לא נעימים על התנהלות החברה. בין השאר יעקובס מותח ביקורת על המצב שבו מצא את החברה כשנכנס לתפקידו: אי מימוש נכסים, אי העברת סיוע לניצולים ועוד.

ליעקובס תחזית אפלה על גורל הרכוש המוחזק בידי החברה להשבה, אם לא תתקבל תוכניתו:

"הכסף יגיע לידיים לא ראויות במקום לניצולים. אם לא יקבלו את התכנית, אין ספק שנמצא תא עצמנו רואים תופעה כפולה, לא מפתיעה: מצד אחד חברה פועלת במלוא המרץ, עם כוח אדם נוסף ויועצים ומלווים ככל שרק נדרש, ומצד שני ניצולים שמתים בתנאים מחפירים, ושלא מקבלים את הסיוע בהיקף ובעיתוי שהיה ראוי שיקבלו אותו. זה חמור מאוד, ודרושה פה החלטה ברמה הלאומית, של ראש הממשלה ושל שר המשפטים – שאחראי על החברה".

תגובת החברה להשבה ותגובת הדירקטוריון, תוקפות, כצפוי, את יעקובס ומאשימות אותו בכך שבמשך כהונתו לא תיקן את מה שהוא מתאר כמעוות וכמחדל. עוד מציינת החברה, כי:

"בארבע השנים האחרונות העבירה (החברה, ר.ג.) סיוע בהיקף של כ- 350 מיליון שקל, ללמעלה מעשרת אלפים ניצולים נזקקים המקבלים סיוע מדי חודש. במסגרת הסיעו לניצולים החברה מעבירה מענק כספי רבעוני לחשבון הבנק של כל ניצול, מממנת פטור מלא ברכישת תרופות שבסל הבריאות, מספקת לניצולים כרטיס הנטען כל חודש לצורך קניית מוצרי מזון, ופרוייקטים רבים נוספים…".

הערה שלישית

לאחרונה הונהגו טפסים חדשים לבקשות צו ירושה אחר נספה שואה. הטפסים כוללים עתה אפשרויות הנוגעות ספציפית לפרוצדורה המיוחדת בבקשה לצו ירושה אחר נספי שואה. הטפסים המקוונים ניתנים לעיון באתר משרד המשפטים.