שלושת האבות – אברהם; יצחק בנו (בנה של שרה); ויעקב, בנו של יצחק – נחשבים ליהודים הראשונים. יעקב נחשב לאביהם של שבטי ישראל, שהם הקבוצה האתנית שהתיישבה במזרח התיכון הקדום בסביבות המאה ה-18 לפני הספירה ומהווה את הבסיס ההיסטורי לעם היהודי; לוי, אחד מבניו של יעקב, היה אבי שבט לוי, אליו משתייכים הכהנים והלוויים.

לאברהם היה בן נוסף, ישמעאל – בנה של הגר, השפחה המצרית – והוא נחשב לאבי הערבים.

ועכשיו, נמצאה באופן מדעי החולייה המשפחתית המקשרת בין היהודים לערבים! הכירו את מר R1a-F1345, אביהם המשותף של היהודים והמוסלמים שחיו בישראל. מיהו אותו אדון מסתורי? ומה פירוש שמו המוזר? – מיד תבינו.

מבוא קצרצר לגנאלוגיה גנטית

בדיקות DNA לצורכי מחקר משפחתי הפכו לתופעה שכיחה מאוד בשנים האחרונות, ועשרות מיליונים של אנשים כבר שלחו את הדגימות שלהם לאחת מארבע החברות הגדולות העוסקות במיפוי גנטי-גנאלוגי (Ancestry, מיי הריטייג', 23andMe, ו – FamilyTreeDNA). לפני שנמשיך, חשוב להזכיר שקיום בדיקה גנטית לצורכי גילוי מידע משפחתי אסור בארץ על פי חוק ומצריך צו בית משפט.

במחקר המשפחתי, משמשות בדיקות אלו לשני צרכים עיקריים. האחד, גילוי מוצא אתני; השני, איתור קרובי משפחה. בשני המקרים, ההאתמות מתבצעות על פי זיהוי מוטציות משותפות. נכון הוא שהמטען הגנטי עובר בירושה – כלומר, מועתק – מהורים לילדיהם, אך מדי פעם קורות תקלות, וחלק מאבני הבניין משתנות במעבר מדור לדור. השינויים האלה משמשים לצורכי המחקר הגנטי-גנאלוגי, כיוון שאף הם מועברים הלאה לדורות הבאים, ולכן מהווים סימן זיהוי לאב קדמון משותף.

את קבוצת הצאצאים בעלי מוטציה זהה מכנים Haplogroup, וקבוצות אלו מסומנות באותיות ומספרים.

לצורך הסיפור הנוכחי, נתייחס ל – Haplogroups המוגדרות על ידי הענף הזכרי, כלומר שמוטציה המאפיינת אותן עוברת מאב לבן. מטען גנטי כזה עובר דרך כרומוזום ה-Y, אשר נמצא רק אצל גברים. בהקשר היהודי, שימש כרומוזום ה-Y למחקר גנטי של מי שעל פי המסורת הם צאצאי הלוויים או הכהנים, שיוך אשר עבר, לאורך הדורות, מאב לבן. ואכן, מחקרים הראו כי מי שמזוהים כלוויים נושאים סמן גנטי משותף, וכך גם מי שמזוהים ככהנים נושאים ככהנים.

לענייננו, רלוונטיות שתי קבוצות Haplogroups, שתיהן מהוות תת-קבוצות של הקבוצה הגדולה R1a, אשר משותפת לכעשירית מכל הגברים החיים כיום. ואלו הן שתי הקבוצות:

• R1a-Y2619 – קבוצה אליה משתייכים יהודים לוויים בישראל ובעולם כולו, כ-10% מאוכלוסיית היהודים. האב הקדמון המשותף לכל חברי קבוצה זו היה יהודי לוי שחי במזרח התיכון בסביבות המאה ה-3 לספירה. מידע מפורט על הקבוצה הזו ניתן למצוא באתר המוקדש לה.
• R1a-FGC106 – קבוצה אליה משתייכים, בין היתר, מוסלמים החיים בישראל.

וכפי שעולה ממחקר גנאלוגי-גנטי, כעת ניתן לזהות את האב הקדמון הגנטי המשותף לשתי קבוצות אלו.

עץ משפחתי גנטי

בהשראת עצי משפחה רגילים אותם אנו מכירים, גנאלוגים-גנטים בונים עצי משפחה גנטיים. בעצים אלו, יחידת הבסיס היא Haplogroup, וכל קבוצה כזו מפוצלת לתת-קבוצות בעלות מוטציות משותפות. כך, מאפשר התרשים להבין את הקשרים בין קבוצות-אוכלוסיה שונות, ולהבין את הרקע המשותף להם.

למעלה מכך, המחקר הגנאלוגי-גנטי מאפשר לזהות את הקבוצות הללו עם תקופת הזמן המשוערת והאיזור הגיאוגרפי בה נוצרו. זאת, באמצעות ניתוחי DNA של שלדים ומאובנים שנמצאו במסגרת מחקר ארכיאולוגי. חשוב להבין כי הקבוצות הללו אינן מוגדרות בהפרשים של הדורות להם אנחנו רגילים מעצי המשפחה הרגילים, ולכן תרשים מן הסוג האמור – אפילו אם הוא מאזכר רק מספר קטן של קבוצות – יכול לתאר היסטוריה בת אלפי שנים.

הנה, למשל, עץ המשפחה הגנטי של הקבוצה R1a-Y2619.

האב הקדמון הגנטי המשותף

ובכן, נבחן את ה"אבא" הגנטי של שתי הקבוצות שהוזכרו למעלה. על פי העולה מן המחקר, שתי הקבוצות האלו חיו בשטחה של ארץ ישראל במאה ה-10 לפנה"ס, אלא שבימי חורבן בית שני הן התפצלו:

• R1a-CTS6 – ה"אבא" הגנטי של R1a-Y2619 (לוויים); חברי קבוצה זו היגרו מאיזור ארץ ישראל במאה ה-1 לספירה, אחרי חורבן בית המקדש השני.
• R1a-FGC111 – ה"אבא" הגנטי של R1a-FGC106 (מוסלמים ישראלים). חברי קבוצה זו נשארו בארץ ישראל גם אחרי החורבן, ככל הנראה כיוון שהתגוררו באיזור הגליל העליון, המרוחק מירושלים המובסת, ובחלוף השנים המירו חלקם את דתם לאסלאם; כיום, שייכים לקבוצה זו מוסלמים סונים החיים בישראל.

ממצאים חדשים – העולים מתוצאות בדיקות גנטיות של כמה מוסלמים החיים בישראל – מעלים כי לשני "אבות" גנטיים אלו יש "אב-קדמון" גנטי משותף, להלן הקבוצה R1a-1345; קבוצה זו – מוצאה באנשים שחיו בסביבות הים הכספי, בסביבות המאה ה-20 לפנה"ס, בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל. נשים לב כי תקופה זו קרובה לתקופת האבות, בה התפצלו – על פי המסורת – בניו של יעקב, יצחק וישמעאל, להם מיוחסות היהדות והאסלאם. גם המיקום הגיאוגרפי מתאים לסיפור האבות, שכן אור כשדים, מקום מוצאו של אברהם אבינו, מזוהה – על פי המחקר והפרשנות – בדרום-מערב הים הכספי.

את הממצא הזה פירסם לפני ימים אחדים מאיר הלוי גובר, גנאלוג עתיר-פעלים, המתמחה במחקר גנאלוגי-גנטי. ניתן לקרוא כאן את מאמרו בנושא.

* * *

בעבר, כבר נמצאו עדויות גנטיות לקשרים היסטוריים בין יהודים מן המזרח לבין ערבים מוסלמים; החידוש של גובר הוא בהצביעו על המוצא האבהי המשותף הקרוב-יחסית של שתי תת-אוכלוסיות מעניינות במיוחד: יהודים-לוויים ומוסלמים ישראלים.

בכך, המידע הגנטי שופך אור על המסורות של היהדות ושל האסלאם, ובמובנים רבים מחזק את המסופר אודות מוצאן המשותף. והרי זה אך טבעי, שכן גם הסיפורים הללו וגם המוטציות הגנטיות מוטמעים בנו היטב ועוברים מדור לדור.

דבר נפל בישראל: ללשכת ראש הממשלה נכנס לאחרונה אדם חדש, לראשונה מזה 12 שנה. כאן, אשמח להאיר נקודה מעניינת נוספת בסיפורו של האדם ה-13 המכהן בתפקיד זה (הספירה לא כוללת את יגאל אלון, אשר שימש כראש ממשלה בפועל במשך 19 יום, לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול ועד להקמתה של ממשלה בראשות גולדה מאיר).

כבר היו לנו ראשי ממשלה בעלי פרקים ביוגרפיים משמעותיים הקושרים אותם לארצות הברית:

• דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, בילה בניו-יורק תקופה משמעותית מחייו (1918-1915), אליה היגר כשהיה כמעט בן 30; היה זה מספר שנים לאחר שעלה ארצה מפלונסק (Plonsk, כיום בפולין), ושם אף הכיר את פולה ונישא לה.
• גולדה מאיר, ראשת הממשלה הרביעית, חייתה בילדותה ובנערותה (1921-1906) במילווקי, ויסקונסין (Milwaukee, WI), ובדנוור, קולורדו (Denver, CO). היא נולדה בפינסק (Pinsk, בלארוס) ולאחר מכן עברה לקייב (Kiev, אוקראינה), משם היגרה לארצות הברית כשהיתה בת 8. בארצות הברית למדה בבתי ספר ובאוניברסיטה, ושם הכירה את בעלה, מוריס, ונישאה לו.
• בנימין נתניהו, ראש הממשלה היוצא, התגורר בשנות נערותו (1969-1963) בפרברי פילדלפיה, פנסילבניה (Philadelphia, PA), לשם עבר עם משפחתו בעקבות עבודתו של אביו. נתניהו למד בתיכון בארצות הברית. לאחר מכן, שהה בארצות הברית בשנות ה-70, לאחר שחרורו מצה"ל, שם למד לתואר ראשון ולתואר שני.

ועם זאת, ראש הממשלה החדש הוא בעל שורשים אמריקאיים עמוקים בהרבה מכל אלו.

נתחיל מהסוף: נפתלי בנט נולד בשנת 1972 בחיפה להוריו, ג'ים ומירנה. ההורים עלו ארצה מסן פרנסיסקו, קליפורניה (San Francisco, CA) מספר שנים קודם לכן, לאחר מלחמת ששת הימים. הם נולדו בעיר בה ניצב בגאון גשר שער הזהב, ושם גם נישאו בשנת 1966¹Ancestry.com. California, U.S., Marriage Index, 1960-1985 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations Inc, 2007.. הנה רישום הנישואים שלהם באינדקס הנישואים של מדינת קליפורניה:

על מנת להקל על קריאת פוסט זה, הגדוש בפרטים אודות שורשיו האמריקאיים של ראש הממשלה בנט, להלן תרשים מסכם (ליחצו להגדלה):

המשך הפוסט מפרט אודות כל אחד מענפים אלו.

משפחת האב – בנט

ג'יימס (ג'ים) סטיבן בנט (James [Jim] Steven Bennett) נולד ב-20 בספטמבר 1941 בסן פרנסיסקו²Ancestry.com. California Birth Index, 1905-1995 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations Inc, 2005.. בתמונה למטה: תמונתו של ג'ים בנט מתוך ספר המחזור של תיכון Lowell High School, משנת 1959³Ancestry.com. U.S., School Yearbooks, 1900-1999 [database on-line]. Lehi, UT, USA: Ancestry.com Operations, Inc., 2010.

משפחת אבי האב – בנט

אביו של ג'ים בנט היה סמואל בנט, יליד 1911 בעיר ניו יורק (New York, NY). במפקד הפדרלי משנת 1920 (ראו למטה) הוא מופיע עם הוריו, סטפן (Stephan) – בן 47, יליד "רוסיה" – ופרידה (Frida) – בת 40, ילידת גרמניה – באוקלנד, קליפורניה (Oakland, CA). איתם מתגוררת גם אחותו של סמואל, הלן (Helen), ואחייניתו של האב. סטפן היה מוכר בחנות נעליים. האב היגר לארצות הברית בשנת 1907, האם – בשנת 1889.

בכרטיס הרישום לגיוס של סמואל, מימי מלחמת העולם השנייה, מצוין כי הוא עובד במשרד ההגירה וההתאזרחות בבליית', קליפורניה (Blythe, CA):

כלומר, אבי-אביו של בנט הוא יליד ארצות הברית, בן למהגרים.

משפחת אם האב – סולמונסון

אמו של ג'ים בנט היתה שירלי איב לבית סולמונסון (Shirley Eve nee Solmonson), ילידת 1913 בסן פרנסיסקו. אף הוריה של שירלי הם ילידי ארצות הברית – האב, ג'וליאן (Julian), נולד בשנת 1884 במדינת ארקנסו (Arkansas); האם, נטי (Nettie, כך מופיע שמה במפקד הפדרלי לשנת 1920⁶Year: 1920; Census Place: San Francisco Assembly District 28, San Francisco, California; Roll: T625_141; Page: 1A; Enumeration District: 291) – בשנת 1893 במדינת קנטאקי (Kentucky). כאן נעוץ הקשר האמריקאי העמוק ביותר של ראש הממשלה בנט.

אגב, פרט מעניין עולה מן הבקשה שהגיש ג'וליאן זה, בשנת 1918, להנפקת דרכון אמריקאי (ראו למטה תמונתו וחתימתו מתוך הבקשה). הסיבה לבקשה: מינויו כמזכיר של "המועצה הלאומית לעבודת המלחמה של ימק"א (איגוד צעירי הנוצרים)" (National War Work Council of Young Men's Christian Association). ארגון זה הוקם כחלק מן הקמפיין הלאומי לגיוס צעירים לצבא ארצות הברית, כדי שייקחו חלק בלחימה במלחמת העולם הראשונה. את המאמץ ריכז מנהיג ימק"א דאז, ג'ון מוט (John Mott), שלימים זכה בפרס נובל לשלום (בשנת 1946).

משפחת אביה של אם האב – סולמונסון

ג'וליאן – סבא-רבא של נפתלי בנט – נולד להורים ילידי ארצות הברית: האב, סולומון (Solomon), יליד 1855 בקליפורניה; האם, שרה (Sarah), ילידת 1867 במדינת טנסי (Tennessee). סולומון ושרה קבורים בבית העלמין Hills of Eternity Memorial Park בסן פרנסיסקו (הנה צילומי מצבותיהם).

באותו בית עלמין טמונים גם הוריו של סולומון – יוליוס (Julius) ופאולין (Pauline) – ילידי 1823 ו-1830, בהתאמה. על פי הכתוב על מצבותיהם, יוליוס נולד ב – Lobsenz, פרוסיה (כיום Łobżenica, פולין), ופאולין נולדה ב – Zempelburg, גרמניה (כיום Sępólno Krajeńskie, פולין). במפקד הפדרלי של 1880 מופיע מקצועו של יוליוס כסוחר יין⁸Year: 1880; Census Place: San Francisco, San Francisco, California; Roll: 77; Page: 47B; Enumeration District: 149, ובמפקד של 1870 (ראו למטה) הוא מופיע כסוחר במכולת⁹Ancestry.com. 1870 United States Federal Census [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations, Inc., 2009. Images reproduced by FamilySearch.. בני הזוג יוליוס ופאולין התגוררו בעיירה נאפה, קליפורניה (Napa, CA). ברישום לספר הבוחרים בעיירה נאפה, קליפורניה, מופע בשנת 1867 יוליוס סולומונסון, סוחר בן 43 (כלומר, יליד 1824), יליד פרוסיה, אשר התאזרח בסן פרנסיסקו בשנת 1856¹⁰California State Library; Sacramento, California; Great Registers, 1866-1898; Collection Number: 4-2A; CSL Roll Number: 29; FHL Roll Number: 977081; כל הפרטים מתאימים ליוליוס "שלנו", ואם אכן כך – הרי שניתן להניח שהגיע לארצות הברית שנים ספורות לפני שנת 1856.

הוריה של שרה – יוסף ואווה ון-רונקל (Joseph, Eva van Ronkel), ילידי הולנד בשנים 1840 ו-1844, בהתאמה – קבורים בבית העלמין Zion Gardens בשיקגו, אילינוי (Chicago, IL). הם מופיעים במפקד הפרדלי של 1870 עם ילדיהם, ביניהם שרה. על פי הבקשה לדרכון של בנם, סמואל, הם הגיעו לארצות הברית בשנת 1860¹¹National Archives and Records Administration (NARA); Washington D.C.; Roll #: 1459; Volume #: Roll 1459 – Certificates: 128376-128749, 11 Jan 1921-12 Jan 1921. הוריה של אווה – אייזק סלומון וקלרה הייליגרס (Isaac Solomon, Klara Heiligers), ילידי 1823 ו-1822, בהתאמה, ברוטרדם, הולנד (Rotterdam, The Netherlands) – קבורים בבית העלמין Baron Hirsch בממפיס, טנסי (Memphis, TN).

מעניין לציין כי אדם בשם אייזק הייליגרס מופיע כמי ששירת במלחמת האזרחים בטנסי בצבא הקונפדרציה – בגדוד השלישי (הגדוד של ממפיס) של חיל הרגלים של טנסי – בהגנה איזורית, הוא התגייס והשתחרר בדרגת טוראי¹³National Park Service. U.S., Civil War Soldiers, 1861-1865 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations Inc, 2007.. הגדוד הוקם בסוף שנת 1861. חיפוש במדריכים המקומיים של טנסי מעלה כי מופיע בהם רק אדם אחד בשם אייזיק הייליגרס בשנים ההן, ולכן יש יסוד להניח כי אכן מדובר באייזיק "שלנו", היינו סב-סבת-סבתו של נפתלי בנט. לוח הזמנים מסתדר, כיוון שאייזק היגר לארצות הברית ביום 31 בדצמבר 1860, ביחד עם אחיו, ג'ייקוב (Jacob). הנה רישום הכניסה שלהם לנמל ניו יורק¹⁴Year: 1860; Arrival: New York, New York, USA; Microfilm Serial: M237, 1820-1897; Line: 6; List Number: 1247:

כלומר, בהתייחס לאב של אם-אביו של בנט – ארבעת סביו היגרו לארצות הברית, ואף צמד אחד של הורי-סבתא. בני הדור המוקדם ביותר שהיגרו לארצות הברית הם הסבא והסבתא של הסבתא של הסבתא של נפתלי בנט!

משפחת אמה של אם האב – הירש

כאמור, במפקד הפדרלי לשנת 1920 מופיע שם האם כ"נטי", אך ככל הנראה מדובר בטעות. שם האם הוא קלרה (Clara), והיא נולדה לנטי (מקור הטעות!) ויוסף סמואל הירש (Joseph Samuel Hirsh) – הוא יליד גרמניה בשנת 1853, היא ילידת קנטקי בשנת 1842 להורים ילידי גרמניה (לפי הכתוב על מצבתם: בוואריה): אנדרו (Andrew, יליד 1827) והלנה (Helena, ילידת 1822) ביסינגר (Bissinger)¹⁵Year: 1900; Census Place: San Francisco, San Francisco, California; Page: 5; Enumeration District: 0176; FHL microfilm: 1240104. פרטי המשפחה מופיעים במפקד הפדרלי לשנת 1900, למטה. קלרה נפטרה בשנת 1918 וטמונה ליד הורי בעלה, סלומון ושרה. הבעל נישא בשנית. הוריה של קלרה קבורים בבית העלמין Home of Peach בסן פרנסיסקו.

משפחת האם – לפקו/לבקוביץ

מֶרְנָה לאה לֶפְקוֹ (Myrna Leah Lefko) נולדה ב-25 בדצמבר 1942 בסן פרנסיסקו¹⁶Ancestry.com. California Birth Index, 1905-1995 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations Inc, 2005..

"לפקו" הוא גירסה אמריקאית לשם המקורי של המשפחה – לבקוביץ, כפי שעולה ממסמכי ההתאזרחות של אבי-האם. בבקשה להתאזרחות¹⁷National Archives at San Francisco; San Bruno, California; NAI Number: 605504; Record Group Title: RG 21; Record Group Number: Records of District Courts of the United States, 1685-2009, אותה הגיש בשנת 1946, מציין הסב את שלושת השמות בהם היה ידוע: Israel Levkovich, Israel Levkovicz ו -Irvin Lefko. במסמך זה (ראו למטה), שהיווה את הצעד הראשון במסע הארוך להתאזרחות, מציין לפקו כי נולד בשנת 1905 בסמולנסק (Smolensk, רוסיה), אשתו, מילדרד (Mildred), נולדה בשנת 1903 בנובוגרודק (Navahrudak, היום בבלארוס); הוא היגר לארה"ב בשנת 1931, היא – בשנת 1930 (והתאזרחה שנתיים לאחר מכן במדינת ניו-יורק). בני הזוג נישאו בשנת 1936 בברוקלין, ניו יורק. לפקו מצהיר כי הוא ספר במקצועו. על פי מפקד האוכלוסין הפדרלי משנת 1940, היתה מילדרד מרכזנית במפעל לייצור בגדים¹⁸Year: 1940; Census Place: San Francisco, San Francisco, California; Roll: m-t0627-00307; Page: 11A; Enumeration District: 38-228.

כלומר, אמו של נפתלי בנט נולדה בארצות הברית לזוג מהגרים.

יצחק (בוז'י) הרצוג הוא הנשיא הנבחר של מדינת ישראל, ובעוד שבועות אחדים יושבע ויכהן כנשיא האחד-עשר של ישראל. סיפורו וסיפור משפחתו מעלים מספר נקודות מעניינות בהקשר המשפחתי והגנאלוגי.

בדרכו של האב. יצחק הרצוג יכהן באותו התפקיד בו כיהן אביו, חיים הרצוג, אליו נבחר לפני כארבעים שנה. בהיסטוריה של מדינת ישראל רשומים מספר זוגות של הורים וילדיהם שכיהנו כחברי כנסת – למשל, שמואל דיין ובנו משה דיין, ובהמשך גם בתו של משה, יעל דיין; מנחם בגין ובנימין זאב בגין; יצחק שמיר ויאיר שמיר; יוסף (טומי) לפיד ויאיר לפיד; דוד לוי ואורלי לוי-אבקסיס; ועוד. בעולם הגדול זכינו כבר לראות זוגות של אב ובן שכיהנו בתפקיד הנשיא. מוכרת מאוד הדוגמה של ג'ור'ג ווקר בוש, נשיאה ה-43 של ארצות הברית, בנו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שכיהן באותו התפקיד שתי קדנציות קודם לכן. ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, הקדים בארבע קדנציות את בנו, ג'ון קווינסקי אדמס, שכיהן באותו התפקיד. אגב, הנשיא ה-23 של ארצות הברית, בנג'מין האריסון, היה נכדו של הנשיא התשיעי, וויליאם הנרי הריסון. בטוגו מכהן היום נשיא שגם אביו היה נשיא, וכך גם בסוריה ובעבר גם בקוריאה הדרומית. בהודו כיהנה ראשת ממשלה שאף אביה היה ראש ממשלה. ככלל, התופעה אינה נדירה.

עיסוק משפחתי. כפי שכתבתי כאן לפני מספר חודשים בהקשר של הזמר ליאור ייני ז"ל (תחת הכותרת "הגֶן האומנותי"), מוכרים לנו מקרים בהם תת-ענפים משפחתיים מזוהים עם עיסוק מסוים. תופעה זו מודגמת אצל משפחתה של רעייתו של הנשיא הנבחר, מיכל. אצל דודהּ של אשת-הנשיא-הנבחר, אורי אפק, בולט הקשר המשפחתי הספורטיבי: הוא עצמו היה ספורטאי, מאמן לאומי ושימש כמפקח על החינוך הגופני במשרד החינוך; רעייתו היא סופרטאית ומורה לחינוך גופני; אחד מבניהם הוא בעל דוקטורט בחינוך גופני; ובתם נשואה לכדורגלן עודד מכנס.

בשם הסב, ומאותו השבט. הנשיא הנבחר נקרא על שם סבו, יצחק אייזיק הלוי הרצוג. מכאן גם נובעת שייכותו לשבט הלוי – שיוך שעובר לאורך הדורות מאב לבן. יואל הרצוג, אחיו של הנשיא הנבחר, נקרא על שם הסבא-רבא, יואל לייב הלוי הרצוג. התופעה הזו – קריאה על שם אב קדמון – נפוצה מאוד ביהדות. לעבדכם הנאמן יש אח שקרוי על שם סבו ודוד שקרוי על שם סבו ודוד אחר שהיה קרוי על שם סבו; ואגב, גם עבדכם הנאמן צאצא לשבט הלוי. לפיכך, לא ייפלא שגם נשיאי עבר נקראו על שם סבם או אבי-סבם: עזר ויצמן (על שם סבו מצד אביו), זלמן שז"ר (על שם אביה של סבתו מצד אמו), וגם הנשיא הנוכחי, ראובן (רובי) ריבלין, קרוי על שם אבי-אביו.

בקיצור, שם משפחה. אמו של הנשיא הנבחר, אורה, נולדה למשפחת אמב"ש, ראשי תיבות של "אני מאמין באמונה שלמה". שמות משפחה רבים נגזרים מראשי תיבות. שם המשפחה אזולאי נגזר כראשי תיבות של הפסוק "אשה זונה וחללה לא ישא" (ויקרא, כ"א, ז'), המדגיש את אחד האיסורים על כהנים – כלומר, זהו שם משפחה שאפיין כהנים. דוגמה מוכרת יותר היא כ"ץ (כהן צדק), דוגמה מוכרת פחות היא השם הילולה/הילולא/גילולה/גילולא, שמקורו בשם הילולע, ראשי תיבות של "הגדול יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום" (ישעיהו, ס', כ"ב), ששימש כשם קוד למשפחות שהסתירו את יהדותם בתקופת האנוסים בספרד. דוגמה מאלפת לשם משפחה שהוא ראשי תיבות היא השם שז"ר, שמו של נשיא המדינה השלישי, ראשי תיבות של שמו המלא הקודם, שניאור זלמן רובשוב.

הזמר והשחקן ליאור ייני נפטר הערב, והוא בן 84. סיפור חייו מעלה כמה סוגיות מעניינות מבחינה גנאלוגית.

שם פרטי. ייני, יליד 1936, טען בראיון שנתן לפני שנים אחדות ל"מעריב" כי הוא היה הראשון בארץ שנקרא בשם הפרטי ליאור.

זהויות כפולות. נישואיו הראשונים של ייני היו לנעמי פולני, ולזוג נולדו שני ילדים, יותם ואיה. בהמשך, נישואיו השלישיים היו לאחייניתה של נעמי פולני (בתו של דב פולני), ולזוג נולד ילד אחד (הלוא הוא שחקן הכדורגל שֶרָן ייני). יוצא, אם כך, שבעבור ילדיו מנישואיו הראשונים – בת-דודתם היא גם אמם החורגת. בעבור האשה השלישית, דודתה היא גם האקסית המיתולוגית של בעלה. בעבור שרן, סבא שלו (דב פולני) הוא גם סוג-של-דוד שלו (שכן הוא אח של אשתו הקודמת של אביו. אם כי רוני בטח היה חולק על זה). אמנם לא לגמרי קרוב, אך זה מזכיר לי את הסיפור (והשיר) על האדם שהיה סבא של עצמו.

רופא וזמר מפורסמים במשפחה המורחבת. נעמי פולני, אשתו הראשונה של ייני, היתה נכדתו של ד"ר חיים חיסין, פעיל ציוני, רופא ומראשוני תל אביב. בתו של חיסין, עדה, היא אמה של פולני. בת אחרת של חיסין, עדה, נישאה לאברהם פינקלשטיין, ובנם, דניאל, הוא אביו של הזמר גידי גוב.

הגֶן האמנותי. במשפחות רבות ישנם ענפים המתאפיינים במקצוע מסויים או בכשרון מסויים. אין בהכרח מדובר בהורשה גנטית, אלא בעיקר בהורשה סביבתית. אצלי במשפחה בולט הענף שנישא למשפחת רובוביץ הירושלמית, אשר אחדים ממנו היו רוקחים, כמו גם הענף של משפחת כרמי (ינובסקי), שרבים ממנו היו – ועודם – מוזיקאים (ראו, למשל, כאן). הוריו של ייני היו ממייסדי קיבוץ אפיקים. אמו, פנינה, היתה ציירת. ייני עסק במשחק ושירה, ואחיו, עודד, היה נגן חליל (השניים פעלו יחד בלהקת "החמציצים"). בנו של ליאור ייני, היה אף הוא שחקן וזמר.

יהי זכרו ברוך.

רוני סיפר כאן לפני כמה ימים על המאבק שמתחולל בימים אלו בין רוסיה לבין אוקראינה על מקורו של הבורשט, הלוא הוא מרק סלק. הפוסט, שנסוב סביב חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 – חוק בלתי-גנאלוגי בעליל – הוצדק על ידי רוני בכך "שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו".

אכן, גם בבלוג הזה מודגש תכופות הקשר ההדוק שבין אוכל להיסטוריה משפחתית. כחסיד גדול של אוכל ושל סיפורים ושל היסטוריה משפחתית – השילוב של שלושת אלו מלהיב אותי מאוד. העגבניה שהדגימה לי קירבת משפחה ביני לבין משפחה אוסטרלית היא, ללא ספק, שילוב מוצלח במיוחד של השלשה הקדושה הזו. וכמובן, הסיפור על הגילוי הגדול שלי על מקורו של הצ'ונט המשפחתי הוא דוגמה נוספת.

אבל הבורשט עליו סיפר רוני הזכיר לי את הסיפור הטוב מכולם, זה שלא רק גילה לי משהו חדש על ההיסטוריה המשפחתית שלי, אלא שגרם לי, באמצעות חיבור היסטורי-משפחתי, לשנות התנהגות ולגלות משהו חדש על עצמי. כי כל השנים ידעתי שאני שונא סלק, וכל נסיונותיי לצרוך אותו בצורות שונות הובילו אותי לחזק את דעתי זו. ואז, טעימה אחת מסלט סלק אוקראיני, במיפגש של פורום "שורשים משפחתיים", אותו הכינה חברת פורום שמוצאה מאוקראינה, על פי מתכון משפחתי – שיחררה לי את כל החסמים. סכר-הסלק נפרץ ברגע ההוא, לפני כתשע שנים. ולמה דווקא הסלט הזה פרץ אותו? מוצאה של סבתי (אם-אמי), בצילה לא זכיתי לגדול (היא נפטרה כשהייתי בן שנתיים), הוא מאוקראינה. במובן עמוק כלשהו, הסלט ההוא משך אותי אליו וגרם לי להתחבר אליה, והצליח לשנות אצלי התנהגות ארוכת-שנים.

את הסיפור המלא – בליווי המתכון – פרסמתי בזמנו בבלוג האחר שלי. ומאז ועד היום אני ממשיך ליהנות מסלק בכל צורה שהיא.

אנשים רבים מכירים זאת: יש שאלה מסויימת שמופנית אליהם תדיר, אם בגלל תפקידם או בגלל עיסוקם או בגלל מקום מגוריהם או בגלל ההרכב המשפחתי בו הם חיים או בגלל סיבה אחרת. לאחר שגרתי זמן מה בארצות הברית, היתה מאוד שכיחה השאלה "יקר שם?", אשר הופנתה אליי באופן תדיר על ידי מכרים שונים; לאחר שחזרתי מארצות הברית, הופנתה אליי תדיר השאלה "לא רצית להישאר שם?".

ובעבור מי שעוסק במחקר גנאלוגי – השאלה השכיחה ביותר היא "למה?". ובגירסה הארוכה יותר, "למה אתה מתעסק עם זה?". היגגתי כאן בעבר בנושא, ובהזדמנות אחרת אף ניסיתי לתת תשובה מוחצת (אזהרת קלקלן: יצר המציצנות), אך גם אז יצאתי כשחצי תאוותי בידי.

לרגל החודש הלאומי להיסטוריה משפחתית, המצויין בארצות הברית במהלך אוקטובר – בתוקף החלטת קונגרס משנת 2001 (ובטח לא תופתעו לשמוע שהסנאטור שיזם אותה הוא מורמוני מיוטה…) – פרסמה השבוע העיתונאית האמריקאית ליבי קופלנד (Libby Copeland) את גירסתה לתשובה לשאלה הנפוצה. מעניין לציין כי עיקר העניין של קופלנד במחקר הגנאלוגי התנקז בשנים האחרונות לסוגיית בדיקות הדי.אנ.איי הגנאלוגיות; לפני שבועות אחדים פורסם ספרה בנושא, The Lost Family.

את תשובתה לשאלה הנפוצה פירסמה באתר Psychology Today.

קופלנד טוענת כי המבט אחורה אינו בא במטרה להוכיח את הקשר, אלא מתוך סקרנות אשר מוּנעת מתחושה של היעדר שורשים, שיכולה להתפרש גם כחוסר יציבות. הזמן שחלף מאז חיו אבותינו ואמותינו הקדמונים "הפשיט" לאט לאט מעל הצאצאים את סממני העבר (תרבות, שפה, מנהגים, אוכל). לעתים, הזמן שחלף הותיר חורים של אי-ידיעה, עד שאנשים רבים החיים כיום אינם יודעים מאין הגיעו אבותיהם ואמותיהם הקדמונים (בהקשר האמריקאי – הדבר נכון בפרט אצל אוכלוסיית האפרו-אמריקאים).

קופלנד טוענת שהנהייה אחר העבר המשפחתי – מקורָה במשיכה שלנו לסיפורים, ובכך שהסיפור המשפחתי משתלב בסיפור ההיסטורי הכללי ומסייע לנו להבין את הנרטיב שלנו בהווה. אנו עשויים למצוא נחמה בעובדה שלסיפור המשפחתי יש סוף ידוע (עובדת קיומנו), ובמציאות הנוכחית זו נחמה גדולה.

הנבירה בעבר המשפחתי מסייעת לנו גם להבין את ההווה המשפחתי – תווי הפנים של בני משפחה, תכונות אופי, מנהגים מסויימים. כשחושפים אותם – מזהים תבניות, כלומר הֶסברים למה שאנחנו רואים היום.

מעניין כי העִניין בעבר המשפחתי גובר בימי הקורונה, אולי בעקבות פחד מן הלא-נודע. רבים החלו לחפש דווקא בתקופה הזו את הוריהם הביולוגיים ובני משפחה "אבודים" אחרים, כי הם מרגישים שאין להם מה להפסיד עכשיו.

אם כך, על פי קופלנד, הנבירה בעבר המשפחתי קשורה ישירות להווה של קִיוּמנו – אנו חשים מנותקים, מבולבלים, לא יודעים מה היה בעבר ולא יודעים מה יהיה בעתיד. הסיפורים ההיסטוריים ממשפחתנו מספקים לנו בסיס כלשהו להבנת עצמנו ומשפחתנו בהווה. זוהי תובנת מעניינת, והיא תקֵפה, לדעתי, גם לגבי מחפשי-שורשים בתרבות המערב שמחוץ לארצות הברית, ישראל בתוכה.

בפרט, מנסחת יפה קופלנד את מה שאני חש כבר מזמן: הנבירה בעבר – ולא משנה כמה רחוק נגיע בה – מתחילה ונגמרת בכלל בהווה.

אתמול הלכה לעולמה שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, רות ביידר גינסבורג. גינסבורג נולדה בניו יורק למשפחה יהודית – אביה היגר בילדותו לארצות הברית, אמא נולדה בניו יורק חודשים ספורים לאחר שהוריה היגרו לשם. לאורך כל השנים, שמרה ביידר את שם נעוריה (ביידר), ונשאה אותו לצד שם נישואיה (גינסבורג).

שם נעוריה של השופטת, ביידר (Bader), קרוי, ככל הנראה, על שם מקצוע. על פי ספרם של גוגנהיימר וגוגנהיימר, המשמש כתנ"ך של פירושי שמות משפחה יהודיים – משמעות השם היא רופא, על פי מילה בגרמנית גבוהה, או רופא לא אקדמאי, על פי מילה בגרמנית שאינה בשימוש כבר. בוויקיפדיה באנגלית, מופיע הפירוש לשם גרמני זה כ – Barber surgeon, מה שניתן לתרגם כסַפָּר-מנתח, ובהחלט מתכתב עם ההגדרה של ביידר.

מסתבר שסַפָּר-מנתח היה עיסוק שכיח בימי הביניים, ונושא תפקיד זה היה דואג למרבית צרכיהם של החיילים החוזרים מן הקרב, החל מקיצור שערם ועד קטיעת אבריהם במידת הצורך. הקורא ההדיוט של ימינו (להלן, אני, כשקראתי על המקצוע הזה תוך כדי ההכנות לכתיבת הפוסט הזה) יתהה בוודאי מה הקשר בין תספורת לקטיעת איברים? ובכן, התשובה פשוטה: תער חד! אותו כלי, אשר דורש מיומנות כלשהי בשימוש בו, שימש את הספרים-מנתחים לצרכים שונים.

ייתכן והספר-מנתח ירש את תפקידו המגוון מבעל תפקיד קדום אחר: עוזר בבית המרחץ. בימים בהם אנשים התקלחו בבתי מרחץ ציבוריים, הם היו מסתייעים שם בעוזרים שתפקידם היה מגוון, החל בתספורת וכלה בעקירת שיניים (שתי פרקטיקות שהיו מקובלות כחלק מתהליך הניקוי). בית המרחץ, Bath באנגלית, נקרא בגרמנית Bad, ומכאן שם המקצוע Bader.

מקצוע קדום זה, אשר כבר נעלם מן העולם, מונצח עד היום אצל יהודים רבים – כולל אצל אלכסנדר ביידר, אחד המומחים הגדולים בחקר שמות יהודים – ומשמר סיפורה של תקופה. הדבר נכון לגבי שמות משפחה רבים אשר מתעדים עולם הולך ונעלם (או נעלם לגמרי) של מקצועות שונים ומשונים. כדאי לקרוא אצל רוביק רוזנטל על רוקמי הפנינים (פרלשטיקר) ואומני הטקסטיל (פוזמנטירר) ועוד כהנה וכהנה.

חותמו של המקצוע האבוד נותר לא רק בשמות משפחה, אלא גם בסמל מוכר של ספרים בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם: מוט לבן עליו מצויירים קו ספירלי אדום וקו ספירלי כחול. כדאי לקרוא על כך במדור "שאל את המומחה" באתר מכון דוידסון למדע.

שם משפחתו של בעלה, גינסבורג Ginsburg הוא סטנדרטי יותר. מקורו, ככל הנראה, בעיירה בשם זה, בגרמניה. Günzburg – אשר בעצמה נקראת על שם נהר הגונץ הזורם ממנה דרומה – היא עיירה בבוואריה, ומקובל להניח שרוב הנושאים שם זה – מקורם בעיירה זו. עם זאת, קיימות עיירות נוספות בשמות דומים במקומות אחרים באירופה.

בביצה הפוליטית הישראלית מבוססים לרוב אנשים הקשורים אחד לשני במיני קשרים מורכבים, כולל קשרים משפחתיים שונים ומשונים. בפורום "שורשים משפחתיים" מיפינו בעבר את הקשרים המשפחתיים בין חברי הכנסת לדורותיהם (פרויקט שאף הוצג ליו"ר הכנסת דאז והנשיא דהיום, רובי ריבלין). רבים מחברי הכנסת בהווה ובעבר מקושרים היום באמצעות פרופילים שלהם באתר ג'ני. (רוני תהה כאן בעבר האם מישהו ירים את הכפפה וימפה, באופן דומה, גם את קשרי המשפחה בביצה המשפטית הישראלית.)

עם סיום מערכת בחירות משולשת ועם השבעתה של ממשלה חדשה, יש צורך לעדכן את הרשימות ואת הקשרים הללו, אך בטרם המשימה הזו תושלם – הפעם אשמח להפנות זרקור למידע מעניין שעולה משמות המשפחה של השרים החדשים. ואף מילה על פוליטיקה!

שמות המשפחה של השרים החדשים מהווים פסיפס מעניין, המדגים כמה מן הפרקטיקות המקובלות למתן שמות משפחה יהודיים.

יידיש שפה יפה

ראש הממשלה החֲלִיפִי (ודוק: לא חלופי!), בני גנץ, יכהן כראש ממשלה רק חצי קדנציה (ורק זה אם יבשילו כל התנאים). ועם זאת, פירוש שם משפחתו: שלם (מגרמנית). כך, השם גנצפריד – למשל, של ר' שלמה בן יוסף גאנצפריד – משמעותו שלום שלם ("פריד" ביידיש = שלום).

שם משפחתו של שר הבינוי והשיכון, יעקב ליצמן, הוא מקביל לשם המשפחה ליטמן, שבתורו נגזר מן המילה "לִיט", שעשוי להיות קיצור של מילה בשפה הסלבית שפירושה לא חברי, מלא שנאה, נורא. ומן הצד השני של סקאלת התארים, שם משפחתו של יולי אדלשטיין, שר הבריאות, מרמז על אצולה (פירוש המילה "אַדֶל"), עם תוספת סלע ("שטיין"), כלומר סלע אציל.

ועוד שפות זרות

מיכאל ביטון, שר במשרד הביטחון, הוא צאצא להורים אשר עלו ארצה ממרוקו, ושם משפחתו אכן נפוץ מאוד בקרב יהודים שהינם מצאצאי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו. השם ביטון הוא גלגול של המילה הספרדית ויטה, שפירושו חיים. ואם כך, כשמו כן תפקידו – שר במשרד שאחראי על שמירה על החיים. גם שמו של יעקב אביטן, השר לענייני דת, נגזר מאותה המילה בספרדית.

יואב גלנט, שר החינוך, שואב אף הוא את שם משפחתו ממילה זרה. גלנט בפולנית = אמיץ. ייתכן אף ששם זה נגזר מן המילה האיטלקית "גלנט", שמשמעותה אציל.

ייתכן ומשמעות שמו של שר הדיגיטל והסייבר הלאומי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת, דודי אמסלם, נגזר מן המונח הערבי שפירושו צייתן/כנוע; פירוש אחר לשם זה מבוסס על המונח העברי עם שלם.

שם משפחתה של מירי רגב, שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, הוא שם עברי. שמה מבית, סיבוני, נגזר, ככל הנראה, מן המילה הארמית סבע, שפירושה שָׂבֵעַ.

אמור לי מהו שמך ואומר לך מאיפה אתה (אבל לא בדיוק)

שמו של שר הביטחון החדש, גבי אשכנזי, מספר סיפור מעניין, שכן על פי שמו ניתן לקבוע כי אבותיו הקדמונים דווקא לא היו אשכנזים. הכיצד? אחת הסיבות ההיסטוריות למתן שמות משפחה היא הצורך לזהות אנשים בתוך קהילתם. אם כל מי שהתגורר באשכנז (כינוי מימי הביניים להתיישבות היהודית בדרום מערב אירופה, ובהמשך כינוי לגרמניה) היה נקרא "אשכנזי" – הרי שלא ניתן היה להבדיל בין האנשים. לפיכך, אנו מבינים שהשם אשכנזי ניתן ליהודים מאשכנז שהיגרו למדינות אחרות, ובפרט לדרום אירופה ולצפון אפריקה. כך, הבדילו בינם לבין המקומיים, שהיו מקרב יהדות ספרד. כך המקרה גם לגבי צנעני (על שום צנעא, תימן), וורשבסקי (על שום וורשה, פולין), אמסטרדמסקי (על שום אמסטרדם, הולנד), ועוד רבים. כל אלו ניתנו לאנשים אשר היגרו מן המקום על שמו נקראו בזמן שכבר לא התגוררו במקום הזה.

המחצית השניה של שם משפחתה של אורלי לוי-אבקסיס, השרה לקידום קהילתי, עשויה להיות אף היא נגזרת של שם מקום, על שם העיר הרומית העתיקה בקסיס Bacassis, אשר נמצאה באיזור צפון-מזרח ספרד של ימינו (בסביבות ברצלונה, ועל שמה קרויה עיר ספרדית הנמצאת באותו איזור). על פי הסברה, את העיר בנו יהודים מארצות ערב. שם העיר הרומית העתיקה נגזר משמו של האל בכחוס מן המיתולוגיה הרומית, שפירוש שמו יין. אפשרות נוספת היא שהשם אבקסיס פירושו אבי הקשיש או אבי הקואסיס (=בערבית כהן).

גם שם משפחתו של חילי טרופר, שר התרבות והספורט, נגזר משם מקום: טרופאו/טרופ (Troppau/Tropp), אשר היתה שייכת לשלזיה, נמצאת היום בצ'כיה ונקראת אופבה Opava. כך גם שמו של יובל שטייניץ, שר האנרגיה, אשר שם משפחתו עשוי להיגזר מן העיירה הצ'כית Ždánice ששמה הגרמני היה שטייניץ; פירוש נוסף לשם משפחה זה נגזר מן המילה היידית "שטיין", שפירושה סלע.

שם משפחתו של השר בלי תיק, צחי הנגבי, נגזר, כמובן, מן המילה "נגב". אגב, שם המשפחה המקורי של אביו של הנגבי, שטראוסברג, נגזר, ככל הנראה, מן המילה הגרמנית שטראוס, במובן של צרור, או במובן של בת יענה (סמל ששימש לסימון בתים בגרמניה בימי הביניים).

מצטרפים לקבוצה זו שם המשפחה השני של גילה גמליאי-דימרי, הנקרא על שם העיר דמאר בתימן (וככזה הוא קשור לשם דמארי), כמו גם שם המשפחה של אריה דרעי, שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אשר נגזר משם העיירה דרע במרוקו.

פירוש נוסף לשם משפחתו של השר דודי אמסלם הוא בשיוכו לעיר בשם זה במקורו. גם שמה של השרה לענייני התיישבות, ציפי חוטובלי, עשוי להיגזר משם של מקום, במקרה הזה עיירה בשם חוֹטֵבִי בגיאורגיה.

הראשונים והשניים במעלה

ובחזרה ללוי-אבקסיס. החלק הראשון של שם משפחתה משייך את הענף הזכרי של אבותיה הקדמונים לשבט הלוי, וכבר נמצא חיזוק מדעי לקשר המבוסס-שם הזה. שימו לב שאם הגירסה השנייה לשם אבקסיס רלוונטית (כלומר, שמשמעותו אבי הכהן), הרי שהיא נושאת על גבי שמה שיוך הן לכהנים והן ללוויים.

אזכור ישיר לכהנים מופיע בחלק השני של שם משפחתה של אורית פרקש-כהן, השרה לנושאים אסטרטגיים, אצל מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, וגם אצל אלי כהן, שר המודיעין, ואצל ישראל כ"ץ (=כהן צדק), שר האוצר. כמו אצל הלויים, גם כאן נמצא חיזוק מדעי לקירבה המשפחתית בין הנושאים שם זה.

שימו לב שעל פי המסורת, הלויים והכוהנים הם קרובי משפחה, שכן שניהם צאצאי שבט לוי (סבו של אהרון הכהן מצד אמו). הכוהנים הם צאצאיו של אהרון הכהן, ואילו הלויים הם צאצאי שבט לוי שאינם צאצאיו של אהרון הכהן.

כל עבודה מכבדת בעליה

אלון שוסטר, שר החקלאות ופיתוח הכפר, נושא שם שבעליל אינו חקלאי. שוסטר הוא סנדלר (מגרמנית). גם שמו של יועז הנדל, שר התקשורת, נגזר מעיסוק, שכן "הנדל" היא מילה גרמנית למיסחר.

שר המשפטים החדש, אבי ניסנקורן, נושא שם משפחה שתחילתו נגזרת מן המילה היידית נוּס (=אגוז) וסופו מן המילה קורן (=גרעין, כמו גרעין חיטה). כלומר, משמעות שמו היא: גרעין האגוז.

ולגבי החלק הראשון של שם משפחתה של אורית פרקש-כהן – פירושו זאב (פרקש). חיה נוספת אשר נתנה אותותיה בממשלה הנוכחית היא הזמיר; בגרמנית – נכטיגל, שם המשפחה המקורי של משפחתו של אסף זמיר, שר התיירות החדש.

בשם האב (או האם)

איציק שמולי, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, נושא בשם משפחתו את שמו של אב קדמון בשם שמואל. לצידו, עומר ינקלביץ', שרת התפוצות, נושאת את שמו של האב הקדמון יעקב (עם הסיומת "ביץ", שמשמעותה "הבן של"). גם שם משפחתו של זאב אלקין, השר לענייני השכלה גבוהה ומשלימה והשר לענייני מים, נגזר משם אב קדמון, אליק. ככל הנראה, גם שם המשפחה הראשון של גילה גמליאל-דימרי, השרה להגנת הסביבה, נגזר משם פרטי. גם שם המשפחה של השרים עמיר פרץ, שר הכלכלה והתעשייה, ורפי פרץ, שר ירושלים ומורשת, נגזרים משם פרטי של אב קדמון.

שם משפחתו של אמיר אוחנה, השר לבטחון פנים, מבוסס, כנראה על שם אם קדמונית: חנה.

ועוד שם אחד

האחרון ברשימה, שהוא גם הראשון בממשלה, ראש הממשלה הראשון ברוטציה הוא בנימין נתניהו. פירוש שמו: אלוהים נתן. אני מניח שאפשר לתת מדרש שם רציני על השם הזה, אבל הבטחתי בלי פוליטיקה…

* * *

נעדרים מן הרשימה: יזהר שי, שר המדע והטכנולוגיה, אשר לא הצלחתי לאתר את המקור לשם משפחתו המעוברת; פנינה תמנו-שטה, שרת העלייה והקליטה, אשר לא הצלחתי להתחקות אחר משמעות שם משפחתה; גלעד ארדן, השר לשיתוף פעולה איזורי, שלא הצלחתי לאתר את מקור שם משפחתו.

מקורות

בעיקר התבססתי על ספרם הנפלא של היינריך ואווה גוגנהיימר, שמהווה מילון אטימולוגי של שמות משפחה יהודים, ועל מאגר שמות המשפחה ע"ש ממי דה-שליט, פרויקט וותיק של בית התפוצות.

[הפוסט נערך ביום 10 בדצמבר 2019, על מנת לשקף נאמנה את היוזמה שמאחורי "גרייבז", וזאת לאחר התכתבויות עם אנשי החברה.]

כבר לפני למעלה מחמש שנים סיפרנו כאן על תחייתם של בתי העלמין, וליתר דיוק, של פלטפורמות ופרויקטים לתיעוד בתי עלמין. "מצא קבר" הוותיק ו"מיליארד קברים" הטכנולוגי הפכו כבר לעניין שבשיגרה בעבור מחפשי קברים, ובאופן לא מפתיע הפכו גם למקור הכנסה בעבור בעלי האתרים; בעוד הראשון מסתפק במכירת מרצ'נדייז עם לוגו האתר, השני מוכר גם ערכות לניקוי מצבות.

לפני כמה חודשים, הודיעו בחברת "מיי הריטייג'" – אשר חתמה על שיתוף פעולה עם "מיליארד קברים" לפני שנים אחדות – כי היא השלימה את תיעוד כל בתי העלמין בישראל, פרויקט שמקיף כ – 3.5 מיליון מצבות!

אך גם כשנראה שהמשימה החשובה הושלמה, הראש היהודי ממשיך להמציא לנו פטנטים. Gravez, אשר הושק לפני מספר חודשים, הוא הפיתוח החדש של חברת "קורידו", ומתיימר להיות הוויז של בתי העלמין. החידוש הגדול שהביא עמו "מצא קבר" היה מיקור-המונים (crowd sourcing) של אינדוקס רישומי קבורה; "מיליארד קברים" הוסיף על זה את תיעוד הציון הפיזי (מבוסס-GPS) של המצבה; ועכשיו, "גרייבז" מוסיף על אלו גם יכולת ניווט בתוך בית העלמין, עד לקבר עצמו.

נדמה שהחידוש הגדול באמת של "גרייבז" הוא היותו קשור באופן רשמי למי שאמונים על מאגר המידע המדויק ביותר, העדכני ביותר והמתעדכן-תמידית של רישומי קבורה בישראל, הלוא הם חברות קדישא המקומיות. היוזמה של פורום חברות קדישא בישראל קרמה עור וגידים על ידי הפיתוח של "קורידו", וכך, בעוד מאגרי המידע האחרים מבוססים על רצונם הטוב של המשתמשים באתר (או של חברות כמו "מיי הריטייג'" שדואגות לפרויקטים גדולים ויקרים למיפוי), לעומת זאת, המאגר של Gravez שואב הישר מן המקור. הנקודה הזו חשובה, כיוון שהיא משליכה על היבט נוסף של המאגר החדש, המבדילה אותו מן המאגרים האחרים: עדכניות. ברגע שתתרחשנה פטירות נוספות ברחבי הארץ (וניתן להניח שאכן תתווספנה כאלו כל העת…), הן תתווספנה במקביל (אולי אחרי זמן מסוים) גם למאגר המקוון. נכון לעכשיו, המאגר מקיף 28 בתי עלמין ברחבי הארץ וכולל כ-1.3 מיליון רישומים; סביר שבהמשך הוא יהיה מקיף יותר, ולחברה יש שאיפות להתרחב גם אל מעבר לים. כמובן, בניגוד למאגרים האחרים המתעדים קברים בישראל, המאגר של חברות קדישא מתייחס רק ליהודים.

בדומה לשני האתרים הקודמים שהוזכרו כאן, גם ל"גרייבז" יש פוטנציאל לרווח כספי, ובאתר כבר מצוין שבהמשך ניתן יהיה להזמין באמצעותו שירותי ניקוי ותחזוקת המצבה, זרים או נר נשמה להנחה על המצבה, הסעה לבית העלמין, ואפילו העמדת מניין לתפילה על הקבר.

מבחינת המידע המופיע בהם, חשוב להתייחס לשלושת האתרים האלו (ובפרט ל"מיליארד קברים" ול"גרייבז" בעלי התיעוד המשמעותי בישראל) כמשלימים אלו את אלו. ב"מיליארד קברים" תוכלו לקבל תמונות של קברים סמוכים לקבר שמצאתם (ובנוסף, בגלל החיבור ל"מיי הריטייג'", קישור לרישומים רלוונטיים במאגרי מידע נוספים). ב"גרייבז" תוכלו לקבל מידע מדויק על מיקום הקבר. וב"מצא קבר" תוכלו לקרוא טקסטים שהוסיפו גולשים.

ובנוסף לאלו, שני מיזמים נוספים קשורים במיפוי בתי עלמין בארץ, גם הם מעודדים העלאת חומרים על ידי קהילת המשתמשים. האחד, נשמה – ותיק יחסית; השני – חדש יחסית, CemoMemo (אשר מאפשר מיפוי בתי עלמין בכל מקום בעולם), אשר צמח במכללה האקדמית כנרת, ועל פניו נראה דומה מאוד ל"מיליארד קברים" (כולל אפליקציה ייעודית המאפשרת העלאה פשוטה של מידע מהשטח).

אז אם אתם מגיעים לבית עלמין ורואים אנשים מצלמים בהם קברים, ייתכן מאוד והם מתכננים לתרום מידע לאחד האתרים האלו. ואם אתם עוד לא התנסיתם בתיעוד מצבות בבתי עלמין – עכשיו יש שפע הזדמנויות לעשות זאת.

בשיר "טנגו אחרון", אשר כתב מאיר גולדברג, הלחין מיקי גבריאלוב וביצעה הראלה בר, מתואר מהלך הריקוד כ"צעד קדימה, שניים אחורה". מהלך הטנגו שימש במשך השנים כמטפורה לתהליכים שלא מצליחים להתקדם בכיוון הרצוי. למזלנו, תהליך השילוב של טכנולוגיה מתקדמת בשדה הגנאלוגיה הואץ משמעותית בשנים האחרונות, וכמעט תמיד הוא מתקדם רק בכיוון הרצוי. אחד הגורמים העיקריים להאצה הטכנולוגית של השנים האחרונות הוא התחרות בין שתי ענקיות הגנאלוגיה המסחרית – "אנססטרי" ו"מיי הריטייג'". (כלומר, כמו ש"צריך שניים לטנגו," ברור שגם למירוץ חימוש-טכנולוגי צריך שניים.)

בהקשר הזה, מעניין לבחון את ההודעה של אנססטרי מלפני מספר ימים, בנוגע לחידוש האחרון שלהם: חיפוש חכם בהודעות פטירה (Obituaries). על מנת להדגיש היבטים שונים וחדשניים של הפיתוח הלה, נאלצו בחברה לנסח כותרת ארוכה כל כך שעד שתסיימו לקרוא אותה כבר בטח יכריזו שם על פיתוח חדש:

Powered By Cutting-Edge Machine Learning Technology, Ancestry® Debuts the World’s Largest, Searchable Online Obituary Collection, Providing Members with Even More Details about the Ancestors Who Shaped Their Past

חשוב לשים לב לשימוש במונח "Machine Learning", שנועד לנצל את הבאזז שקיים בעת האחרונה סביב התחום הזה. חשוב לשים לב לשימוש במילה "Debuts", אשר מעיד, לכאורה, על משהו ראשוני, אם כי הסבך המילולי שמופיע מיד לאחר המילה הזו מצהיר בפועל על חידוש מאוד מאוד ספציפי; זהו לא המאגר הגדול ביותר של הודעות פטירה, ולא המאגר הגדול ביותר של הודעות פטירה מקוונות, אלא המאגר הגדול ביותר של הודעות פטירה מקוונות הניתנות לחיפוש. כמובן, ללא השימוש במונח הטכנולוגי, אין בכך חידוש, שכן מאגרים גדולים של הודעות פטירה היו קיימים כבר קודם לכן. ואכן, הסיפא של הכותרת מסבירה כי כעת ניתן ללמוד יותר על האנשים המופיעים בהודעות הפטירה.

כאשר קוראים את תוכן ההודעה, התמונה מתבהרת. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, הצליחו בחברה לזהות בתוך דפי עיתונים את החלקים בהם מופיעות הודעות פטירה, ולאחר מכן – לחלץ מתוכן מידע אודות הנפטר, למשל, שמות של הנפטר ושל בני משפחתו, קשרי משפחה, תאריכים ומקומות. בהמשך לזאת, ניתן לאנדקס את הפרטים הללו ביחד עם פרטי הנפטר (ופרטי העיתון, כמובן) ולהוסיף אותם לשדות חיפוש במנוע המורכב של החברה. וכל זה נעשה באופן אוטומטי!

השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לקידום המחקר הגנאלוגי הוא חשוב ומבורך ביותר, וניכר שב"אנססטרי" אכן צעדו צעד אחד קדימה בכיוון הנכון. ועם זאת, מעניין לבחון את הצעד החדש לאור הצעד הקודם של המתחרה, "מיי הריטייג'".

לפני למעלה משלוש שנים, בישרו ב"מיי הריטייג'" על הפיתוח החדש-דאז שלהם, "התאמות ספרים" (Book Matching). בהודעה של החברה קיבלנו הסבר מעניין אודות האופן בו הם מנצלים טכנולוגיה מתקדמת לסרוק ספרים (שכבר נסרקו דיגיטליים), ולחלץ מתוכם מידע על אנשים. ברגע שאותר קטע המזכיר אדם, האלגוריתמים של החברה מחפשים בו ובסביבתו מידע נוסף על אותו אדם, ובפרט מידע על בני משפחה, קשרים משפחתיים, תאריכים ומקומות. הפרטים הללו מאונדקסים ביחד עם פרטי האדם (ופרטי הספר, כמובן), ומתווספים למנוע ההתאמות המורכב של החברה. וכל זה נעשה באופן אוטומטי!

והנה לכם ריקוד החידושים הגנאלוגי-טכנולוגי במלוא יופיו. שתי החברות המובילות מתחרות על ליבנו (ובעצם, על כיסנו), ובתוך כך מתקדמות, צעד אחר צעד, באופן שמשפר את יכולות המחקר הדיגיטלי והאנושי. במקרה דנן, הצעד של "אנססטרי" מגיע למעלה משלוש שנים לאחר הצעד של "מיי הריטייג'". ייתכן ובמקרים אחרים המצב מתהפך.

* * *

לפני כשבע שנים, פרסמתי כתבה ברבעון של ארגון הגנאלוגים המקצועיים, ובה תיארתי את האופן בו משפיע האינטרנט באופן דרמטי על שדה המחקר הגנאלוגי. בסוף הכתבה, חזיתי את ההתפתחויות שעתידות עוד לבוא. אחת התחזיות קלעה, תוך זמן קצר, למה שאכן קרה בפועל.

תחזית נוספת באותו המאמר נגעה לחיפוש סמנטי, המאפשר למכונה "להבין" טקסט, ולנו – המשתמשים – להשתמש ביכולת הזו כדי להריץ שאילתות חיפוש שאינן מבוססות רק על טקסט, אלא גם על משמעותו ועל קשרים בתוכו. למשל, דמיינו בנפשכם שנוכל לחפש אחר "משה, בעלה של חיה, שנפטר בגיל 50 (בערך) והותיר אחריו חמישה ילדים". חיפוש כזה יכול בהחלט להיות תולדה של שיחה עם קרוב משפחה, בנסיון לאתר קרוב משפחה אחר. על מנת לאפשר חיפוש כזה, המכונה צריכה, ראשית, להבין את השאילתה (וכבר הדגמתי בפוסט אליו קישרתי קודם לכן כי בימינו זה לא מדע בדיוני); לאחר מכן, היא צריכה להיות מסוגלת להריץ אותה. היכולות שמפגינות היום "מיי הריטייג'" ו"אנססטרי" – כפי שבאות לידי ביטוי בחיפושים החכמים שלהם בספרים ובהודעות פטירה – מראות שגם הצד השני של המטבע כבר אינו רחוק מן המציאות.