משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

לתת פנים לנופלים – שלמה ילינק István Jelinek

10 במאי, 2016 מאת רוני · 2 תגובות

על פי חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ"ג-1963, נקבע ד' באייר כיום הזכרון. מלכתחילה נקבע יום הזכרון ל"חללי מלחמת הקוממיות וצבא ההגנה לישראל". בשנת 1980 הורחב יום הזכרון להיות "יום זכרון גבורה ללוחמי צבא-ההגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

כמוסבר באתר הכנסת:

משמעות התיקון היא שביום זה מעלים לא רק את זכרם של הלוחמים שנהרגו מאז קום מדינת ישראל אלא גם את זכרם של חללי מערכות ישראל שנהרגו טרם הקמת המדינה. 

בהמשך הורחב יום הזיכרון אף לכלול את נפגעי פעולות האיבה.

חללי מערכות ישראל מונצחים באופן רשמי על ידי משרד הבטחון. אחד המקורות הגנאלוגיים המוכרים יותר הוא אתר יזכור.

לתת פנים לנופלים

 

פרק נפרד מיוחד לחללי "נצר אחרון" אשר היו ניצולי שואה שהעפילו או עלו ארצה, נלחמו במערכות ישראל ונפלו. חללים אלה היו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית ואחרי נפילתם לא נותר איש ממשפחתם.

נצר אחרון

נפלה בחלקי הזכות להשתתף בפרוייקט "לתת פנים לנופלים". הפרוייקט פועל בשיתוף פעולה ובסיוע אגף ההנצחה במשרד הבטחון ומבוצע באמצעות מתנדבים. מטרת הפרוייקט לאתר ולהשלים פרטי חייהם של חללי מערכות ישראל, לאתר את תמונותיהם ובאופן כזה להנציח אותם באופן ראוי. לאחר השלמת הפרטים, מעודכן דף החלל באתר יזכור ומוקמת מצבה חדשה על קברו של החלל, הכוללת את הפרטים המעודכנים עליו. את הפרוייקט מובילים דורית פרי ואורי שגיא.

בין החללים שקיבלתי למחקר היה החייל שלמה (סטפן) ילינק, אשר הלך לעולמו טרם הקמת המדינה.

אלו הפרטים אשר הופיעו באתר "יזכר" אודותיו של שלמה ילינק כאשר הועבר לבדיקתי:

אתר יזכר ערב תחילת המחקר

 

חישוב מהיר מגלה שאם שלמה ילינק נולד בשנת 1923 ועלה ארצה בשנת 1939 הרי שהוא היה בן 16 כשהגיע לארץ. כיצד התגייס לחיל החפרים הבריטי?  

חיל החפרים  Auxillary Military Pioneer Corps היה מעין חיל הנדסה של הצבא הבריטי, למשימות הנדסיות. הבריטים אשר חששו שמתנדבי הישוב ממוצא גרמני יהוו "גייס חמישי" התירו למתנדבי הישוב לשרת רק בתפקידי הנדסה ובינוי (ראו: "מתנדבי היישוב בחיל החפרים", ויקיפדיה). כפי שכבר תיארנו כאן ביום הזיכרון בשנת 2007, רבקה גובר ("אם הבנים") התגייסה כנשים אחרות לחיל העזר לנשים ("אם הבנים" פוסט מיום 22.4.2007).

באתר "יזכר" לא היתה תמונה של החייל שנפל.

איתרנו את רישום הלידה של שלמה בבודפשט. עיון ברישום הלידה העלה ששמו היה István. באתר "יזכר" נרשם שמו בסוגרים כ"סטפן". זוהי אכן המקבילה האנגלית לשם ההונגרי István (אישטוון). רישום הלידה אף זיהה באופן ודאי את שמות הוריו. 

כבר הזכרנו כאן בעבר ("פרשת הסרג'נטים כרקע למחקר גנאלוגי (בדוי)") שהצבא הבריטי מקיים אתר אינטרנט ע"י המשלחת לענייני קברים של חבר העמים הבריטי ובו מונצחים כל החיילים שנפלו בשירות הצבא הבריטי:

המשלחת לענייני קברים של חבר העמים הבריטי

מקומו של שלמה ילינק לא נפקד מאתר זה. הוא הונצח שם, כפי שניתן לראות בלינק שהובא לעיל. באתר אף קישור למסמכים המתעדים את הקבורה בבית העלמין האזרחי של פתח תקוה. שימו לב במיוחד במסמכי הקבורה למספרו האישי של שלמה ילינק (PA/10195).

באתר האינטרנט של בית העלמין "סגולה" בפתח תקוה מופעים פרטיו של שלמה ומקום הקבורה המדויק: חלקה: ד, שורה: יח, מקום: 3.

מצבת החיל שלמה ילינק בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה

 

בעזרת מתנדב אחר בפרוייקט (סטיבן), נתגלה  כי שלמה העפיל על סיפונה של ספינת המעפילים "רים" (אגיאוס ניקולאוס 3) ופרטיו מופיעים במחנה המעפילים עתלית ע"ש משה סנה. במקום מופעל מרכז "בנתיבי העפלה" שהוא מרכז המידע והמחקר למורשת ההעפלה ע"ש אלוף מרדכי (מוקה) לימון, ובו ניתן לערוך חיפוש אחר מעפילים ופעילי עליה:

מענה המעפילים עתלית

בהמשך המחקר איתרתי בבודפשט את קברי הוריו של החייל שלמה ילינק. בשלב זה, אף חזרתי לבדוק פרטים של אדם שהופיע בעץ משפחה באתר ג'ני, אשר "נחשד" בשלבים מוקדמים כקשור. כל הפרטים באתר ג'ני התאימו לחייל שלנו. השם, שנת הלידה, שנת הפטירה ואף קרובי המשפחה. הפרופיל הועלה על ידי עמיתה גנאלוגית. שיחת מהירה איתה העלתה שמדובר בבן משפחה, אלא שהמשפחה סברה שהוא ניספה בשואה. באתר אף הופיעה תמונה שלו כנער.

דבר הוביל לדבר וגיליתי כי לשלמה היה אח ולאח יש בת המתגוררת בהונגריה. איתרתי את כתובת הדואר האלקטרוני של בעלה ואף את מספר הטלפון שלהם. חייגתי אליהם אחר הצהריים. תפסתי אותם ברכב תוך כדי נסיעה בבודפשט. הם כמובן הופתעו משיחת הטלפון, אך ידעו לספר לי שהדוד של הגברת נפל במהלך שירותו בצבא הבריטי. השיחה היתה מאוד מרגשת. המשכנו את הקשר בדואר אלקטרוני. בני הזוג כתבו לי בבוקר שהם בכו כל הלילה ולא עצמו עין. 

בידיה של אחייניתו של שלמה ילינק נשתמרו תמונות שלו ואף דיסקית הנושאת את מספרו האישי 10195:

דיסקית צוואר

 

אתר "יזכר" עודכן והוא כולל עתה את שמות שני הוריו של שלמה ילינק ופרטים נוספים:

שלמה ילינק באתר יזכר - מעודכן לאחר המחקר

יש לקוות שגם המצבה תוחלף בקרוב, באופן שישקף את מלוא הפרטים הידועים לנו על החלל.

ביום ד הקרוב, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, 11.5.2016 בשעה 11:00, אעלה לקברו של שלמה (אישטוון) ילינק ואכבד את זכרו ואת ההקרבה שלו.

יהי זכרו ברוך!

אישטוון שלמה ילינק ז"ל - 1941

 

 

Share

← 2 תגובות

תוצאות מירוצים כמקור מידע גנאלוגי (פוסט אורח)

22 במרץ, 2016 מאת ארנון · 2 תגובות

הפוסט הבא נכתב על ידי צבי (כך הוא ביקש להזדהות). לאחר קריאתו, לא תוכלו כבר להסתכל על תחרויות ספורט כפי שהסתכלתם עליהן קודם לכן…

* * *

יומיים לאחר מרתון ירושלים, עסקנו – ידידתי ואני – בבדיקת תוצאות של כל חברינו ועמיתינו לעבודה במרוץ, כמובן מתוך תקווה שאף אחד מהם לא הגיע לתוצאה טובה כמו שלנו. בדרך, גילינו את הגיל של אחד מעמיתינו לעבודה, את שם אשתו ואת גילהּ, ומאוד התרגשנו מזה שהם סיימו את המירוץ באותה שניה בדיוק – כמה מתוק ורומנטי! מתוך זה, חשבתי על כך שהרישומים באינטרנט של תוצאות המירוצים - המתפרסמים בצורה חופשית ועם אפשרויות חיפוש - הם מקור טוב לגנאלוגיה, במיוחד בימים אלה בהם מספר הרצים במרתונים הגדולים (של ירושלים ותל אביב, למשל) מגיע לעשרות אלפים.

באתר הזה יש אינדקס מקיף למדי של תוצאות אישיות בכל המירוצים בישראל, שמתעד מירוצים שהתקיימו בעשר השנים האחרונות לפחות. אפשר לחפש לפי שם פרטי או שם משפחה (או מספר חזה מהמרוץ). בעמוד זה תמצאו את רשימת המרוצים שהאדם רץ בהם, ובדרך כלל גם את שנת הלידה שלו.

על ידי גלישה לאתר של המירוץ המסוים בו האדם רץ (כפי שלמדתם מן האינדקס הכללי), אפשר ללמוד עוד. לא פעם משפחות רצות ביחד. כך, למשל, אם תסתכלו ברשימת המשתתפים במרוץ 5 ק"מ שנערך בירושלים לפני ימים אחדים, תראו לא מעט מקבצים של אנשים הנושאים את אותו שם המשפחה אשר סיימו באותו זמן; כך, יש מידע על כמה בני משפחה יחדיו. (במקרה זה נדרשת קצת עבודה, כי הגברים והנשים מופיעים בטבלאות נפרדות.) שימו לב לכך שאפשר לראות גם את תמונות האנשים!

לעתים, נוכל לדעת גם מהיכן הגיעו הרצים – מידע זה מופיע, למשל, בטבלת המשתתפים במרתון ירושלים (שימו לב כי טבלה זו שונה מטבלת התוצאות). גם אם לא מצוין במפורש שם יישוב, ניתן אולי לזהות זאת על פי השיוך הקבוצתי אשר מופיע אף הוא, לפעמים, בטבלאות הללו.

אגב, מידע דומה קיים באתרי מירוצים בחו"ל. בדומה לאינדקס הראשון שהוצג למעלה, באתר הזה מרוכזים התוצאות של המרתון של ניו יורק מאז שנת 1970 ועד לימינו. החיפוש מעט יותר מורכב (אפשר לחפש לפי שם מלא בחיפוש כולל, או על פי משפחה בלבד בעבור שנה מסוימת), אך אם צלחתם זאת – אתם בדרך הנכונה.

ולסיום, קוריוז: לפני כל מירוץ מתקיים מסחר ער של ערכות למירוץ. אנשים שחלו או שאינם יכולים להשתתף באירוע מסיבה כלשהי, מוכרים את ערכתם לאחרים במחיר מופחת. לכן, גם אם תגלו שהסבתא שלכם רשומה כמשתתפת במרתון ניו יורק 1980, אל תהיו בטוחים שהיא אכן רצה אותו. ייתכן שמכרה ברגע האחרון את הערכה שלה ומישהו אחר רץ תחת שמה…

Share

← 2 תגובות

זהות מורחקת

25 בינואר, 2016 מאת אורית לביא · 6 תגובות

איתרתי את בני משפחתו של זאב זבצקי ז"ל כשנתיים לאחר מותו, הלא צפוי, באחת מנסיעותיו לוורשה. הם נענו ברצון לבקשתי להפגש עמם בעניין משפחתו של הבעל / האב. בבואי, סיפרתי על נסיונותי לאתר את בני משפחתו של אביהם, גוטרמן. מי זו משפחת גוטרמן, הם תהו.

זאב זבצקי ז"ל נולד ב-1934 בוורשה, וחווה בפולין את איימי השואה. לאחר תום המלחמה הוא שב ללימודיו בפולין, ומאוחר יותר, ב-1957, עלה עם אמו ארצה. ואחר כך גם הקים משפחה מקסימה. כאשר ניתן היה, הוא נסע מעת לעת לבקר בוורשה, שם נהנה לפגוש את חבריו לספסל הלימודים. ביניהם היה גם הגברתן הפולני, זבצקי. בילדותם היה ביניהם הסכם בלתי כתוב: זבצקי הגברתן שומר על זאב מפני החוליגנים הפולנים, זבצקי הלמדן מסייע לשני בהכנת השיעורים. 

בתו של זאב מספרת שהיא שאלה יום אחד את אביה, איך זה שאותו שם משפחה שימש הן יהודים והן פולנים נוצרים, והאב השיב בקצרה, "יש ויש".

בערוב ימיו, ובעידוד בני המשפחה, זאב מסר עדות מפורטת על קורותיו בשואה ל"יד ושם", ועותק ממנה שמור ביידי המשפחה. הוא לא נשאל ולא סיפר על שם הדודה אשר אצלה הסתתר לפרק זמן קצר, ואף לא על שמות הדמויות האחרות.

בני המשפחה נדהמו כאשר סיפרתי להם כי זאב נולד תחת השם "גוטרמן", וכי השם זבצקי הוא השם שניתן לו במסמכיו המזויפים בשואה. הבת מספרת כי העובדה הזו סיחררה אותה, כאילו "את לא את". בעבר, כאשר אחד מבני המשפחה רצה לעברת את שמו, הם המריצו אותו להמנע מכך, "כי אנחנו הזבצקים האחרונים". ואבא גם היה ישר כסרגל, אמין לפני הכל, ואיך לא סיפר על כך מעולם.

*  *  *

אביו של זאב, ד"ר שמואל גוטרמן, השלים כמה תארי דוקטורט לפני פרוץ המלחמה. הוא גוייס לצבא הפולני בספטמבר 1939. הידיעה האחרונה ממנו הגיעה ב-1942 מהעיר לוצק Łuck, שבשנות המלחמה הראשונות נכבשה על-ידי הרוסים, ואחר כך – על ידי הגרמנים. אשתו עשתה מאמצים רבים לאתר אותו, לשווא. ב-1947 היא פנתה אל בית המשפט בוורשה, בבקשה להכריז על מותו.

במסגרת ההליך העיד גם ליאון קורוס Leon Korus, אשר הציג עצמו כ"נשוי לאחותו של שמואל". שם האחות אינו מופיע בתיק בית המשפט. לאון קורוס התגורר באותה העת באותה הכתובת בה גרו זאב ואמו. בתיק בית המשפט אין כל מידע נוסף עליו, למעט העובדה שנכון לינואר 1948 הוא היה בן 53.

במשפט גם לא הוזכרה העובדה שליאון קורוס נולד תחת השם ויקטור ולודבר Wiktor Wlodawer. העובדה הזו נמצאה בארכיון הוועד היהודי בוורשה. שם מופיעים גם שמותיהם המלאים של הוריו, תאריך לידתו המדויק, וגם העובדה שהשם "ליאון קורוס" הוא השם הבדוי, שהופיע במסמכיו המזויפים אשר בזכותם הוא ניצל. האם להמשיך ולחפש אחריו תחת השם ליאון קורוס, או ויקטור ולודבר?

*  *  *

תיעוד השואה עוסק רבות בילדים שהוסתרו אצל משפחות נוצריות, או במנזרים, והתקשו אחר כך לשוב אל זהותם היהודית. ידועים גם רבים שהסתתרו תחת שם פולני או גרמני מזויף לאורך השואה, אך לאחר מכן שבו לשמם מלידה. ביניהם גם לנה קיכלר זילברמן, וגם שלמה פרל (הידוע במשפחתנו כ-סאלי), ועוד רבים. 

אך התיעוד המוכר לי אינו מרחיב על אנשים בוגרים, אשר שמרו על שמם הפולני, הבדוי, עד יום מותם. אני נתקלת בהם מעת לעת במהלך המחקר הגנאלוגי. דמויותיהם לעתים מתעתעות. קדיה תומשביץ, האלמנה ילידת 1904, היא למעשה רוזה גרינברג, הרווקה ילידת 1893. והוריה אינם יעקב ומרים, כמו שכתוב במסמכיה בישראל, אלא הירש ורחל. כמעט שלא ניתן לקבוע, כי מדובר באותה אשה, לוליא כרטיס קטן אחד שנותר באחד מהמאגרים, והכולל פרטים הקושרים בין הזהויות. וכמוה גם הלנה, שנולדה כ-חווה, ועוד רבים ורבות.

מה גרם לכל אותם האנשים לדבוק בשם המזויף? חברתי ענת, היועצת שלי לענייני נפש יהודי פולין ויהודיותיה, סבורה שהסיבה לכך פרוזאית. המסמכים נשאו את השמות הפולניים, והכי פשוט היה להמשיך ולהשתמש בהם, בלי פרוצדורות מיותרות.

אני סקפטית. זאב זבצקי ז"ל חלק עם בני משפחתו רבות. לו היה מדובר בעניין טכני בלבד, לפחות היה משתף את אשתו וילדיו בשמו מלידה. לא הכרתי את זאב, ואני לא מתימרת להסביר אותו, אלא להציע השערות בלבד.

המתבונן הבלתי מעורב עשוי לחשוב שזאב היה בר מזל, יחסית. אמו, רוזה זבצקי (קודם: גוטרמן, שם נעורים: גרינברג) ניצלה בשואה, וכך גם חלק מדודיו ודודותיו, כמו לאון קורוס. אך את אביו הוא ראה לאחרונה כאשר היה כבן חמש, כשהאב גויס. וגוטרמן היה שם האב הנעדר. גם הסבתא רכל גוטרמן נספתה, ועמה הדודה גיטלה גוטרמן, ובת הדודה אנה גוטרמן, והדודה פרלה גוטרמן. בנות המשפחה שמעו על שמותיהן לראשונה ממני.

אולי זאב רצה להציב קיר מגן בין בני משפחתו האהובים בישראל, לבין העבר הטראומטי. השם זבצקי היה זה שהעניק לו חומות הגנה, ואיפשר לו אולי להגן על המשפחה מפני העבר הגוטרמני הנורא.

*   *  *

תודה לבנות משפחת זבצקי אשר התירו לי לפרסם את הדברים.

 

 

 

Share

← 6 תגובות

קירבת המשפחה בין הח"כ החדש לשר האוצר

17 בינואר, 2016 מאת ארנון · 3 תגובות

כולם יודעים מהי הקירבה המשפחתית בין בני-דודים, אך כאשר מוסיפים מספרים נוספים למונח זה – למשל, בן-דוד שני או בן-דוד מדרגה שניה – רבים מתחילים להתבלבל. מושגים המתארים קירבה משפחתית רחוקה-יחסית אינם שגורים בשיח היומיומי שלנו, וכיוון שהם אינם נלמדים בשום מקום – רב הבלבול בכל הנוגע להם. מזמן מזמן כבר פרסמתי פוסט בנושא ולפני כמה שנים אף פיתחתי אפליקציה שתסייע להתמצא בסבך המושגים המשפחתיים.

אז בואו נחזור לקירבה הבסיסית: אני ובן-דודי. די להבין כי כשאנו אומרים "בן-דוד", אנחנו מתכוונים ל"בן-דוד מדרגה ראשונה". כאשר אנו אומרים ששני אנשים הם "בני-דודים" (מדרגה כלשהי) איש של רעהו – אנו מתכוונים כי יש להם אב קדמון משותף. ואם כך, יש להם הרבה אבות קדמונים ואמהות קדמוניות משותפים, ולכן מתייחסים לאב הקדמון המשותף המאוחר ביותר. במקרה של בני-דודים "רגילים" – כלומר, מדרגה ראשונה – האבות הקדמונים המשותפים המאוחרים ביותר הם סבא וסבתא, היינו בני-דודים מדרגה ראשונה הם ילדיהם של שני אחים. במקרה הזה, דרגת הקירבה היא כמספר הדורות המפריד בינם לבין האב הקדמון המשותף המאוחר ביותר שלהם, פחות אחת (מספר הדורות המפריד בין אדם לסבו/סבתו הוא שניים). רגע לפני שנעבור לדרגות גבוהות יותר, נבין כי אחים הם בני-דודים מדרגה אפס. וגם כאן תקף הכלל: האבות הקדמונים המשותפים המאוחרים ביותר של שני אחים הם הוריהם; מספר הדורות המפריד בין האחים לבין הוריהם הוא אחד, ולכן דרגת הקירבה היא אפס. נשים לב כי יכול להיות שיש רק אב-קדמון-משותף-מאוחר-ביותר יחיד ולא זוג. במקרה של אחים זה ברור, שכן אנו מכירים הרבה אחים שחולקים רק אב משותף או רק אם משותפת. במקרה זה, נאמר כי הם "חצי אחים". אותו דבר תופס לגבי בני דודים מדרגה ראשונה שחולקים רק סב משותף, ללא סבתא משותפת – או אז הם "חצי בני-דודים (מדרגה ראשונה)".

נמשיך. האמת היא שמכאן והלאה – ובהנחה והפיסקה הקודמת הובנה כהלכה – הדברים פשוטים למדי. אם לבני-דודים מדרגה אפס יש הורים משותפים (כלומר, הם אחים) ולבני-דודים מדרגה ראשונה יש סבים משותפים (כלומר, הם ילדים של אחים), הרי שעל פי אותו הגיון:

  • לבני-דודים מדרגה שניה יש הורי-סבים משותפים, כלומר הם נכדים של אחים;
  • לבני-דודים מדרגה שלישית יש סבי-סבים משותפים, כלומר הם נינים של אחים;
  • לבני-דודים מדרגה שלישית יש הורי-סבי-סבים משותפים, כלומר הם בני-נינים של אחים;
  • וכו'.

פשוט, לא? ובכן, מדוע נזכרתי שוב בנושא הפשוט הזה? כיוון שב"ידיעות אחרונות" המציאו פרשנות חדשה למושגי הקירבה הללו. בידיעה שהופיעה בעיתון לפני ימים אחדים (12.1.16, מאת איתמר אייכנר), דווח על כך ששר האוצר, ח"כ משה כחלון, גילה כי הח"כ החדש מטעם הליכוד, אמיר אוחנה, הוא קרוב משפחתו. איך הוא גילה זאת? בזמן שידור טקס ההשבעה של הח"כ הטרי אוחנה, סימסה לשר כחלון בת-דודתו (של כחלון) ועדכנה אותו בנושא.

אם כך, מהו הקשר המשפחתי המדויק בין שר האוצר לח"כ מן הליכוד? אתם מחזיקים חזק? זה הולך כך:

מתברר שאחות של אמא של בת־הדודה של כחלון נשואה לאח של אבא של אוחנה — מה שאומר שהשניים הם בני דודים מדרגה שלישית

טוב, התיאור הזה קשה לעיכול, אז בואו נפרק אותו לגורמים:

  • לשר כחלון יש בת-דודה (היא זו שסימסה לו בזמן הטקס)
  • לבת-דודה הזו יש דודה (אחות של אמא)
  • הדודה נשואה לדוד של הח"כ אוחנה

לפי כל אמת מידה – וכפי שהסברתי קודם לכן - כחלון ואוחנה אינם בני-דודים מדרגה שלישית (או מדרגה אחרת כלשהי), כיוון שהם לא חולקים אב קדמון משותף. לקח לי זמן להבין מדוע הוגדרה הקירבה המשפחתית ביניהם כפי שהוגדרה. בסוף נפל לי האסימון. הבה נניח שלדוד של ח"כ אוחנה ולרעייתו – הלוא היא הדודה של בת-דודה של השר כחלון – יש ילד. אותו ילד הוא בן-דוד של בת-הדודה של כחלון (האמהות שלהן אחיות) והוא גם בן-דוד של ח"כ אוחנה (האבות שלהם אחים). אם כך, הח"כ אוחנה הוא בן-דוד של בן-דוד של בת-דודה של השר כחלון - שלוש פעמים בן-דוד, והרי לכם "בן-דוד מדרגה שלישית"!

* * *

הסיפור הלה מדגים עוד שני נושאים חשובים הקשורים לקירבה משפחתית רחוקה. ראשית, הגילוי המקרי של קירבה כזו. רבים מאיתנו מגלים במקרה קירבה משפחתית לאדם שאנחנו מכירים זמן רב, או לאדם אותו אנו פוגשים בפעם הראשונה. שנית, בולט כאן "מבחן החתונה", אותו אני מפעיל מדי פעם על מנת לבחון מידת הקירבה של קשר משפחתי סבוך. בבסיסו, עומדת השאלה: האם ייתכן כי שני האנשים ייפגשו בחתונה משפחתית (או באירוע משפחתי אחר)? אם התשובה חיובית, הרי שהקשר ביניהם לא מסובך כל כך. ובכן, במקרה של הקשר כחלון-אוחנה, "מבחן החתונה" הופך את העניין כולו לברור יותר ואת עובדת גילויו ה"פתאומית" למובנת: בת-דודתו של כחלון בהחלט יכולה למצוא עצמה ביחד עם ח"כ אוחנה באותה חתונה/בר-מצווה/בת-מצווה/ברית משפחתית/וכו' - בפרט, באירועים במשפחתו של בן-הדוד המשותף להם. כחלון, לעומת זאת, יתקשה למצוא עצמו ביחד עם אוחנה באירוע משותף (אלא אם יוזמן אליו שלא בשל קירבת משפחה מיידית). לכן, בת-דודתו של כחלון עלתה מיד על הקשר – היא וודאי מכירה את ח"כ אוחנה מן המעגלים המשפחתיים הישירים שלה והיא מכירה, כמובן, את כחלון מאותה הסיבה בדיוק; כחלון, לעומתו, לא יכול היה לדעת על הקשר.

ועכשיו, נותר רק להוסיף את הקשר הסבוך הנ"ל למפה הסבוכה של קשרים בין חברי הכנסת לדורותיהם.

Share

← 3 תגובות

Margot Elisabeth Wallström

15 בינואר, 2016 מאת רוני · ניתן להגיב

פרופיל מקוצר של אנשים מפורסמים באתר MyHeritage.com

נא להכיר. מרגוט אליזבת וולסטרום. שרת החוץ של שוודיה.
בזכותה, שוודיה ושוודים בכלל לא אהודים אצלנו עכשיו.

אז למען האיזון, רציתי להזכיר, שפעם הם היו טובים אלינו. בואו נזכור את זה.

ביום 18.11.2011 פרסמתי כאן את הפוסט "השורשים השבדיים שלי (My Swedish Roots)".

הזכרתי שם את המקלט שנתנו השבדים לדודתי ולמי שעתיד היה להיות בעלה. דודי התחתנו לאחר השואה בשטוקהולם ושם נולד בנם.

פליטים בשבדיה מחפשים קרובים

יוצאי הונגריה מחפשים קרובים

אז אני מציע לזכור להם את הימים הטובים שלהם!

Share

← ניתן להגיב

מחייה השפה העברית, מדגים תופעות גנאלוגיות

10 בינואר, 2016 מאת ארנון · תגובה אחת

כ"א בטבת, אשר חל לפני ימים אחדים, הוא יום השנה להולדתו של אליעזר בן-יהודה, מי שדבק בו הכינוי "מחייה השפה העברית". בן-יהודה, שהשנה צוינו 158 שנים להולדתו, נולד בשנת 1858 בעיירה לוז'קו Luzhki, כיום בשטחי בילארוס ובזמנו חלק מן האימפריה הרוסית. יום זה נקבע כ"יום הלשון העברית" בהחלטה מספר 5234 של ממשלת ישראל בשנת 2012 (הנה הנוסח המלא של ההחלטה, שכותרתה "קידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם").

על פועלו לקידום העברית כשפה דבורה בין יהודים ברחבי העולם אין צורך להרחיב (וגם אם כן – לא זו הבמה המתאימה לכך). כאן, אבקש להדגיש פנים שונים בסיפור חייו, המדגימים תופעות שכיחות הקשורות למחקר הגנאלוגי. אפשר ללוות את קריאת הפוסט הזה בהאזנה לשיר הנפלא אשר נכתב על ידי ירון לונדון והולחן על ידי מתי כספי, כאן בביצוע משותף של חוה אלברשטיין, מתי כספי והפרברים.

  • צמדי שמות עבריים. כולם יודעים כי שמו הפרטי של בן-יהודה הוא אליעזר, פחות אנשים יודעים כי שמו הפרטי המלא הוא אליעזר יצחק. במקרים רבים, מוצמד לשם העברי שם נוסף. הדוגמאות הבולטות: בנימין-זאב (הרצל, בגין, כהנא, בכר, לעוו, ועוד), נפתלי-צבי או נפתלי-הרץ (אימבר, פרוש, הלברשטאם, הורוביץ, ועוד), יהודה-לייב או יהודה-אריה (אלתר, קלוזנר, וכו'), יואל-משה, חיה-שרה, יעקב-יוסף, אסתר-מלכה. שלושת הצמדים הראשונים שהודגמו כאן (בנימין-זאב, נפתלי-צבי, יהודה-אריה) – מקורם בברכת יעקב לבניו, וגם האחרים – מקורם בתנ"ך, בפסוקים "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ" (שמות ב', כ"א), "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כ"ג, א'), "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף [וגו']" (בראשית, ל"ז, ב'), "וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (אסתר, ה', ב'), בהתאמה. הצירוף אליעזר-יצחק שכיח אף הוא, וניתן להזכיר את אליעזר-יצחק אִילָנָאֶה (תרגום לעברית של שם משפחתו המקורי ביידיש: שיינבוים), פעיל ציוני, הרב אליעזר-יצחק פריד, ראש ישיבת וולוז'ין, ועוד ועוד.
  • החלפת שם המשפחה בילדות/נערות. בנערותו, הוחלף שם המשפחה של בן-יהודה לאליאנוב, וזאת כדי לפטור אותו משירות צבאי. מה הקשר? החוק הרוסי פטר בנים בכורים מגיוס לצבא, ולכן היה נהוג בקרב משפחות רבות לתת שמות משפחה שונים לבנים שנולדו, כך שבהתייחס לשם המשפחה החדש – הילד הינו בכור. לכן, רבים מן הבנים נשאו את שם המשפחה של אמם מנעורים ובהתייחס לשם משפחה זה נחשבו בכורים. במשפחת פרלמן בחרו בדרך אחרת: השם אליאנוב היה שמה של משפחה חשוכת-ילדים, ולכן בהתייחס למשפחה זו היה אליעזר בן בכור, ולכן לא חלה עליו חובת גיוס.
  • עברות שם משפחה. כנושא הדגל של השפה העברית הדבורה, עיברת בן-יהודה את שם משפחתו המקורי, פרלמן. השם שבחר, בן-יהודה, הוא התגלמות העצמי שלו, שכן שם אביו היה יהודה (ולמען הדיוק, ואפרופו הסעיף הקודם, יהודה-לייב). עיברות שמות משפחה הפך למנהג רווח ביהדות המתחדשת, ובעיקר בזו הציונית בארץ ישראל, ובהמשך – כאשר קמה מדינת ישראל – הכריז ראש הממשלה, דוד בן גוריון (במקור: גרין), על עיברות שמותיהם של בעלי תפקידים רשמיים, בפרט כאשר יצאו את גבולות הארץ. בדרך כלל, שם המשפחה החדש (העברי) נשאר צמוד לשם המשפחה הישן, על מנת להותיר זיקה לזהות הקודמת (בפרט, כאשר דובר בדמות שהתפרסמה בשנה הקודם), אך אל הצאצאים הוא עבר כשם משפחה יחיד. לעתים, כפי שקרה במשפחתי, עבר שם המשפחה המעוברת גם אל בני משפחה אחרים. דודי, אשר היה טייס בחיל האויר, נדרש לעברת את שם משפחתו, ליבמן, במהלך שירותו הצבעי, ובחר בשם לבנת. בדף החלל שלו מופיעים שני השמות, אלמנתו וילדיו נושאים רק את השם החדש. לאחר נפילתו בקרב (במלחמת ששת הימים), שינו גם הוריו את שם משפחתם ל"לבנת", וכך עשו גם אחיו ואף אחיו של אביו (אשר העבירו אותו בירושה לילדיהם ומשם הלאה).
  • שם המשפחה של הבן שונה מזה של האב. בנו הבכור של אליעזר בן יהודה, בן-ציון, החליף בהמשך את שמו הפרטי לאיתמר. מעניין מכך, הוא החליף את שם משפחתו מבן-יהודה לבן אב"י, על שם אביו (אב"י – ראשי תיבות של אליעזר בן יהודה). כזכור, גם האב החליף את שם משפחתו לכזה המנציח את שמו הפרטי של אביו שלו… חילופי שמות שכאלו הם, לרוב, כאב ראש גדול לגנאלוגים. לא תמיד קל לחבר בין שני אנשים הנושאים שם משפחה זהה וחשודים כבני משפחה – על אחת כמה וכמה אם שם משפחתם שונה… בעבר, סיפרתי כאן על מקרה בו בני משפחה החליפו את שם משפחתם לכזה שמנציח את שם יקירם שנפל בקרב (השם המקורי: שמואלי, השם החדש: איתמרי, להנצחת השם איתמר) – ורק במקרה הצלחתי לאתר את בני משפחתו.
  • שם משפחה שהינו ראשי תיבות. שם המשפחה החדש של הבן מדגים גם כי במקרים רבים שם משפחה הוא ראשי תיבות המנציחים אדם או שייכות קבוצתית. ברד"ש הוא בן רבי דוד שלמה, מזא"ה הוא מזרע אהרון הכהן, וכו'. עוד שמות משפחה שכיחים שנכתבים כבר ללא סימן המרכאות, אך מסורתית הם ראשי תיבות: אזולאי, בן חמו, ולך, כץ, מזאה, סגל, שך, ועוד רבים (ראו פירושיהם כאן). במידה וראשי התיבות מייצגים קירבה לאדם מסוים – סביר כי שני אנשים הנושאים שם משפחה זה הינם קרובי משפחה.
  • נישואים לאחות האשה המתה. לאחר מותה של רעייתו, דבורה לבית יונאס, טיפלה אחותה הצעירה, חמדה, בילדיהם הקטנים של אליעזר ודבורה. לבסוף, נישאו השניים. גם תופעה זו מוכרת לנו מסיפורים רבים, המפורסם שבהם: אריאל שרון, אשר לאחר מותה של אשתו הראשונה, מרגלית, נשא לאשה את אחותה, לילי. דוגמאות נוספות: אביו של יהושע שטמפפר (ממייסדי פתח תקווה), חכם שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), חמיהו (אבי-אשתו) של סיר משה מונטיפיורי – כל אלו, לאחר פטירת נשותיהם נישאו לאחות של האשה הראשונה. (ועוד שנים רבות לפני כן, יעקב אבינו נשא לנשים שתי אחיות, את רחל ואת לאה, אבל זה כבר סיפור אחר…) נישואים כאלו הופכים את עץ המשפחה למעניין ו"חוסכים" במספר המשפחות אותן יש לחקור בענפי האבות ומהם מטה.
  • צאצא מפורסם. לעתים, בחיפושים אחר צאצאים של ענף משפחתי מסוים, אנו מגיעים למבוי סתום. איתור צאצא מפורסם עשוי לחלץ אותנו מן הדרך-ללא-מוצא, שכן אל אנשים מפורסמים ניתן תמיד להגיע איכשהו (גם אם לפעמים נתקלים בסירוב). וחוצמזה, תמיד נחמד לעטר את עץ המשפחה באנשים מפורסמים… נינו המפורסם של אליעזר בן-יהודה הוא העיתונאי גיל חובב. חובב הוא בנה של דרורה, בתו של איתמר בן אב"י. לפני כשנתיים, יצא חובב למסע שורשים וביקר בעיירת הולדתו של הסבא-רבא.

כל התופעות הללו מוכרות וודאי למי שעוסק במחקר משפחתי. הן מופיעות, בדרך כלל, באגפים שונים של עץ המשפחה, ונדיר למצוא ביטוי לכולן בענף משפחתי אחד, ובטח שלא בסיפורו של אדם אחד. אבל, כידוע, אליעזר בן-יהודה לא היה אדם רגיל, ולכן לא מפליא שגם מבחינה גנאלוגית סיפורו האישי מדגים תופעות רבות כל כך. באופן כללי, שפות הן נדבך חשוב ביותר במחקר הגנאלוגי, ובהקשר להן מוכרות תופעות רבות ומרתקות הקשורות למחקר המשפחתי. על כך בפעם אחרת.

Share

← תגובה אחת

יוסי שריד וגנאלוגיה

2 בינואר, 2016 מאת רוני · 8 תגובות

בתחילת חודש דצמבר 2015 נפטר יוסי שריד. בימים אלה חל יום השלושים למותו. כמקובל אצלנו, בקרוב יגלו את מצבתו. במקום אבן על קברו, אציב כאן מצבה לחלק פחות ידוע מפועלו.

אין צורך לסקור את פועלו כעיתונאי, חבר כנסת, שר חינוך ועוד ועוד.
הביוגרפיות האינטרנטיות מספרות שהוא נולד כיוסף שניידר, להוריו יעקב ודובה (לבית גרובר). הויקיפדיה (היודעת הכל, אבל לא הכל בדיוק, כפי שתראו להלן) מציינת שהוריו עלו ב- 1932 מפולין.
אני פגשתי את יוסי שריד ב- 1989 בפולין. מסך הברזל אך עלה והכניסה לפולין היתה באמצעות ויזה קבוצתית. נשלחתי על ידי חברת התיירות דיזנהויז בראש קבוצה של תאומי מנגלה למסע בפולין. המסע יצא לדרך בעידודו של יו"ר הכנסת, דב שילנסקי. למיטב זכרוני, דב שילנסקי נילווה לתאומים במסעם הראשון לפולין. הוא שכנע את התאומים לצאת למסע נוסף. הייחוד במסע הנוסף היה שלתאומים נילוו בני משפחותיהם.
כיו"ר הכנסת דאג דב שילנסקי לכך כי ימצא תקציב מתאים ושלח עם המשלחת 4 חברי כנסת, שייצגו את הסיעות הגדולות: ח"כ הרב יצחק לוי (מפד"ל), ח"כ מיכאל קליינר (הליכוד), ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר (העבודה) וח"כ יוסי שריד (ר"צ). בנוסף, מימנה הכנסת את נסיעתו של הכתב הפרלמנטרי של הערוץ הראשון, אלימלך רם, אשר היה אמור לכסות את המסע עבור כל הכתבים הפרלמנטריים.
הקבוצה הגיע לורשה במפוצל. אני הגעתי ראשון לורשה על מנת להכין את הביקור (דרך וינה). למחרה הגיעו חברי הכנסת (שטסו באל על) ולאחר יום נוסף הגיעה הקבוצה. הקבוצה עצמה הגיעה אף היא באופן מפוצל: רבים הגיעו בטיסה מארצות הברית ואחרים הגיעו בטיסה מתל אביב.
לאחר הגיעם של חברי הכנסת התקיימה פגישת תדרוך עם שגריר ישראל בורשה ולאחריה חברי הכנסת ואני סעדנו ביחד.
המסע המרגש התחיל כאשר הקבוצה הגיעה למחרת היום. משדה התעופה יצאנו לטקס ליד אנדרטת רפפורט ולסיור בורשה.

אנדרטת רפפורט, ורשה, 1989

משלחת תאומי אושוויץ וחברי הכנסת, ורשה, 1989

(כל הזכויות שמורות – המקור: פרטי)

בתמונה ניתן לראות (מימין לשמאל) את חברי הכנסת הרב יצחק לוי, מיכאל קליינר, בנימין (פואד) בן אליעזר ויוסי שריד. משמאלו של יוסי שריד עומדת אווה קור, אחותה התאומה של מרים צייגר מאשקלון. מאחורי מיכאל קליינר עומד מנשה לורנצי ז"ל, שעליו עוד יסופר.

מורשה המשכנו לקרקוב. בבוקר היציאה מורשה עוד ביקרנו בבית הקברות בורשה ומשם דהרנו לקרקוב. זה היה יום שישי והיינו חייבים להגיע לעיר מבעוד מועד, לערוך סיור ולהספיק להכנס לחדרים בבית המלון ולהתארגן לפני כניסת השבת.
תפעול הקבוצה היה מסובך: הוגדרו עבורי (ועבור בתי המלון) 3 קטגוריות של אוכל: אוכל רגיל, פירות וירקות לא שטופים, מים רותחים לחימום ארוחות כשרות ארוזות מראש. בנוסף, התניידנו עם שני אוטובוסים. קיבלנו ליווי של מדריכים מקומיים ובנוסף נילווה אלינו ד"ר גדעון גרייף, איש יד ושם, חוקר השואה ועיתונאי. גדעון הוא איש אשכולות ובעל קריירת עבר של זמר וקריין.

הנסיעה לקרקוב לוותה בעימות עם ראשי הקבוצה: ראשי הקבוצה ביקשו להוסיף ביקור במיידנק. הרב יצחק לוי אמר לי שדב שילנסקי הפציר בו לבקר במיידנק והוא מבקש לבקר שם. הסברתי להם שהדבר לא אפשרי, משום שלא נעמוד בתכנית ולא נספיק להגיע לפני כניסת השבת. בסופו של דבר, יצא הרב לוי למיידנק במונית ביחד עם עוד 3 משתתפים. סוף דבר: הם ביקרו במיידנק אך בוששו להגיע לקרקוב. הקבוצה כבר היתה במלון לאחר שהשלימה את הסיורים לאותו יום קצר. אני עמדתי בפתח המלון עם המפתח לחדרו של הרב לוי והמתנתי לו. השבת עמדה להכנס בכל רגע. ממש ברגע האחרון עצרה המונית בפתח המלון בחריקת בלמים. הרב לוי נכנס למלון בריצה עם המפתח שנתתי לו. ממש בריצה! אלא שהייתי חייב לקבל ממנו את הדרכון שלו והדרכון היה טמון עמוק בתיק. ח"כ קליינר, בחברות רבה ובאדיבות (שחזרה על עצמה בארוע נוסף שהיה בטיול) רץ איתו לחדר וחזר עם הדרכון לקבלה.
לגמרי במקרה, בתזמון מדהים, ביקרה בקרקוב באותו סוף שבוע קבוצה של המועצה האזורית לכיש. פגשתי את החברים מחבל לכיש וביניהם חיה פרידמן ואברהם אוזן. בתפילת השבת בבית הכנסת של הרמ"א אמר לי אברהם שאין לו איש עדות. התגייסנו לענין ובמוצאי שבת נסעתי עם מנשה לורנצי למלון של החברים מלכיש ומנשה סיפר להם על קורותיו בשואה.

קיר המצבות בבית העלמין בקרקוב

קיר המצבות בבית הקברות בקרקוב

(כל הזכויות שמורות. המקור: פרטי)

אבל בואו נחזור ליוסי שריד. בין המשתתפים בקבוצה היה פטר גרינפלד. פטר, תושב אשקלון, הגיע עם אשתו וביתו זיוה. לפטר היה סיפור מדהים. יוסי שריד, בחושיו העיתונאיים המחודדים, קלט שלפטר יש סיפור מיוחד. פטר נמשך ליוסי שריד והתיישב לידו באוטובוס. ושם, בפולין, סיפר פטר ליוסי את הסיפור. הכל קרה באוטובוס שלי והסיפור קרם עור וגידים.
יוסי שריד סיקר את המסע עבור העיתון "ידיעות אחרונות" וגם עבור "גלי צה"ל".
כל זה קרה ב- 1989. רק ב- 2006 פרסם יוסי את סיפורו של פטר: "פפיצ'ק. הוא לא ידע את שמו" (בהוצאת יד ושם – ההוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד).

לקראת סוף 1989, 45 שנה לאחר ההתייעצות ההיא, קרא לי יושב ראש הכנסת דאז, דב שילנסקי, ניצול שואה בעצמו, וביקש ממני שאתלווה, עם עוד שלושה חברי כנסת, לקבוצה של "תאומי מנגלה" במסעם לאושוויץ-בירקנאו. הסכמתי, כמובן, ושאלתי את עצמי אם אין זה למעשה המשך המסע של אבי בשעתו בשליחות הג'וינט. תמיד, בכל הדרכים, אני מבקש לצאת בעקבות אבי, ותמיד אני מרגיש שהוא מתחקה על עקבותי.
כשבוע ימים עשינו שם, בפולין, התאומים אתנו, והם דווקא רצו מאוד לשוב ולספר את סיפורם, כל סיפור מעורר פלצות יותר ממשנהו, ואנחנו האזנו להם; מה יש לנו לספר משלנו, לעומתם. רק איש אחד שתק כל הזמן, כאילו נצר את קורותי לעצמו, כאילו עדיין לא החליט אם הוא כבר מסוגל לספר והאחרים מסוגלים לקלוט. השתיקה שלו, דווקא היא שעוררה בי את סקרנותי…. הוא הציג את עצמו: פטר גרינפלד קליינמן מאשקלון, עובד הביטוח הלאומי בעיר. הספרון הזה הוא עליו, הוהוא מוכרח להיכתב, כי אסור לסיפורו שיישכח. לאחר שפתחתי לו הוא נפתח, ובפעם הראשונה סיפר פטר למישהו את כל המוצאות אותו, וה"מישהו" הזה הייתי אני. מי יודע, אולי הבחין בשק שעל גבי והיה מוכן פתאום לטמון בו גם את זיכרונותיו לבל יאבדו".

כריכת הספר

הביקור שלנו באושוויץ היה ביקור מעין-ממלכתי. ליוותה אותנו סגנית מנהל המוזיאון. בעת ביקורנו היתה לנו בקשה חריגה. ביקשנו שיפתחו בפנינו את הארכיון שלהם. באותה תקופה הארכיון היה סגור לגמרי בפני חוקרים, שלא לדבר על פתיחתו לקהל הרחב או הנגשתו. עוצמת הביקור עשתה את שלה. קומץ אנשים הורשו להכנס לארכיון ולערוך חיפוש אחר רשומות. מנשה לורנצי ובנו, פטר ואני (כמובן!) היינו ביניהם. צוות הארכיון ביצע את החיפוש עבור פטר. פטר הראה להם את המספר הצרוב על זרועו A2459. הצוות שלף את מגירות הכרטסת שלהם ואיתר מיד את הכרטיס שלו(כמו כרטיס קטלוג ספריה) ובו נרשם מראה המקום של כל רשימה שבה הופיע מספר זה במסמכים של הגרמנים.

פפיצ'ק סגר מעגל בביקור בארכיון. המספר העוקב היה של אחותו של פפיצ'ק, מרתה. עיון בנתונים העלה מיד שפטר ומרתה היו ב"מרפאה" של ד"ר מנגלה באותו יום בניסוי האחרון שהוא ערך עליהם. פטר פרץ מהארכיון בריצה (הוא התהלך עם מקל) וצעק: "מצאתי את אחותי".

Auschwitz Museum, 1989

מוזיאון וארכיון אושוויץ, 1989

(כל הזכויות שמורות. המקור: פרטי)

אבל הפוסט הזה הוא לא על פטר. לפטר מגיע פוסט משלו, הגם שכבר הזכרתי אותו פעמיים לפחות….(סודות ו"אצו רצו גמדים", 1.2.2007 ו – "בר מצוה ל – 6 ניצולי שואה באשקלון", 21.5.2012) ובינתיים אפשר לקרוא עליו בויקיפדיה.

היום, בראיה לאחור, לאחר הסתלקותו של יוסי שריד, אני מבין שהספר הוא לא רק על פפיצ'ק. הוא גם על פפיצ'ק. הוא בהחלט גם על יוסי שריד ומשפחתו.

הספר נפתח בסיפור המשפחתי:

נולדתי לאימא עצובה….הורי עלו לארץ ב-1934, ורבים מבני המשפחות שלהם נשארו שם, בעיירה הקטנה והנידחת רפלובקה שבפולין… 11 אחים ואחיות היו במשפחתה של אמי, והיא הייתה הבכורה…. אני נולדתי במושבה רחובות בסוף אוקטובר 1940…"

בהקדמה לספר "פפיצ'ק" כתב פרופ' יהודה באואר שהספר:

"לא היה נכתב מן הסתם בלי הקרבה הנפשית שבין פפיצ'ק ליוסי, שהוא היום שריד ולפנים היה שניידר, וגם שם המשפחה הזה – שריד – הוא בעצם גלעד".

יהי זכרו ברוך!

Share

← 8 תגובות

ד"ר צבי קרן ז"ל

20 בדצמבר, 2015 מאת רוני · 4 תגובות

לאחרונה הסתלק מאיתנו ד"ר צבי קרן, תושב כפר מנחם שבשפלה.

צבי היה, בין שאר עיסוקיו הרבים, חוקר תולדות יהדות בולגריה, מוסיקאי וגנאלוג. צבי פרסם מספר ספרים אודות יהדות יהודי בולגריה.

צבי ערך מחקרי שטח בבולגריה, ובין השאר, תיעד את בית הקברות היהודי בפלובדיב.

צבי שיתף איתי פעולה במחקר גנאלוגי העוסק במשפחות מבולגריה. בילינו (כן, בילינו) שעות רבות ביחד בארכיון, אצלי, אצלו בכפר מנחם ובמקומות אחרים, בחיפוש אחר מסמכים רלבנטיים, פיענוח שלהם והסקת מסקנות. היה מרתק לעבוד ביחד.

על סיפורו של צבי אפשר לקרוא באתר הקיבוצים: לבולגריה באהבה (מאת נחמן גלבוע) (פורסם ביום 20.10.2006).

צבי יחסר לי. יהי זכרו ברוך!

Share

← 4 תגובות

מחקר גנאלוגי ביפן? קחו בחשבון את פסיקת בית המשפט העליון ביפן!

19 בדצמבר, 2015 מאת רוני · 2 תגובות

בשנת 2011 דיווחה ורד קלנר ב"גלובס" (גלובס, 2.6.2011) על מחקרה של ד"ר מיכל רום מאוניברסיטת בר אילן בנושא אימוץ שם הבעל לאחר הנישואין. כותרת המשנה של הכתבה היתה:

"זהות? שורשים? תשכחו מזה. מחקר חדש על שינוי שמות נשים לאחר הנישואין חושף את משאת הנפש הישראלית: שם נייטרלי ונטול הקשר עדתי, כזה שלא יפריע לקידום בעבודה או לעתיד של הילדים. במילים אחרות: פלג אין, זוכוביצקי לא משהו ובן לולו מחוץ לתחום. נאורות? חפשו במקום אחר"

אנו הבאנו את הדברים בפוסט ניים דרופינג (משפחתובלוגיה, 5.6.2011).

לאחרונה התבשרנו כי בית המשפט העליון ביפן פסק כי הוראת החוק מהמאה ה- 19 המחייבת בני זוג נשואים לשאת את אותו שם משפחה לכל הצרכים הרשמיים היא חוקתית. הוא דחה את העתירה לביטול הוראת החוק וכן דחה תביעת פיצויים בסך 6 מיליון ין.

משפט זה מעורר סוגיות חברתיות, סוגיות של מגדר, של כבוד האדם וסוגיות נכבדות נוספות. לפי החוק היפני, בני הזוג יכולים לבחור שם עם נישואיהם, בין אם הוא שם משפחת הבעל או שם משפחת האשה, אולם עליהם לשאת את אותו שם.

לדיווח המלא ב- Japan Times ראו כאן.

אם אתם עורכים מחקר גנאלוגי ביפן, צריך לקחת בחשבון ששם המשפחה לאחר הנישואין יכול להיות הן של משפחת הבעל והן של משפחת האשה (כדאי להתרגל לשאלה: "מהו שם הנעורים של הבעל??").

תחשבו על זה!

Share

← 2 תגובות

קארל באר ("הדודה מרתה")

5 בדצמבר, 2015 מאת רוני · תגובה אחת

עתון "הארץ" יצא פרסם בעמודו הראשון (!!) חדשה מרעישה: "האיש הראשון ששינה את מינו – סוכן ביטוח מבת ים". בעמוד הראשון!! יכולתם לחשוב שזה קרה אתמול. אז זהו…שלא.

נקדים את המאוחר: זה קרה לפני למעלה מ- 100 שנה וזה לא קרה כאן.

עופר אדרת מדווח על סטודנטית באוניברסיטת תל אביב ש"שישה עשורים אחרי מותו, …איתרה את הקבר של באר במסגרת עבודה אקדמית שכתבה כסטודנטית בקורס "היסטוריה קווירית" באוניברסיטת תל אביב".
הכתבה גם כוללת צילום של קרל באר (כגבר) הן בעמוד הראשון והן בהמשך הכתבה בעמוד 22 (המתפרשת על פני חצי עמוד על 8 טורים).

בכתבה עצמה, מצוטטת הסטודנטית המציינת באכזבה כי "הופתעה לגלות כי חרף העובדה שבאר היה תושב ישראל ואף נקבר בה, אין עליו כל חומר בשפה העברית". היא מציינת שמצאה את רב החומר בספרו האוטביוגרפי.

אז….. "אין עליו כל חומר בשפה העברית"???????

כנראה שהסטודנטית לא עשתה חיפוש פשוט בגוגל….. ועופר אדרת כנראה לא בדק האם כבר כתבו משהו בעברית.

כבר בשנת 2008 דיווחנו על הפרשה (משפחתובלוגיה: Aus eines Mannes Mädschenjahren, 15.10.2008).

Baer

אז האמת היא שסיפורו של קרל באר (שהיה בעצם מרתה באר) כבר סופר. בפוסט מ- 2008 כתבתי:

מבחינתי, אחרית הדבר שכתב הרמן, היא שיאו של הספר. הרמן ערך מחקר גניאלוגי אודות קורותיו של קרל בר וניסה לאמת את התיאורים בספר. בספר, יש לומר, שמר קרל בר על עמימות. הוא שינה שמות אנשים ומקומות, ואילו הרמן סימון חשף את השמות האמיתיים של האנשים והמקומות. הוא נבר בעיתונים, בארכיונים, במסמכים גרמניים ורוסיים ופיענח את תעלומת קרל בר עד תום.

ד"ר הרמן סימון סיים את אחרית הדבר במילים אלה

"ביום 26.6.1956, הלך לעולמו קרל מ. בר בבת ים, ליד תל אביב. הוא נקבר תחת השם קרל מאיר בר… המצבה, עליה מופיע רק תאריך מותו ללא ציון תאריך לידתו, מונחת שטוחה על קברו, כמו זו המונחת על קברה של אשתו הראשונה, חנה (ביילה), בברלין. יותר מארבעים ושבע שנים ו – 1,800 מילין משתרעים בין שתי המצבות, אבל הן קשורות ביחד בסיפור אחד. ניסיתי לפענח את הסיפור הזה, כך שזכרו של האדם הזה, שהיה גם קרל וגם מרתה, ישאר חי….".

במסגרת התחקיר לקראת פרסום המהדורה החדשה של הספר בשנת 2008 ע"י ד"ר הרמן סימון, סייעתי באיתור קברו של מאיר קארל באר. כחוקרים גנאלוגים כולנו יודעים שלא מדובר במשימה מורכבת מדי, כאשר יודעים את השם ואת העובדה שהאיש חי באזור תל אביב :)

פרטי קבורת מאיר קארל באר - מאתר חברה קדישא תל אביב-יפו

בכתבה בעיתון "הארץ" מופיעה תמונתו של קרל באר כגבר. המקור מצוין כ: N.O. Body, Memoirs of a Man's Maiden Year
הקורא התמים צריך לשאול את עצמו כיצד פרסמה מרתה בעשור הראשון של המאה ה- 20 את תמונתה כגבר, כאשר הספר נכתב ערב הניתוח שהיא עברה.
התשובה היא, כמובן, שהתמונה לא פורסמה במהדורה הראשונה של הספר, אלא במהדורה שיצאה כמאה שנים לאחר מכן (2008) בידי ד"ר הרמן סימון.

אז כבוד גדול לד"ר הרמן סימון על המחקר היסודי והראשוני בענינו של קארל באר ("הדודה מרתה")!

Share

← תגובה אחת