משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

ארבע הערות בעקבות בחירתו של הנשיא האחד-עשר

3 ביוני, 2021 מאת ארנון · ניתן להגיב

יצחק (בוז'י) הרצוג הוא הנשיא הנבחר של מדינת ישראל, ובעוד שבועות אחדים יושבע ויכהן כנשיא האחד-עשר של ישראל. סיפורו וסיפור משפחתו מעלים מספר נקודות מעניינות בהקשר המשפחתי והגנאלוגי.

בדרכו של האב. יצחק הרצוג יכהן באותו התפקיד בו כיהן אביו, חיים הרצוג, אליו נבחר לפני כארבעים שנה. בהיסטוריה של מדינת ישראל רשומים מספר זוגות של הורים וילדיהם שכיהנו כחברי כנסת – למשל, שמואל דיין ובנו משה דיין, ובהמשך גם בתו של משה, יעל דיין; מנחם בגין ובנימין זאב בגין; יצחק שמיר ויאיר שמיר; יוסף (טומי) לפיד ויאיר לפיד; דוד לוי ואורלי לוי-אבקסיס; ועוד. בעולם הגדול זכינו כבר לראות זוגות של אב ובן שכיהנו בתפקיד הנשיא. מוכרת מאוד הדוגמה של ג'ור'ג ווקר בוש, נשיאה ה-43 של ארצות הברית, בנו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שכיהן באותו התפקיד שתי קדנציות קודם לכן. ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, הקדים בארבע קדנציות את בנו, ג'ון קווינסקי אדמס, שכיהן באותו התפקיד. אגב, הנשיא ה-23 של ארצות הברית, בנג'מין האריסון, היה נכדו של הנשיא התשיעי, וויליאם הנרי הריסון. בטוגו מכהן היום נשיא שגם אביו היה נשיא, וכך גם בסוריה ובעבר גם בקוריאה הדרומית. בהודו כיהנה ראשת ממשלה שאף אביה היה ראש ממשלה. ככלל, התופעה אינה נדירה.

עיסוק משפחתי. כפי שכתבתי כאן לפני מספר חודשים בהקשר של הזמר ליאור ייני ז"ל (תחת הכותרת "הגֶן האומנותי"), מוכרים לנו מקרים בהם תת-ענפים משפחתיים מזוהים עם עיסוק מסוים. תופעה זו מודגמת אצל משפחתה של רעייתו של הנשיא הנבחר, מיכל. אצל דודהּ של אשת-הנשיא-הנבחר, אורי אפק, בולט הקשר המשפחתי הספורטיבי: הוא עצמו היה ספורטאי, מאמן לאומי ושימש כמפקח על החינוך הגופני במשרד החינוך; רעייתו היא סופרטאית ומורה לחינוך גופני; אחד מבניהם הוא בעל דוקטורט בחינוך גופני; ובתם נשואה לכדורגלן עודד מכנס.

בשם הסב, ומאותו השבט. הנשיא הנבחר נקרא על שם סבו, יצחק אייזיק הלוי הרצוג. מכאן גם נובעת שייכותו לשבט הלוי – שיוך שעובר לאורך הדורות מאב לבן. יואל הרצוג, אחיו של הנשיא הנבחר, נקרא על שם הסבא-רבא, יואל לייב הלוי הרצוג. התופעה הזו – קריאה על שם אב קדמון – נפוצה מאוד ביהדות. לעבדכם הנאמן יש אח שקרוי על שם סבו ודוד שקרוי על שם סבו ודוד אחר שהיה קרוי על שם סבו; ואגב, גם עבדכם הנאמן צאצא לשבט הלוי. לפיכך, לא ייפלא שגם נשיאי עבר נקראו על שם סבם או אבי-סבם: עזר ויצמן (על שם סבו מצד אביו), זלמן שז"ר (על שם אביה של סבתו מצד אמו), וגם הנשיא הנוכחי, ראובן (רובי) ריבלין, קרוי על שם אבי-אביו.

בקיצור, שם משפחה. אמו של הנשיא הנבחר, אורה, נולדה למשפחת אמב"ש, ראשי תיבות של "אני מאמין באמונה שלמה". שמות משפחה רבים נגזרים מראשי תיבות. שם המשפחה אזולאי נגזר כראשי תיבות של הפסוק "אשה זונה וחללה לא ישא" (ויקרא, כ"א, ז'), המדגיש את אחד האיסורים על כהנים – כלומר, זהו שם משפחה שאפיין כהנים. דוגמה מוכרת יותר היא כ"ץ (כהן צדק), דוגמה מוכרת פחות היא השם הילולה/הילולא/גילולה/גילולא, שמקורו בשם הילולע, ראשי תיבות של "הגדול יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום" (ישעיהו, ס', כ"ב), ששימש כשם קוד למשפחות שהסתירו את יהדותם בתקופת האנוסים בספרד. דוגמה מאלפת לשם משפחה שהוא ראשי תיבות היא השם שז"ר, שמו של נשיא המדינה השלישי, ראשי תיבות של שמו המלא הקודם, שניאור זלמן רובשוב.

Share

← ניתן להגיב

סיאנס (Séance) עם אבותיי (יום השואה התשפ"א)

6 באפריל, 2021 מאת רוני · ניתן להגיב

סיאנס, Séance, העלאה באוב, תקשור עם המתים….תקראו לזה איך שתקראו. אני עשיתי סיאנס עם אבותי ונשארתי בחיים לספר לכם על זה!

מקובל שמי שמבקש לתקשר עם "מי שנמצא בצד השני" (קרי: המתים) נעזר ב"מדיום" (כלומר, מישהו או משהו שמסייע להם בתקשור). לאורך השנים, לצד תקשורים מוצלחים, הובעה גם ביקורת כלפי מדיומים שרלטנים או נכלוליים, שהוליכו שולל את לקוחותיהם.

אז אתם ודאי שואלים, מה לי ולכל זה! טוב ששאלתם. הנה התשובה. "מדיום" חדש הגיע לעיר!

לפני כחודש, במקביל להודעתה של חברת MyHeritage על מכירת השליטה בה לקרן הפרייבט אקוויטי פרנסיסקו פרטנרס, הודיעה החברה על השקת שירות חדש בשם Deep Nostalgia™. החברה מציעה למנוייה להנפיש תמונות (ליתר דיוק: פנים של אנשים המופיעים בתמונות).

שירות זה בא בעקבות שירות קודם שהציעה החברה להשבחת תמונות ישנות או פגומות ושירות של צביעה של תמונות שצולמו בשחור/לבן.

שלושת המהלכים: השבחה, צביעה והנפשה עוררו ענין רב בקהילה הגנאלוגית ואף מחוץ לה. לצד התגובות החיוביות המובנות, נמתחה ביקורת על כל אחד מהמהלכים, בטענות של פגיעה באותנטיות, פגיעה במקור ואף נטען שיש בכך משום פגיעה בכבודם של המתים.

כאשר החברה השיקה את השירות לצביעת תמונות, בחרתי לצבוע מספר תמונות ישנות שאספתי במשך השנים במחקר המשפחתי. התמונה החשובה ביותר באוסף שלי היא תמונה שצולמה בפוטו שטרן בעיר מרמורוש-סיגט בשנת 1939. תמונה זו נשמרה בעיר שיקגו בידי בן-דוד של אמא שלי. בתמונה ניצבים סבי מצד אמי, משה שלומוביץ, סבתי זלטה (ז'ני) (לבית קרמרוצקי) ושלושת בנותיהם: רוזה ("שושי"), קרולה (אמא שלי) וחנה הקטנה:

הביטו בפרטים: האם אתם מבחינים בכפתורים ? האם אתם מבחינים בדוגמא של הקשתות על ראשן של הבנות? האם שמתם לב לדוגמא על הגרביים של אמא שלי (מימין) ושל אחותה שושי (במרכז)? ומה עם צבע העיניים? אתם יודעים שלאמא שלי יש עיניים כחולות וכך גם לאחותה שושי?

הנה התמונה, לאחר צביעתה באמצעות הממשק של MyHeritage:

צביעת התמונה הבליטה פרטים שונים בתמונה והפיחה במצולמים חיים.

לצד ביקורות חיוביות מאוד לצביעת התמונות, ציינו אנשים שונים שהתמונות נצבעו כולן בגווני שחור/לבן/אפור/אדום. נטען שלא יתכן שאבותינו היו לבושים בבגדים בקשת צבעים כה מצומצמת. בעיני, מגרעה זו אינה שקולה כנגד התועלת הרבה שבצביעת התמונות.

המהלך האחרון של מיי הריטג' להנפשת התמונות עורר תגובות עצומות בעולם. החברה דיווחה כי מיד עם השקת השירות נוצרו מיליוני סרטוני הנפשה ברחבי העולם. ראו את הראיון של CNN עם גלעד יפת, המייסד והמנכ"ל של החברה:

לשם הנפשת התמונות עשתה מיי הריטג' שימוש ביישום של למידה עמוקה (Deep Learning) של בינה (אינטיליגנציה) מלאכותית (AI) – טכנולוגיה שנודעה לאחרונה בהקשרים שליליים כDeep Fake ("דיפ-פייק"). "דיפ פייק" היא "טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית ליצירת סרטוני וידאו, צילומים או קטעי קול מזויפים. דיפ-פייק מאפשר ליצור תוכן מזויף שנראה אמיתי על ידי שילוב תמונות וסרטונים קיימים על פני תמונות וקטעי וידאו מקוריים…. (לשם) נקמה, פייק ניוז ומתיחות זדוניות כמו גם ספינים תקשורתיים להטיית דעת הקהל" (ויקיפדיה).

בראיון, מסביר גלעד יפת, כי החברה נקטה באמצעים על מנת למנוע דיבוב הסרטונים וזאת לשם מניעת שימוש לרעה בסרטונים.

בן דודי, גבי גולן, שהוא בר סמכא בענייני צילום (ראו כתיבתו המרתקת בבלוג: Camera & Photo Technology על צילום, מצלמות, טכנולוגיה צילומית וכל מה שבינהם: הבלוג של גבי גולן) מתח בפני ביקורת על היישום הזה:

כמי שעוסק בצילום הטכנולוגיה הזו מוכרת לי, יש עוד אתרים ואפליקציות שמציעות הנפשה של צילומי סטילס תוך התבססות על אינטליגנציה מלאכותית (AI) וכאן בדיוק הבעיה: התוצאה היא מלאכותית, לא טבעית ולעניות דעתי גם לא עושה כבוד למצולמים, בוודאי כאשר הם אינם כבר בין החיים. הייתי משייך את הג׳אנר הזה ל- Deap Fake, שלצערי עולה כפורח בתקופה האחרונה.

הביקורת שמותחים גבי גולן וגם אחרים על הסכנות שבשימוש ביישום זה היא חשובה ורלבנטית והיא אכן מצביעה על הסכנות הטמונות בו. יחד עם זאת, לדעתי, כאשר מודעים לעובדה שאין מדובר בתנועות אמיתיות, אלא בתנועות שנוצרו על ידי מכונה, שמדמות אפשרות של התנועות האמיתיות, מדובר בבשורה של ממש לעוסקים במחקר המשפחתי.

ראו נא את הסרטון המתבסס על התמונה משנת 1939 (לאחר שנצבעה). עלי זה עובד ואותי זה מרגש.

הכירו את סבתי, זלטה (ז'ני) שלומוביץ (לבית קרמרוצקי). היא ביתם של נחום קרמרוצקי ו- ריבה-רייכל (לבית פקלצ'יק), נולדה בקובנא, ליטא 6.6.1896 וניספתה בשואה באושוויץ ביום 21.5.1944).

לכבוד יום השואה תשפ"א אני מתקשר עם סבתי, ובעיני זה טוב:

Share

← ניתן להגיב

השופט אהרון ברק היה ילד בגטו קובנא

4 באפריל, 2021 מאת רוני · 2 תגובות

(תודה ליוסף שניידר, קרובי הליטאי, שהסב את תשומת לבי לאירוע)

אריק בריק נולד בקובנא ביום 16.9.1936.

אריק בריק שרד את אקצית הילדים בגטו קובנא.

הוא התמחה במשפטים אצל היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר.

גדעון האוזנר היה התובע הראשי במשפט אייכמן.

אהרון ברק ביקש שלא לעסוק במשפט אייכמן בשל עברו.

אהרון ברק היה פרופסור חבר באוניברסיטה העבירת.

אהרון ברק היה היועץ המשפטי לממשלה בין השנים 1975-1978.

אהרון ברק כיהן כשופט בית המשפט העליון משנת 1978 ועד 2006 וכיהן כנשיא בית המשפט העליון.

אהרון ברק היה היום האורח בזיכרון בסלון של הנשיא ה- 10 של מדינת ישראל, ראובן ריבלין, אשר היה תלמידו למשפטים:

Share

← 2 תגובות

חברת FtDNA מתמזגת עם חברה אוסטרלית – סיבה לדאגה?

18 בינואר, 2021 מאת רוני · תגובה אחת

ג'ודי ראסל, בעלת הבלוג The Legal Genealogist דיווחה לפני מספר ימים (10.1.2021) על מיזוג בין חברת הבדיקות הגנאלוגיות FamilyTreeDNA עם החברה האוסטרלית, myDNA:

Big changes in the wind at FTDNA, GEDmatch

מי שהודיע על המיזוג היתה החברה האוסטרלית, שאינה מוכרת במחוזותינו. לאחר מכן יצאה אף הודעה מטעם FamilyTreeDNA.

הגם שראסל כבר דיווחה על כך ב- 10.1.2021, קיבלתי הודעה אישית בדוא"ל מ FtDNA רק כשבוע לאחר מכן:

פמילי טרי דנא היא חברה ותיקה שנמצאת בבעלות ובניהול של שתי דמויות מוכרות בעולם הגנאלוגיה היהודית: בנט גריספן ו- מקס בלנקפלד. היא ממוקמת ביוסטון, טקסס.

לפי פרסומים קודמים, המעבדה של פמילי טרי דנא שימשה את מיי הריטג' הישראלית בעיבוד בדיקות הדנא שלה.

ראסל מצטטת מכתב ששלחו ראשי החברה למנהלי פרוייקטים, ובו הם קושרים את האתגרים שבהם ניצבו עקב האירועים האחרונים בעולם:

Like every small business in the country, the past year has given us pause. We were faced with the tremendous challenge of not only finding ways for the business to survive the pandemic, but simultaneously, making FamilyTreeDNA stronger, more resilient, and ensuring its promising future. A future full of growth not only for ourselves but for the hundreds of employees who rely on our business and the millions of customers around the world who look to us to deliver pioneering advancements in consumer genetics and genealogy.

הדיווח של ראסל מזכיר את מעורבתה של פמילי טריי דנא בשיתוף רשויות החקירה בארצות הברית, במידע הגנטי של לקוחותיה, מבלי להודיע על כך ללקוחות. כן נמתחה עליה ביקורת על כך שהלקוחות נדרשו לציין במפורש שאינם מעוניינים בהעברת מידע (להבדיל מקביעת ברירת מחדל שאין מעבירים מידע, אלא אם כן הלקוח התיר זאת).

על פי הדיווחים, מנכ"ל החברה האוסטרלית, ליאור ראוכברגר, נכנס באופן מיידי לתפקיד מנכ"ל FamilyTreeDNA ואילו ה"ה גרינספן ובלנקפלד יכהנו בדירקטוריון החברה.

על פי תיאור עצמי של ראוכברגר באתר LinkedIn הוא רופא בהכשרתו אך נלהב באותה מידה לטכנלוגיה וחדשנות.

לפי ראסל, על פי אתר החברה האוסטרלית היא פועלת בתחום יישומים בריאותיים של DNA. הדבר מתיישב עם מגמה שתיארנו כאן כבר באפריל 2020 ((Corona (take 2) על "שיפטינג" של עסקי חברות הדנא הגנאלוגי לתחום הבריאות.

ראסל מציינת כי באתר החברה האוסטרלית קיימת הצהרת סודיות, לפי החברה לעולם לא תשתף את המידע שבידיה עם אחרים. היא מביעה תהיה האם הדבר יביא גם לשינוי המדיניות של FtDNA.

סיבה לדאגה? ימים יגידו.

Share

← תגובה אחת

ליאור ייני ז"ל: שירים והקשרים

2 בינואר, 2021 מאת ארנון · 4 תגובות

הזמר והשחקן ליאור ייני נפטר הערב, והוא בן 84. סיפור חייו מעלה כמה סוגיות מעניינות מבחינה גנאלוגית.

שם פרטי. ייני, יליד 1936, טען בראיון שנתן לפני שנים אחדות ל"מעריב" כי הוא היה הראשון בארץ שנקרא בשם הפרטי ליאור.

זהויות כפולות. נישואיו הראשונים של ייני היו לנעמי פולני, ולזוג נולדו שני ילדים, יותם ואיה. בהמשך, נישואיו השלישיים היו לאחייניתה של נעמי פולני (בתו של דב פולני), ולזוג נולד ילד אחד (הלוא הוא שחקן הכדורגל שֶרָן ייני). יוצא, אם כך, שבעבור ילדיו מנישואיו הראשונים – בת-דודתם היא גם אמם החורגת. בעבור האשה השלישית, דודתה היא גם האקסית המיתולוגית של בעלה. בעבור שרן, סבא שלו (דב פולני) הוא גם סוג-של-דוד שלו (שכן הוא אח של אשתו הקודמת של אביו. אם כי רוני בטח היה חולק על זה). אמנם לא לגמרי קרוב, אך זה מזכיר לי את הסיפור (והשיר) על האדם שהיה סבא של עצמו.

רופא וזמר מפורסמים במשפחה המורחבת. נעמי פולני, אשתו הראשונה של ייני, היתה נכדתו של ד"ר חיים חיסין, פעיל ציוני, רופא ומראשוני תל אביב. בתו של חיסין, עדה, היא אמה של פולני. בת אחרת של חיסין, עדה, נישאה לאברהם פינקלשטיין, ובנם, דניאל, הוא אביו של הזמר גידי גוב.

הגֶן האמנותי. במשפחות רבות ישנם ענפים המתאפיינים במקצוע מסויים או בכשרון מסויים. אין בהכרח מדובר בהורשה גנטית, אלא בעיקר בהורשה סביבתית. אצלי במשפחה בולט הענף שנישא למשפחת רובוביץ הירושלמית, אשר אחדים ממנו היו רוקחים, כמו גם הענף של משפחת כרמי (ינובסקי), שרבים ממנו היו – ועודם – מוזיקאים (ראו, למשל, כאן). הוריו של ייני היו ממייסדי קיבוץ אפיקים. אמו, פנינה, היתה ציירת. ייני עסק במשחק ושירה, ואחיו, עודד, היה נגן חליל (השניים פעלו יחד בלהקת "החמציצים"). בנו של ליאור ייני, היה אף הוא שחקן וזמר.

יהי זכרו ברוך.

Share

← 4 תגובות

מיהו "דוד" (Uncle)? (פוסט מטריד)

19 בדצמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

כגנאלוגים, אנו עוסקים כל הזמן בקשרי משפחה. מי שכתב את הערך "גנאלוגיה" בויקיפדיה העברית, כתב שהגנאלוג אוסף מידע על הקשרים בין אנשים:

ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם

רציתי לספר לכם בקצרה על יישום מטריד של קשרי המשפחה; וביתר פירוט – השאלה מיהו דוד מטריד.

על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירות מין בתוך המשפחה הן בדרגת חומרה גבוהה יותר מאשר עבירות מין הנעברות ע"י זר לקורבן.

בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור (ע"פ 3583/20) על הרשעתו של אדם אשר הורשע בעבירות מין בתוך המשפחה. במקרה שנדון, העבריין היה קרוב משפחה לשעבר של הקורבן. הוא היה נשוי בעבר לדודה של הקורבן. בעת שהוא ביצע את העבירה הוא כבר לא היה נשוי לדודה, אולם שמר על קשרים עם המשפחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע שיש לראות בו "דוד" על פי מבחן פונקציונלי והרשיע אותו בביצוע העבירה. בית המשפט קבע שהעבירה בוצעה ע"י "דוד", ולכן מדובר בעבירה חמורה יותר.

הנאשם ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. השאלה שהועמדה לדיון בבית המשפט העליון היתה:

מיהו בגדר "דוֹד" לצרכי הרשעה בעבירות מין כלפי קטינים במשפחה?

השופט אלכס שטיין, אשר כתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו (עם הערות מסויימות) השופט עוזי פוגלמן והשופטת יעל וילנר, קבעו כי:

הפרשנות לה טוען המערער, שלפיה במונח "דוד" לא כיוון החוק למי שלא נשוי עוד לדודה הביולוגית מתיישבת בצורה טובה יותר עם משמעותה ההגיונית והטבעית של הלשון שנבחרה בהגדרת "בן משפחה" בסעיף והיא אף עולה מתכליתו של ההסדר לתחום את גבולות המסגרת המשפחתית אשר ביצוע העבירות האמורות בגדרה יביא להרשעה חמורה יותר. לכך אוסיף כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה מותירה את השאלה אם מי שהתגרש מדודתה של נפגעת עבירה בא בגדרי "בן משפחה" לבחינה עובדתית מורכבת יחסית, התלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה, וגם בכך שיקול לדחייתה… מטעמים אלה איני סבור, בהינתן ההסדר החקיקתי הקונקרטי, כי יש מקום להרחיב את ההגדרה העומדת לבחינתנו, שלא בדרך חקיקתית

שימו לב שבית המשפט העליון התייחס לפסיקה קודמת, כי הגדרת "בן משפחה" לענין זה תחול גם על מי שהוא קרוב משפחה מכח חיתון.

על כן הוא זוכה מעבירות של ביצוע עבירות מין במשפחה והורשע בביצוע עבירות מין שאינן במשפחה (שהעונש עליהן קל יותר).

ואם ברצונכם להרחיב בענין זה, אתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין:

ע"פ 3583/20 פלוני נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 9.11.2020)

וגם מאמר דעה של גיל ברינגר (דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אשר שימש בעבר גם כיועץ לענייני חקיקה לשרת המשפטים איילת שקד): הטעות הקרדינלית של השופט אלכס שטיין (אל תתנו לכותרת להטעות אותכם: זה שיר הלל לשופט שטיין, לשופטים שנמתחה עליהם ביקורת אגב מינויים שהם "שמרנים" ולשמירה על לשון החוק).

Share

← תגובה אחת

סלק סלק ארדוף

14 בנובמבר, 2020 מאת ארנון · 6 תגובות

רוני סיפר כאן לפני כמה ימים על המאבק שמתחולל בימים אלו בין רוסיה לבין אוקראינה על מקורו של הבורשט, הלוא הוא מרק סלק. הפוסט, שנסוב סביב חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 – חוק בלתי-גנאלוגי בעליל – הוצדק על ידי רוני בכך "שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו".

אכן, גם בבלוג הזה מודגש תכופות הקשר ההדוק שבין אוכל להיסטוריה משפחתית. כחסיד גדול של אוכל ושל סיפורים ושל היסטוריה משפחתית – השילוב של שלושת אלו מלהיב אותי מאוד. העגבניה שהדגימה לי קירבת משפחה ביני לבין משפחה אוסטרלית היא, ללא ספק, שילוב מוצלח במיוחד של השלשה הקדושה הזו. וכמובן, הסיפור על הגילוי הגדול שלי על מקורו של הצ'ונט המשפחתי הוא דוגמה נוספת.

אבל הבורשט עליו סיפר רוני הזכיר לי את הסיפור הטוב מכולם, זה שלא רק גילה לי משהו חדש על ההיסטוריה המשפחתית שלי, אלא שגרם לי, באמצעות חיבור היסטורי-משפחתי, לשנות התנהגות ולגלות משהו חדש על עצמי. כי כל השנים ידעתי שאני שונא סלק, וכל נסיונותיי לצרוך אותו בצורות שונות הובילו אותי לחזק את דעתי זו. ואז, טעימה אחת מסלט סלק אוקראיני, במיפגש של פורום "שורשים משפחתיים", אותו הכינה חברת פורום שמוצאה מאוקראינה, על פי מתכון משפחתי – שיחררה לי את כל החסמים. סכר-הסלק נפרץ ברגע ההוא, לפני כתשע שנים. ולמה דווקא הסלט הזה פרץ אותו? מוצאה של סבתי (אם-אמי), בצילה לא זכיתי לגדול (היא נפטרה כשהייתי בן שנתיים), הוא מאוקראינה. במובן עמוק כלשהו, הסלט ההוא משך אותי אליו וגרם לי להתחבר אליה, והצליח לשנות אצלי התנהגות ארוכת-שנים.

את הסיפור המלא – בליווי המתכון – פרסמתי בזמנו בבלוג האחר שלי. ומאז ועד היום אני ממשיך ליהנות מסלק בכל צורה שהיא.

Share

← 6 תגובות

חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965

8 בנובמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

תודו שאין לכם מושג איך קשורה הכותרת (שמו הארוך של החוק) למחקר משפחתי….

ביום שישי האחרון (6.11.2020) הביא עיתון הארץ כתבה של הניו יורק טיימס (מריה ורניקובה ואנדרו קיימר) על מלחמה בין אוקראינה לרוסיה על "הניכוס התרבותי של הבורשט".

בקיצור רב, מסופר שם על כך שלמרות שבספרות קולינרית, אכן מייחסים את מקור הבורשט (נקרא גם: בורש) (בעברית: חמיצה, מרק סלק) לאוקראינה, הרי שרוסיה מנכסת לעצמה את המקור.

מסופר על כך שבאוקראינה יש מספר מקומות הנקראים ע"ש המרק המפורסם.

זה הזכיר לי כמה דברים:

  1. כבר היו דברים מעולם. הרוסים והאוקראינים ניהלו "מלחמת שוקולד" בישראל על סימן מסחרי של סוגי שוקולד החביבים על קהל יוצאי ברית המועצות לשעבר (וגם עלי!). המותג האוקראיני Roshen שנמצא בבעלותו של הנשיא האוקראיני לשעבר פטרו פרושנקו היה אחד הצדדים לעימות זה; להרחבה ראו כתבתו של חן מענית ב"גלובס" מיום 7.6.2014: אוקראינה נגד רוסיה: מלחמת השוקולד בישראל;
  2. יין נתזים – תשאלו למה? משום שחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 בא להגן על מוצרים מסויימים המזוהים עם אזור מסויים שנתן לו את שמו או את תכונותיו. בוא נסתכל על סעיף ההגדרות שבחוק:

כינוי מקור" – השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה;

           "ארץ המקור" – הארץ אשר שמה, או שם אזור או מקום שבה, משמש לכינוי המקור שהוציא למוצר את המוניטין שלו;

…           "ציון גאוגרפי" – ציון המזהה בישראל מוצר כמוצר שמקורו באזור גאוגרפי מסוים שהוא מדינה חברה, אזור או חבל ארץ בה, אם ניתן לייחס תכונה מסוימת, מאפיין מסוים או מוניטין של המוצר בעיקר לכך שמקורו באותו אזור גאוגרפי;

בשפה פשוטה: "שמפניה" הוא יין מבעבע שמקורו במחוז שפיין בצרפת, ואסור לכל יין מבעבע אחר להקרא "שמפניה" (אלא אם כן מקורו הוא במחוז שמפיין). זאת בדיוק הסיבה שכשאתם נכנסים לחנות היין החביבה עליכם, המוכר יציע לכם "יין נתזים" ישראלי או "יין נתזים" צ'יליאני ולא יקרא לזה "שמפניה".

רוצים דוגמאות נוספות: רוקפור (הגבינה), קונייק (המשקה החריף) ונדמה לי שאפילו תפוזי Jaffa מוגנים כשם מקור.

אז איך כל זה קשור? כבר כתבנו הרבה פעמים על הקשר שבין גנאלוגיה ואוכל ועל כך שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו. אז הנה עוד זוית 🙂

לדוגמא ראו: "עוד נמשכת שיירת הטשולנט" של ארנון (30.12.2006).

להרחבה, לחצו על התגית "קרוב לצלחת" בצד שמאל, ותוכלו לראות את כל הפוסטים בנושא זה.

(טוב, אם כבר הזכרנו "בורשט", אז למישהו יש מתכון טוב למולוחיה?)

Share

← תגובה אחת

מה מקורו של "החיידק הגנאלוגי"?

15 באוקטובר, 2020 מאת ארנון · 4 תגובות

אנשים רבים מכירים זאת: יש שאלה מסויימת שמופנית אליהם תדיר, אם בגלל תפקידם או בגלל עיסוקם או בגלל מקום מגוריהם או בגלל ההרכב המשפחתי בו הם חיים או בגלל סיבה אחרת. לאחר שגרתי זמן מה בארצות הברית, היתה מאוד שכיחה השאלה "יקר שם?", אשר הופנתה אליי באופן תדיר על ידי מכרים שונים; לאחר שחזרתי מארצות הברית, הופנתה אליי תדיר השאלה "לא רצית להישאר שם?".

ובעבור מי שעוסק במחקר גנאלוגי – השאלה השכיחה ביותר היא "למה?". ובגירסה הארוכה יותר, "למה אתה מתעסק עם זה?". היגגתי כאן בעבר בנושא, ובהזדמנות אחרת אף ניסיתי לתת תשובה מוחצת (אזהרת קלקלן: יצר המציצנות), אך גם אז יצאתי כשחצי תאוותי בידי.

לרגל החודש הלאומי להיסטוריה משפחתית, המצויין בארצות הברית במהלך אוקטובר – בתוקף החלטת קונגרס משנת 2001 (ובטח לא תופתעו לשמוע שהסנאטור שיזם אותה הוא מורמוני מיוטה…) – פרסמה השבוע העיתונאית האמריקאית ליבי קופלנד (Libby Copeland) את גירסתה לתשובה לשאלה הנפוצה. מעניין לציין כי עיקר העניין של קופלנד במחקר הגנאלוגי התנקז בשנים האחרונות לסוגיית בדיקות הדי.אנ.איי הגנאלוגיות; לפני שבועות אחדים פורסם ספרה בנושא, The Lost Family.

את תשובתה לשאלה הנפוצה פירסמה באתר Psychology Today.

קופלנד טוענת כי המבט אחורה אינו בא במטרה להוכיח את הקשר, אלא מתוך סקרנות אשר מוּנעת מתחושה של היעדר שורשים, שיכולה להתפרש גם כחוסר יציבות. הזמן שחלף מאז חיו אבותינו ואמותינו הקדמונים "הפשיט" לאט לאט מעל הצאצאים את סממני העבר (תרבות, שפה, מנהגים, אוכל). לעתים, הזמן שחלף הותיר חורים של אי-ידיעה, עד שאנשים רבים החיים כיום אינם יודעים מאין הגיעו אבותיהם ואמותיהם הקדמונים (בהקשר האמריקאי – הדבר נכון בפרט אצל אוכלוסיית האפרו-אמריקאים).

קופלנד טוענת שהנהייה אחר העבר המשפחתי – מקורָה במשיכה שלנו לסיפורים, ובכך שהסיפור המשפחתי משתלב בסיפור ההיסטורי הכללי ומסייע לנו להבין את הנרטיב שלנו בהווה. אנו עשויים למצוא נחמה בעובדה שלסיפור המשפחתי יש סוף ידוע (עובדת קיומנו), ובמציאות הנוכחית זו נחמה גדולה.

הנבירה בעבר המשפחתי מסייעת לנו גם להבין את ההווה המשפחתי – תווי הפנים של בני משפחה, תכונות אופי, מנהגים מסויימים. כשחושפים אותם – מזהים תבניות, כלומר הֶסברים למה שאנחנו רואים היום.

מעניין כי העִניין בעבר המשפחתי גובר בימי הקורונה, אולי בעקבות פחד מן הלא-נודע. רבים החלו לחפש דווקא בתקופה הזו את הוריהם הביולוגיים ובני משפחה "אבודים" אחרים, כי הם מרגישים שאין להם מה להפסיד עכשיו.

אם כך, על פי קופלנד, הנבירה בעבר המשפחתי קשורה ישירות להווה של קִיוּמנו – אנו חשים מנותקים, מבולבלים, לא יודעים מה היה בעבר ולא יודעים מה יהיה בעתיד. הסיפורים ההיסטוריים ממשפחתנו מספקים לנו בסיס כלשהו להבנת עצמנו ומשפחתנו בהווה. זוהי תובנת מעניינת, והיא תקֵפה, לדעתי, גם לגבי מחפשי-שורשים בתרבות המערב שמחוץ לארצות הברית, ישראל בתוכה.

בפרט, מנסחת יפה קופלנד את מה שאני חש כבר מזמן: הנבירה בעבר – ולא משנה כמה רחוק נגיע בה – מתחילה ונגמרת בכלל בהווה.

Share

← 4 תגובות

ארכיון הסרטים הישראלי ("יגעת ומצאת- תאמין!")

26 בספטמבר, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

תשמעו סיפור:

לפני הרבה שנים, אמא שלי ביקשה ממני לאתר סרט. מישהו אמר לה (זה היה לפני המון זמן!) שראו אותה באחד מיומני החדשות שהוקרנו לפני סרטים.

למען קוראינו הצעירים נספר שפעם, לפני עידן הטלויזיה, היה בעיקר רדיו. ברדיו שידרו חדשות. אולם בנוסף לרדיו, הוקרנו "יומני קולנוע" באורך של ה- 10 דקות, לפני הקרנת הסרט בבית הקולנוע. היומנים הביאו אירועים מהשבוע החולף. בארץ הוקרנו יומן כרמל או יומן כרמל-הרצליה (תלוי בתקופה).

לימים שודרו גם יומני גבע, שהיוו תחרות ליומן כרמל-הרצליה (ראו סקירה הסטורית באתר "נוסטלגיה אונליין")

אז אמא שלי ביקשה שאמצא את הסרט. היא זכרה כמה פרטים: הסרט צולם בכינוס של "תנועת המושבים" שנערך בנהורה בשנות ה- 60. אמרו לה שרואים אותה מוחאת כפיים.

אני הנחתי (בדיעבד, ההנחה היתה שגויה) שהסרט צולם בנהורה במהלך הועידה השנתית של תנועת המושבים שנערכה בנהורה בשנת 1966.

איפה לא חיפשתי?

בפורום "שורשים משפחתיים" של תפוז, מישהו הפנה אותי לכתובת דוא"ל ששם נאמר אוכל לקבל תשובה ואפילו עותק מהסרט (לא קרה!);

חיפשתי בארכיון המדינה המקוון (הישן, לא החדש!) (לא נמצא!);

באתר של הארכיון הציוני המרכזי מצוי אוסף תמונות גדול, המכיל כמיליון הדפסים ונגטיבים (מצאתי תמונה חשודה מ"טקס הענקת תעודות שלב ראשון של מבצע למיגור הבערות") (אבל זה לא סרט!);

בשנים האחרונות הועלו יומנים רבים ל You Tube (לא מצאתי!);

והנה ממש לאחרונה הועלה לרשת הארכיון המלא של ארכיון הסרטים הישראלי, המצוי בסינמטק בירושלים. כמוסבר באתר של הארכיון:

ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים מופקד מאז 1960 על שמירתן ושימורן של יצירות ישראליות מקוריות – דוקומנטריות ועלילתיות – מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. בשנת 2020 הושק אתר האינטרנט של המוסד הירושלמי, וכעת יכול הציבור הרחב לטעום מאוצרות הארכיון לדורותיהם.

הארכיון כולל אוספים רבים ושונים. על פי אתר הארכיון, אורכם של כל סרטי הפילם מסתכם ב- 2 מליון מטרים וגם עשרות אלפי קלטות וידאו וכמיליון וחצי ג'יגה בייט של מדיה דיגיטלית.

בין האוספים השונים מצוי גם אוסף יומני החדשות של אולפני הרצליה (1949-1971). חיש מהר רשמתי "נהורה" בתיבת החיפוש וקיבלתי 3 תוצאות:

הענקת תעודות לבוגרי שלב ראשון של מבצע לביעור הבערות (1964);

כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש (1964);

תחרות חרישה בנהורה (1959).

צפיתי בסרטון אודות "כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש" ואכן – אמי (הצעירה והחתיכה) בתסרוקת בננה מנופחת אכן מופיעה בו כשהיא מוחאת כפיים.

אחרי שצפיתי עוד כמה (וכמה, וכמה וכמה) פעמים זיהיתי עוד כמה דמויות מוכרות: את אחי, את השכנה שלנו דליה אלוני את מרדכי גובר, את רבקה גובר, ועוד, ובסוף אפילו זיהיתי את עצמי (!) (ללא פנים).

עכשיו, הייתם מצפים באופן טבעי שאעלה כאן את הסרטון, או שלכל הפחות, אוכל לתת לכם קישורית ("לינק") על מנת שתוכלו לצפות בסרט.

אולם, ארכיון הסרטים הישראלי הטיל מגבלות מאוד נוקשות על האפשרויות הללו. בתנאים המשפטיים הם קבעו:

"מעבר לכך, חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש אחר באתר ובחומרים הנמצאים בו, לרבות העתקה, הפצה, שיתוף, עריכת שינויים, יצירת קישורים (links) אל התכנים וכיו”ב וזאת ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב מהסינמטק."

מה כן מותר?

"מותר לעשות באתר ובחומרים שימוש למטרות לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות (“ציטוטים”), או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך ובלבד שהשימוש בהם יעשה בהגינות

זכויות יוצרים הם דבר מאוד חשוב וקיים ערך חברתי חשוב בשמירה עליהן. אולם במה יגרע חלקם של היוצרים אם אתן לכם קישור לסרטון ותוכלו לצפות בו באתר של הארכיון? אחת התשובות האפשריות היא, שאם תפנו ישר לסרטון לא "תעברו" דרך תנאי השימוש של הארכיון. הייתי אומר שזו גישה נאיבית בשנת 2020.

ואם כבר אנחנו עוסקים בתנאים המשפטיים של ארכיון הסרטים הישראלי, היה ראוי שהיועצים המשפטיים שלהם (וגם ה WEB MASTER) יעשו הגהה על התנאים המשפטיים, ולא ישאירו "סרח עודף" של עריכה:

"[רצוי לתת כאן תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה]"

אז אולי באמת תתנו לנו תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה? 🙂

עקב מגבלות זכויות יוצרים לא ניתן להעלות כאן את הסרטון, ועל כן, אתם מוזמנים לצפות בו באתר ארכיון הסרטים הישראלי. להלן ההנחיות כיצד להגיע לסרטון (סליחה על האורך, אבל זה יותר פשוט במציאות):

  1. גילשו לאתר: https://jfc.org.il/
  2. הקישו על "המבט ההסטורי";
  3. הקישו על "חיפוש";
  4. ואז הקלידו: נהורה
  5. תקבלו שלושה סרטונים בצד שמאל;
  6. בחרו בסרטון כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש 1964;
  7. כאשר תגיעו לסרטון תגללו קצת למטה למילים "מידע נוסף" והקישו עליהן;
  8. אז יופיע לכם הסרט בפורמט מלא ותוכלו להפעיל אותו.

אשמח שמי שמזהה אנשים בסרטון ירשום זאת בתגובות לפוסט זה.

הערות סיום:

  1. מגיעים שבחים לארכיון הסרטים הישראלי על הנגשת הסרטים באופן מלא לציבור בתוספת מנוע חיפוש טוב; לצד השבחים יש למתוח ביקורת על ההגבלות הנוקשות והבלתי מתחייבות מההקשר. נכון, אפשר לכתוב ולבקש רשות, אבל מי רוצה להתעסק עם זה? מה זה מקדם?
  2. והערה אחרונה לטובת סבתו של שקד: קודם לצילום הסרטון שהה דוד בן גוריון בביתם של רבקה ומרדכי גובר ושם פגשתי אותו והוא דיבר איתי.

Share

← 2 תגובות